שי-מג’י הפטריה הזו לגמרי לא מפה, יש לה טעמים עמוקים של אדמה, של יערות של מזרח רחוק, מלאה עומק, ולמרות זה שהיא דקיקה ושובבה יש בה טעמים רצינים כאלה אפילו קצת כבדים – צליה קצרה בתנור גם משזפת אותה יפה יפה, גם מעניקה לה פריכות שנשארת הרבה זמן לאחר הצליה וגם הופכת אותה לקלילה יותר. שידכתי אותה שידוך מופרע עם סלטון של מנגולד עגבניות ורוטב יוגורט – זה לכאורה טעמים מנוגדים, רחוקים כי מה לעגבניות ויוגורט של מידל איסט לפטריה של יערות ומערות- אחרי שתערבבו, תגלו שהכל מסתדר, שניגודים משלימים זה את זה וגם מאזנים. תגלו גם שהמנה הזו הרבה פחות מזרח-רחוק  ממה שהיא נראית והיא הרבה יותר מפתיעה ממה…

את הסלט הזה אני מכין כבר שנים, בדרך כלל ביום שבת בבוקר לארוחת כרסום איטית ים תיכונית, הנשנוש הארוך הזה שלפני ארוחת הצהרים.הוא נולד מזמן בבוקר שבת אחד שנשאר פילה סלמון במקרר מהארוחה של ערב קודם והחלטתי לפרק אותו ולערבב אותו עם המון עשבים.והאלתור הזה הפך להיות אורח קבע על השולחן.והיום, היום  אני כבר לא בונה על זה שישאר סלמון מהארוחה של אתמול אני פשוט מכין פילה אחד בצ’יק צ’ק ומערבב אותו עם מלא דברים טובים.אז אתם לא חייבים להכין במיוחד את הסלמון, הסלמון שנשאר במקרר מאתמול הוא יותר ממצוין.זה סלט למי שאוהב טעמים עזים ולא שגרתיים.וזה סלט שאם מניחים אותו על לחם שיפון טרי מרוח במעט חרדל – זו…

יש לנו מלא תפיסות כאלה בחיים, על התאמות ושידוכים.תפיסות כאלה שבוא נודה על האמת מעט מגבילות אותנו להרגלים, לדפוסי חשיבה, תפיסות כאלה שמשאירות אותנו ממש בתוך הקופסה.כמו המחשבה שיין אדום הולך עם בשר ויין לבן הכי מתאים לדג.שורדים זה יותר רומנטי מחמניות, ושאוכל ילדים זה תמיד פסטה עגבניות.ולפעמים למרות שאני ממש גדול אני רוצה לאכול פסטה עגבניות ולשתות בכלל ויסקי לצד הדג – אז מה אכפת לי מההתאמות והתפיסות המקובלות?קחו למשל את הסלט הזה שכולו כמעט עשויי מפטריות כאלה עם טעמים עמוקים וכבדים של יערות, מי אמר שהוא לא יכול להיות קייצי, ומי אמר שפטריות זה רק בריזוטו או קדרה של מכשפות. צליה קצרה בתנור, קצת עגבניות לחות ובייבי מוצרלה וגם…

יש ירקות כאלה שמרוב שהם יפים לא משנה איפה אתה מוסיף אותםזה משדרג את הנראות ואת הסטייל של המנה.אנדיב הוא מהירקות האלה, קל לתפעול, רענן, פריך, אלגנטי ואז אתה שואל את עצמך מה הסיפור שלו ? למה המרירות? אני אגיד לכם למה כי אפשר שיהיה הכל מהכל וגם מי אמר שמרירות היא תמיד דבר רע?היא נותנת עוד מימד של טעם מתיישבת מעולה עם הפריכות ושמשלבים את האנדיב עם אפרסק רענן ורוטב של רכז רימונים וג’ינגר מקבלים סלט קייצי, אלגנטי שמביא למזרח התיכון בריזה צוננת ומלא רעננות.   אז מה קונים?2 ראשי אנדיב1 אפרסק מוצק1/2 חבילה נבטי אפונה1 מלפפון10-15 גבעולי פטרוזיליה3 גבעולי נענע לרוטב:1/4 כוס שמן זיתמיץ מ1/2 ליים אחד2.5 כפות רכז-רימונים1…

זה צהוב, זה מתוק וזה מגיע עם הבים בם בם,  בים בם בם.ילדים מתים עליו וגם ילדים ממש ממש גדולים, כי יש מאכלים כאלה שעושים אותנו שמחים, הם מגיעים לשולחן וכולם מחייכים. אם זה זכרון ילדות או פשוט השובבות – תירס כולם אוהבים.אני מודה מעולם לא השתגעתי על לאכול אותו בקלחים אבל אני פשוט משוגע על הגרגירים הצהובים.ומזמן מזמן ועד היום שהגרגרים האלה מטוגנים בתוך לביבה מהירה זה בכלל שגעון, עם קטשופ (כי אם כבר אז למה לא?)- זה פשוט נשנוש שאי אפשר לעמוד בפניו.אז בסלט הזה החלטתי לקחת את הלביבות תירס המטוגנות, הזהובות והפריכות ולערבב אותם בסלט קצת אסיאתי, סלט קייצי, קראנצ’י ומרענן.עדיין תוך כדי ערבוב וטיגון  אנ נשנשתי כמה…

רובכם מכירים אותי כאיש הירקות והסלטים, כזה שלא מפחד מערבובים לא שגרתים. אבל מי שמכיר אותי באמת יודע שאני חולה מתוק, אוהב קינוחים ודברים מושחתים אבל כאלה שעשויים טוב שמשאירים טעם לעוד.אני גם אוהב דברים פשוטים ושילובים לא שגרתיים, כאלה שמאתגרים את המחשבה, מטלטלים את הקערה ומוציאים ממנה את כל הטוב.ואני אוהב שוקלד מריר כזה, ושמנת חמוצה זו בכלל אהבה וביחד עם פירות יער זו חגיגה שאין כדוגמתה.והסלט הזה הוא מה שקורה שקונדיטור ומערבב סלטים נפגשים, הסלט הזה הוא הוכחה שהכל מתערבב בקערה, ושבמקום להפריד צריך לחבר, צריך לחשוב על הדבק ועל החוט המקשר – צריך להקדיש כמה שעות של שיחה והכרות, כוס יין, הרבה מילים, מלא רעיונות שבסוף מניבים…

חיטה – גרגיר אחד קטן שצופן בתוכו עולם ומלואו. הוא הקמח של החלה הוא החמין של שבת, הוא נחמה והוא שובע.הגריר הזה הוא הבריאה, יש שיגידו שהוא שחר האנושות עצמה. לגרגיר הזה יש אינספור שימושים, חיתוכים וצורות בישול ובעיקר יש בו חכמה גדולה, יכולת מופלאה להתאים את עצמו ולהשביע דורות על גבי דורות ואת כל זה הוא עושה שהוא כזה קטן, כולה גרגיר.לרוב חיטה מקושרת אצלנו למאכלים כבדים, לתבשילים של חורף. בסלט הזה הגרגיר הזה שוב מוכיח שהוא מתאים לכל סיטואציה ושהוא הרה יותר ממה שאתם חושבים. ערבבתי אותועם הרבה עגבניות לחות שתייבשו וספחו שמש ים תיכונית, קצת זוקיני ולמון-גראס מתקבל סלט שהוא ארוחה, משביע כזה וכולו רעננות של קיץ.…

הסלט הזה הוא תולדה של מפגש , של ערבוב עולמות, הוא ההוכחה שהכול מתחבר, שצריך רק לחשוב מחוץ לקופסה ולקערה. והוא ההוכחה שסלט הוא גם קינוח.ועוד קינוח כזה מרענן שנותן תחושה של אקזוטי וטרופי וכיפי. כזה שבא בטוב בסיום של ארוחה כבדה.הסלט הזה נולד שפגשתי את מורן גיל והחלטנו שאין סיבה שלא נערבב ביחד.הכרנו באינסטגרם הוא קונדיטור שמייצר ומוכר עוגות מושחתות ויפות ואני אתם יודעים מערבב מילים וירקות.קשקשנו קצת’ ואמרתי לו שבא לי להכין סלטון שילווה את אחת העוגות שלו.מורן אמר שזה אחלה אבל שיהיה יותר מגניב אם נצליח לערבב סלט שהוא מתוק ולא איזה סלטון נחמד לצד עוגה – סלט כזה שהוא כולו קינוח.הצבתי למורן תנאי אחד,הוא יצטרך לנדב…

חם, חם ממש ביולי-אוגוסט במידל איסט, זה נראה שכולנו עסוקים במעבר מהיר בין מזגן למזגן, בללבוש משהו קל, בלשתות קפה קר, בללכת לים העיקר שיהיה לנו קצת פחות חם.המרדף אחר הצונן המרווה אף פעם לא נגמר וזה לא פלא שהמרדף הזה גורם למלא אנשים להתענג על אבטיח קר, הוא מרווה, הוא מתוק והוא אדום אדום.רובכם תופסים אותו כקינוח לסוף הארוחה, כנשנוש על הספה או מתחת לשמשיה.ואני? אני כמובן מערבב אותו בקערה כי במרדף הזה אחר המזגן לי באופן אישי יש פחות עניין באוכל חם, בתבשיל מהביל או מכביד אני רוצה משהו קל וקריר.ואני הרי אוהב לערבב, אז הפעם הפכתי את האבטיח לרוטב סמיך, קר, מתובל וקצת בועט.הנחתי עליו סלט מלפפונים…

בכל מה שקשור לארוחות בוקר הייתי ילד קצת מוזר, לא מת על חביתות, לא אוכל סנדיביצ’ים וממש לא מבין מה העניין עם קורנפלקס. מעולם לא הבנתי את הצורך של להטביע קורנפלקס בחלב – הרי זה מרכך אותו ומוציא לו את כל המיץ והתכסיס. והכי חשוב זה מבטל לו את הקראנצ’ – והקראנצ’ הזה זה כול הפואנטה של קורנפלקס.והקראנצ’ הזה זה מה שהיה מוציא את אחי מדעתו (מי אתם אנשים מוזרים שמחרישים מאכלים פריכים, ולמה?)אז בסלט הזה לקחתי את הקראנצ’ למחוזות אחרים ובסלט הזה לקחתי את הקורנפלקס למקומות שהוא בעצמו לא חשב שהוא מכיר.הכנתי ממנו עוגיות פריכות שמכינים בצ’יקצ’ק, הן קריספיות בטירוף עטופות בדבש ומנוקדות בזיתים קצוצים ומלח גס. ואתם תתמכרו…