יש שילובים שהם קלאסיקה. שמשהו בסיסי בחיבור בינהם עובד: תערבבו עלי תרד, נקטרינה קייצית וקצת גבינה כחולה ויש לכם סלט הצגה.
העניין עם קלאסיקות, שבדומה לקלישאות הן לעיתים הופכות שחוקות, כאלה שניתן לזלזל בהן. נוטים לחשוב שהן מיושנות ולא מעודכנות. אבל מה שיפה בקלאסיקות שהן יודעות שהן תמיד נכונות. תמיד יהיה מי שיחדש אותן, יקח את מרכיבי הבסיס ויערוך אותם מעט מחדש. ידאג לשמר ולתרגם אותם, להחיות – כי קלאסיקות (בדומה לקלישאות) הן תמיד נכונות.
בבלוג הזה יש מלא סלטים ובאופן מפתיע אין כמעט כאלה עם פרי וגבינה כחולה – אולי כי בכלל ניסיתי לברוח מהקלישאה. רציתי לחדש ולגוון – להמציא גלגל. ובשבוע שעבר פתאום זה הסלט שהתחשק לי, בערב שקט בסופו של יום ארוך וחם כל מה שרציתי זה כזה עם כוס יין לבן צונן וקר. ערבבתי עליי תרד, עם נקטרינה וקצת עשבי תיבול, אגזוים קלוים בשביל הקראנצ’ – ויצא סלט משובח במיוחד.
הסוד שלו הוא ברוטב שהכנתי, רוטב שמשלב מעט בלסמי עם מייפל ושמן זית. וכן הרוטב הזה לגמרי יתאים ויעצים כל סלט עלים שתרצו להכין.
הגבינה הכחולה היא אופציונלית לגמרי אבל שתדעו שהיא תוספת מבורכת. בסלט הזה אני מתייחס לגבינה הכחולה כאל תבלין עוצמתי – אז מפזר ממנה רק כמה פירורים.
תכינו אותו, לאנשים שאתם אוהבים ותזכרו שקלאסיקות הן נצחיות, כי בבסיסן יש אמת (בדיוק בדיוק כמו בקלישאות)
מפשילים שרוולים: קולים את אגוזי הלוז: מחממים תנור ל170 מעלות, מניחים את האגוזים בתבנית וקולים במשך 10-13 דקות, עד להשחמה. מצננים בצד עד להרכבת הסלט. שוטפים ומייבשים היטב את עלי התרד, מסירים גבעולים גסים ומעבירים לקערת ערבוב. מפרידים את עליי הנענע והבזיליקום מן הגבעול הגס וומוסיפים בשלמותם לקערת הערבוב. חותכים את דפנות הנקטרינה בסמוך לגרעין ופורסים דק.
בקערית נפרדת: מערבבים את כל מרכיבי הרוטב למעט המלח והפלפל. מערבבים עד לקבלת נוזל אחיד וסמיך מעט.
בסמוך להגשה: שוברים גס את אגזוי הלוז ומוסיפים לסלט. מפזרים את המלח והפלפל מעל הסלט , בוזקים את הרוטב ומערבבים בתנועות ידיים קלות. מעבירים לצלחת הגשה ומפזרים את פירורי הגבינה הכחולה
ומה אם אין לי? נקטרינה – אפרסק בזיליקום – כוסברה/טרגון זה גם ממש אחלה. בייבי תרד – כל סוג של תרד וגם חסה פריכה תתאים מאוד.
עם מה זה הולך? שעת שקיעה, יין לבן וקר, קצת קרקרים וחברה טובה.
