ביום שישי לפני כמה שבועות קמתי לרשימה של משימות. הסידורים הקבועים, משימות בית וקצת נסיונות וצילומי מתכונים חדשים. לכאורה שישי מאוד שגרתי, אבל בשישי הזה קמתי משימתי ומפוזר. זה לא אופיני לי, התחלתי דבר אחד וקפצתי לשני, יצאתי לקניות וחזרתי עם דברים אחרים לגמרי. נזכרתי ששכחתי לקנות פרחים אז יצאתי שוב וחזרתי עם חזה עוף.
מחשבות פזורות, פעולות פזורות וחוסר מנוחה.
לקראת הצהריים אחרי עוד יציאה מיותרת לקניות לא הכרחיות, חזרתי מותש מהחום ומהטרטור. עשיתי לי זמן איפוס, ישבתי מתחת למזגן, הסדרתי נשימה ותכננתי מחדש את היום ואת המשימה הבאה. החלטתי שמכל המשימות שהתחלתי ולא סיימתי אני אתרכז בלצלם את המתכון שיש לי בראש לסלט עלים כזה שמתאים בול לחום.
נחוש וממוקד ניגשתי למקרר להוציא עלים ועשבים – והוצאתי מהמגירה דלעת כתומה ונהדרת ששכחתי מקיומה. ראיתי אותה ושכחתי גם מהתכנון להכין סלט עלים. חתכתי אותה לפרוסות עבות פיזרתי קצת סוכר חום ומלח גס ושלחתי אותה לשיזוף וחריכה טובה בתנור.
בזמן שהדלעת בתנור הבנתי שאני ביום פזור, החלטתי שאני לא נלחם ולא ממשטר את עצמי. אני זורם עם הפיזור כי יש ימים שצריך לתת לעצמנו להתפזר. כי להלחם בזה לפעמים זו עקשנות מיותרת שבסופה נשארים מתוסכלים מחוסר הריכוז וההספקים הדלים.
בזמן שהדלעת נחרכה ואני התפזרתי לכל כיוון קפץ לי לראש רוטב גומא – למה? אין לי מושג! הגומא קפץ וקפץ וקפץ ולא שחרר. אבל רגע מה זה גומא בכלל? רוטב גומא הוא קרם שומשום יפני, מעין משחה קרמית ועדינה עם איזון טעמים מושלם. גומא זה בתכלס הגרסה היפנית המאוד מאוד מעודנת לטחינה.
בקיצור החלטתי שאני זורם עם מצרכים שיש לי בבית, הוצאתי טחינה גולמית, סויה ומי-קוקוס (למה? לא יודע, ככה יצא) ערבבתי בעדינות ובהדרגה דייקתי טעמים ויצא לי קרם טחינה/שומשום עם טעמים מושלמים.
מפה לשם הדלעת יצאה מהתנור, הנחתי על צלחת יצקתי כמות נדיבה מאוד מהקרם, פיזרתי קצת עשבים ומלא אגוזי לוז קלוים. לקחתי ביס לטעום ובבת אחת: המחשבות פסקו שקט בפנים ובחוץ שקט ביס טוב ממש מצליח לייצר ביס של שקט וזיקוקים
מהיום הפזור שלי יצא לי ביס טוב כזה שמשלב המון טעמים ומרקמים, הוא עדין, ומתקתק, ומלוח ופריך והוא מאוד מאוד מפתיע. הוא ביס כזה שמסדר בתוכו התפזרות טובה לכדי הרמוניה הגיונית לחלוטין.
ואני יודע שהיה פה טקסט מפזור וארוך, אבל אני נשבע לכם שזה אחד המתכונים הפשוטים להכנה שבסופו מתקבלת צלחת שהיא מלאה בכוונה, ביצרתיות וטעימה טעימה.
תרשו לעצמכן להתפזר ולהתאסף חזרה.
ותכינו את הדלעת הזו כי זה מתכון וביס שהוא לא פחות מהצגה!
אז מה קונים? 400 גרם דלעת (ללא קליפה) 1 כף מלח גס 1 כף סוכר חום 2 כפות שמן ניטרלי
מחממים תנור ל250 מעלות. מרפדים תבנית תנור בנייר אפיה. פורסים את הדלעת לפרוסות עבות 3-5 ס”מ ומשמנים מכל הכיוונים. מסדרים על תבנית התנור בשכבה אחידה. מפזרים מעל הפרוסות את המלח והסוכר-החום ושולחים לצליה בתנור עד להשחמה טובה. זה לוקח בערך 25-35 דקות, הדלעת צריכה להיות רכה, בצבע כתום עמוק ועם סימני חריכה קלים. מוצאים ומצננים לטמפרטורת החדר (גם קצת חמים זה ממש ממש אחלה).
בקערה מערבבים את הטחינה הסויה והחומץ ומחצית מנוזל הקוקוס. מערבבים ומוסיפים בהדרגה את שאר מי-קוקוס עד שמתקבל קרם חלק סמיך וקטיפתי.
יוצקים את הקרם על צלחת הגשה גדולה ומניחים עליו את פרוסות הדלעת הצלויות. מפזרים מעל את הפטרוזיליה, הבצל-הירוק ואגוזי הלוז.
ומתפנקים.
ומה אם אין לי? מי קוקוס- שמנת מתוקה/ תחליפי חלב יעבדו מצוין. אגוזי לוז – גם בוטנים או קשיו זה מעולה. פטרוזיליה – כוסברה או בזיליקום זה אחלה. בצל ירוק – עירית זה גם סבבה.
עם מה זה הולך? לבראנצ’ של שבת, לערב חברות וכשבא להתפנק.
