השבועות האחרונים מרגישים כמו חיים שלמים,אני לא צריך לספר לכם, כולנו עוברים את זה. אין בי רצון או יכולת להסביר את התקופה הזו- אני מבין שאני לא מבין.אני מבין שיקח לי זמן לעבד,אני מבין שלכל אחד יש את יכולת ההכלה שלו – ושכולנו מוצפים. השבועות האחרונים הפכו אותי תכליתי יותר, קצר במילים וארוך במחשבות.מודד פעולות, ממלא זמנים במשימות וגולל שעות ברשתות החברתיות.אני דרוך כל הזמן, כאילו התלבש לי אי-שקט פנימי מובנה.יחד איתו התיישבה לה גם כרסמת בלתי פוסקת, אכילה רגשית שהיא לא חדשה לי.היא מגיעה אצלי תמיד במצבי סטרס.וכמו תנועה טבעית, אני מאפשר לזה, לא מטיף ולא מלקה את עצמי – מספיק קשה בחוץ אז אין צורך גם בזה.שהרגשית אצלי…

התוכן אינן ממומן ע״י המועצה לגריסי-פנינה וזאת מהסיבה הפשוטה שהמועצה הזו לא קיימת וחבל שכך! למה חבל? כי וואלה הדגן החמוד הזה חייב יח״צ ויפה שעה אחת קודם. איכשהו יצא שרובכן נזכרות בו בחורף ומוסיפות אותו ללמרקים או לחמין ואיך שמגיעים הימים החמים הוא נשכח במאחורה של המקפיא או במדף במזווה. ומה אני אגיד לכן? חבל שכך.אני כבר שנים טוען שגריסי-פנינה זה הפתיתים של הטבע אוכל כזה שמכינים בצ׳יק והוא משביע שיא. חוץ מזה שהוא מקדם שובע ברמות הגבוהות, הוא מזין וטעים ברמות וכן גם בסלט, וכן גם בקיץ. שידכתי אותו לתפוח, מלא מלא נענע וקצת חריף, רוטב חרדל עם קצת מייפל ויצא סלט מטריף. אז מה קונים?1 כוס גריסי פנינה1 תפוח פינק לידי1 שורש פטרוזיליה1 צרור נענע1 צ’ילי אדום חריף1/3 כוס אגוזי מלך קלוים וקצוצים גס לרוטב:1 כף גדושה חרדל1 כפית מייפל2 כפות מיץ לימון1/4 כוס שמן זית1 שן שום כתושה1/2 כפית מלח גס1/4 כפית פלפל שחור גרוס   מפשילים שרוולים:ממלאים סיר במים ומביאים לרתיחה.מבשלים את הגריסים 18 דקות, מסננים, שוטפים…

אני לא יודע מה איתכם אבל אני חולה על מצות.באופן כללי אני אוהב את פסח ובמיוחד את האוכל בפסח.מצה ברייד או בגרסה המלוחה והמעודפת עליי “בורמיליקוס”, אני אוהב במיוחד. העניין שטיגונים אני פחות אוהב – בעיקר בגלל הריח, השמן שמשפריץ והבלאגן במטבח.זה לקח לי מספר נסיונות ובסוף הצלחתי לדייק את כל הטעים הזה לגרסה אפויה, כזו שמכינים בתבנית אחת, בלי שמן, בלי לטגן ובלי להסתבך.לא משנה אם תקראו לה בורמיליקוס אפויאו פשטידת מצות וגבינותאו שלא תקראו לה בכלל מה שחשוב שכשתכינו אותה תקראו לי – כי אני רוצה גם. פשטידת המצות הזו פשוטה להכנה וניתנת לאין ספור גיוונים.אני בחרתי להוסיף לה זיתים ועשבים אבל היא תקבל באהבה פטריות ובצלים מטוגנים…

חזרתי מחופשה קצרה ברומא, העיר מושלמת והאוכל טעים שזה לא להאמין.כמו שקורה הרבה פעמים בחופשות מהסוג הזה התפריט כלל המון מסעדות, פחמימות, מתוקים ומעט מאוד ירקות.חזרתי הביתה שבע ומרוצה, וכל מה שהגוף שלי רוצה זה ירקות ואוכל קל ונעים (הוא רצה גם קפה של בית וקיבל).אוכל כזה משביע ולא מכביד. כשזה הצורך אז סלט עם קוסוקוס זה הפתרון – מזין, עדין ומשביע.רגע לפני שאתם בורחים, כמורקאי טוב ובררן, אני אגלה לכם שיש מספיק קוסקוס אינסטנט מיובאים שיוצאים נהדר, בלי הרבה כלים ובלי הרבה זמן ובלאגן.אז הכנתי לי סלט עם קוסקוס (בהכנה מהירה), עם גרגירי חומוס.הוספתי למרוקו קצת איטליה בצבעים ובטעם: קישואים טריים ופריכים, עגבניות שרי מיובשות (אפשר גם רגילות מיובשות),…

“וימְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב: וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים”.כולה עדשים בשביל זה לוותר על הבכורה?אני במקום עשיו לא הייתי מוותר בכזו קלות, אבל איך לומר בעדינות אנחנו בתקופות קצת שונות, אנחנו דור אחר, דור הגם וגם, הדור הזה שלא צריך לוותר על כלום.לא על הבכורה ולא על הנזיד, אנחנו דור שהבכורה הולכת ומאבדת מהמשמעות שלה, תשאלו את אחים שלי – הם באמת לא מתרגשים מהעובדה שאני בכור (וחבל שכך)ולגבי  הנזיד, חוץ מהעובדה שכמעט ואף אחד לא משתשמש במילה “נזיד” העדשים הם לגמרי חלק עיקרי מהמטבח המידל איסטי, יש בהם חוכמה עתיקה, אוכל זול, פשוט ומזין, עמוס בסיבים תזונתים, חלבון ומלא מלא דברים שעושים טוב לגוף שלנו.ועדשים ממש אבל ממש…

יש בתים שיש בהם קוסקוס פעם בשבוע, ביום קבוע (לרוב שלישי – אל תשאלו אותי למה) ויש בתים שלקוסקוס אין יום קבוע בשבוע אבל יש לו ימים קבועים בלוח השנה – קוסקוס שלפני הצום של כיפור, קוסקוס של שבועות, קוסקוס של פורים וגם קוסקוס רויאל לארועים חגיגיים. וכמו מאכלים ממש ממש שווים יש כמה עדות ומדינות שמתווכחות בינהן מי המציא אותו? של מי יותר שווה? ואיך הכי נכון להכין אותו? ואני אומר לכם והדעה שלי אוביקטיבית לחלוטין שזה של סבתא שלי היה הכי שווה (אבל היא לצערי כבר לא איתנו תקופה).אבל בוא נשאיר את הויכוחים והדעות האוביקטיביות שלי בצד ונודה על האמת קוסוקוס – זה טעים ומשביע ומנחם וטעים, ונמצא…

שניה לפני שאני אספר לכם מה יש בסלט הזה ושניה לפני שתגללו מטה כדי להבין כמה פשוט להכין אותו – חשוב לי להגיד דבר אחד –  זה לא טאבולה כרובית.כן זה נכון, הכרובית מגורדת דק דק אבל כרובית זה עדיין לא בורגול.וטאבולה מכינים עם בורגול והכרובית היא כל כך שווה בפני עצמה אז למה לחפש אותה למשהו אחר?מה שאני מנסה להגיד זה שהרבה פעמים ממציאים שמות למנות ומאכלים כדי כביכול להפוך אותם לאטרקטיבים יותר, ואני שואל,  למה זה טוב? אם אני אקרא לסלט הזה סלט כרובית וירוקים הוא יהיה פחות אטרקטיבי ? פחות טעים? ואם אני אקרא לקציצת עדשים “המבורגר” היא תרגיש לי כמו בשר?בסופו של דבר יש משהו בכל…

יש סיפורים ואגדות רבות על האורז השחור שמכונה גם אורז אסור, אחת הנפוצות שבהן היא שהאורז הזה היה מזון של אנשי מלוכה ואצולה בסין העתיקה, ואסור לאכילה על ידי ההמון, האספסוף שקטף אותו בעבורם. עכשיו אני אגיד לכם שאגדות אם הן נכונות או לא הן מייצרות מיתוסים ונותנות מימד דרמטי לדברים די שגרתיים (נגיד אורז לדוגמא) ודבר נוסף זה שהעולם ניהיה קטן, רוב הממלכות התפרקו (או לפחות שינו פורמט) ותודה לאל שאת האורז הזה אפשר למצוא כמעט בכל חנות (לרוב באלה שמחזיקות קטניות בתפזורת). בסלט הזה שידכתי לו קוביות של דלעת מקורמלת וצרובה במחבת, עשבי תיבול, צימוקים ואגוזי לוז. עכשיו בכנות, זה סלט שמצריך מעט הכנות ובישול, שום דבר מאוד…

אני לא יודע מי קובע את זה ואם מישהו מכתיב את הדבר הזה אבל גם באוכל יש אופנה, וכל כמה שנים יש איזה מנה או ירק תורן שמקבל את הבמה ונדמה שהוא מופיע בכל מקום, מקבל מלא תשומת לב, נוכח בכל תפריט ויהיה הדבר הנכון שצריך לצרוך ולהכין. בתקופה האחרונה הכרובית – היא הירק הנכון , ספרים (מצויינים אגב) נכתבו עליה, תפריטים התפייטו עליה וכולם גילו את כמות הגיוונים והמאכלים שאפשר להכין מהירק המעולה הזה.עכשיו מה אני בא להגיד, שאופנה זה אחלה ואני חובב טרנדים ידוע, אבל יש דברים שהם לא טרנד חולף הם קלאסים ונצחיים כי הם מתאימים לזמן ולמקום. ואותם –  אני חובב במיוחד.והכרובית – יש בה איזה צניעות…

37 שנה וכל פעם מחדש סוכות תופס אותי לא מוכן, כאילו מהר מדי, צמוד מדי ליום כיפור – לא משאיר מרחב לנשום רגע ולהתגעגע לאושפזין הקבועים שסועדים איתנו.וגם הפעם זה לא שונה, ושוב כל האיך כ”כ מהר? נגמרו לי הרעיונות מה לבשל? יהיה גשם בי-ם השנה? ועוד המון שאלות שהתשובות לכולם ברורות.אז להגיד לכם מה לבשל שעוד לא בישלתם החגים אני לא יכול, אבל אני כן יכול להגיד שבירושלים ירד גשם – אני לא חזאי, תמיד יורד.ואני כן יכול להציע לכם סלט שמשלב 2 משבעת המינים (שמצווה לקשט בהם את הסוכה) הסלט הזה מצריך אומנם בישול וסיר אבל באמת שלא מדובר במשהו מורכב, 20 דקות בערך והבישול מאחוריכם. סלט של  חיטה,…