עדשים מסיבה כלשהיא נתפסות כאוכל עוני, אוכל זול ופשוט כזה,  לא אוכל חגיגי.וזה למרות שהבכורה נמכרה בעבור נזיד שלהם – ומי שמוכן לוותר על בכורה בעבור עדשים כנראה ידע כמה הן מזינות ושוות באמת.והסלט הזה הוא עוד הוכחה שאין דבר כזה קטגוריות, והסלט הזה הוא הוכחה שגם הדברים הפשוטים יש בהם עושר וחגיגיות ושזה הכל אבל הכל קשור בערבוב, בצלחת שבוחרים להגיש את הדברים וכן זה בעיקר קשור עם מה ולמי מגישים אותם.והסלט הזה מערבב הרבה דברים ויש בו בצלי שאלוט מקורמלים (זה הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים) והסלט הזה יש בו שובע, עדינות והרבה אלגנטיות. עדשי קוויאר שחורות, אגס ובצלי שאלוט מקורמלים – סלט שהוא חגיגה, כזה שמגישים…

עזבו אתכם מהפרדות, מקטגוריות, מלשים דברים בתבניות – נכון זה מקל לנו על החשיבה ועל התפיסה אבל זה גם מאוד מאוד מגביל.תחשבו רגע על ההפרדה המוזרה והתמוהה בין פירות לירקות – מה זה הדבר הזה? מה החשיבות שלו, כן אני יודע שמדובר במאפיינים שונים של גידולים שונים אבל אם תחשבו על זה רגע, מעבר להגדרה החקלאית מה זה משנה לנו ? זה משנה לנו בעיקר את התיחסות, באוטמט מסמן שירקות זה יותר מזין ופירות זה יותר מתוק. עכשיו שחשבתם על זה אתם מבינים שזה מגביל לנו את החשיבה של מה הולך עם מה? יופי, עכשיו תחשוב עוד רגע ותנסו לדמיין מלון בסלט לא מתוק – ממש סלט שהוא ארוחה ביחד…

הבלוג הזה בסופו של דבר עוסק בחיבורים, בשילובים בלנסות ולהכיר טעמים חדשים.אז זה נכון, המתכונים והתמונות שאני מצלם וכול הבלוג הזה מוקדש לסלט אבל בין השורות נראה לי שכבר הבנתם שמה שחשוב לי זה להעביר את המסר שהכל יכול להתערבב שאין צורך באו זה או זה,וזה ממש לא קשור לזה וכו וכו ועוד כל מיני מחשבות ודעות ששמות הכל בקטגוריות נפרדות – אני מאמין גדול בלערבב, בלמצוא את המחבר.והבלוג הזה מעבר לזה שהוא מאפשר לי לבטא את עצמי הוא מזמן לי הרבה מפגשים וחיבורים מעבר לגבולות בדיגיטל.שחגי לפלר שהוא בעצם הספורטאי הטבעוני, הציע שנפגש ונערבב ביחד – אמרתי לו שזה שאני רץ לא אומר שאני ספורטאי וזה שאני בסלט לא…

פריקי זו חיטה ירוקה מעושנת, שיטת העיבוד שלה מעניקה לה טעם דומיננטי ומיוחד וגם משמרת את הערכים התזונתים.והפריקי הוא ממש ממש מכאן, מסורת בישול מקומית,אזורית של מאות שנים ואולי יותר וזה טעים וממש שווה להכיר ולטעום.מי שאוהב טעם מעושן מתאהב בדגן הזה, היום כבר לא צריך לחפש בנרות אפשר גם למצוא את זה על המדפים בסופר.עכשיו למה אני מספר לכם על זה? כי חוץ מזה זה שזה טעים נורא , אני מאמין שזה ממש חשוב להיפתח לטעמים חדשים, לפני שרצים לאכול סושי של המזרח (שזה אחלה) או לטעום איזה נקניק אירופאי משובח חשוב להכיר את המטבח של כאן.יש לנו כאן מטבח משוגע בכמות הגיוונים, יש לנו גידולים מהטובים בעולם ויש…

אני לא חושב שאי פעם שמעתי מישהו אומר יאווו איך בא לי סלט כרוב, או איך אני אוהב כרוב זה הירק האהוב עליי, מלא אנשים יגידו שיש להם חשק לסלט חסה או שורשים או קצוץ דק דק אבל סלט כרוב ? נשבע שבחיים שלי לא שמעתי מישהו מציין שזה מה שבא לו.עכשיו אני טוען  שזה הכל ביחסי ציבור, הכרוב איך לומר בעדינות סובל מהעדר סקסיות, נתפס כירק יומיומי כזה, לא כמשהו מיוחד – כזה שנמצא שם כל הזמן, שאם צריך אפשר למלא ואם ממהרים אז אפשר לקצוץ ולהרכיב סלט בצ’יק צ’ק אבל הוא אף פעם לא נתפס כחגיגי – ואני ? אני חושב שהגיע הזמן לאפליה מתקנת.זה ירק בסיסי שזמין…

יש כל מיני תפיסות לגבי אוכל ולחיים באופן כללי, שמלוות אותנו ומגבילות אותנו בצורת החשיבה והפעולה – מכתיבות לנו את אופן ההתייחסות, את גבולות הגזרה.באוכל זה מאוד מובהק ולא רק בגלל עונות, יש ירקות שאוכלים רק מבושלים, יש כאלה שמתאמים לחמוצים וכאלה שמעולים ממש רק לקינוחים, יש ירקות כמו קישוא שהם טובים ממש ממש רק במרק ויש תפוזים שחוץ ממיץ ולאכול בפלחים הם לא מתערבבים (טוב נו אולי גם בעוגה בחושה טובה).עכשיו אני אוהב לבחון את התפיסות האלה ולאתגר אותם ולגלות שברוב הפעמים הכל ממש ממש שטויות במיץ. שהכל מתערבב עם הכל ומה שחשוב זה המינון והתזמון.ובסלט הזה ערבבתי קישואים שצרבתי ממש דקה מכל כיוון כך שבמרכזם הם עוד פריכים…

הרבה דברים בחיים זה עניין של מיקום ותזמון.היכולת להיות במקום הנכון בזמן הנכון -ויותר מזה היכולת לבחור נכון.ויש משהו בדבר הזה של מיקום ותזמון שמקושר אצלי ללוקאליות ולעונתיות.היכולת לבחור במה שיש כאן ועכשיו – לא לחפש רחוק רחוק מצרכים נדירים אלא למצוא קרוב קרוב דברים נדירים לא פחות.ועכשיו זו עונה משובחת במיוחד, כזו שמביאה שפע של נדירים ים-תיכונים.כאלה שהמקור שלהם הוא ממש מכאן אבל הם לא זמינים בכל מקום ובטח לא בכל זמן – אלא ממש עכשיו, בשווקים ואצל ירקנים נבחרים.אז בסלט הזה ערבבתי מעט מרכיבים אבל כל אחד הוא כוכב יחיד ומיוחד שמגיח לתקופה קצרה ואז נעלם עד לשנה הבאה.ריג’לה זה עשב בר בשרני, מינרלי ועם טעם עדין וייחודי…

יש לי חברה טובה, כזו שכבר שנים אנחנו הולכים ביחד. חולקים חוויות משותפות, שמחות גדולות וצרות קטנות של יום יום, ובין לבין אנחנו חולקים גם מתכונים. עכשיו זה קצת מגוחך כי לחברה הזאת שלי יש תחביב כזה של לקחת מתכון, כל מתכון (זה לא אישי) ולהגיד “אוי זה נשמע מעולה, חייבת להכין כזה” ואז היא מתחילה: את זה אני המיר בזה, ואין לי ממש כזה אז אולי אחליף בזה, ואת זה בעלי לא ירצה ואת זה הילדים לא יכניסו לפה – וזה צריך התפחה אז אולי אני אכין איזה פיתה שטוחה.והמדהים הוא שכמעט תמיד יוצא לה טעים והיותר מדהים שאין שום דבר בעולם שהיא יודעת לשחזר אחד לאחד ולכן על…

חג שבועות מביא איתו לרוב מצעד פחמימות בלתי נגמר לשולחן, פחמימות וגבינות – עכשיו אני כבר די התעייפתי מלנסות לשכנע את העוסקות (והעוסקים) במלאכה להפחית את כמות המאפים על השולחן ולייצר ארוחה שפויה יותר.אם תשאלו אותי אני בשבועות מוכן להסתפק במנת דג, סלט, פלטת גבינות ואולי איזה מאפה נחמד בשביל לצאת ידי חובה. בפועל מה שקורה אני יושב מוקף בפחמימות וסלטים, אוכל, נהנה ומקטר – הספורט הלאומי.אז הסלט הזה משלב בין פחמימה למעט גבינה והוא בין סלט לתוספת קרה והוא מיקס של טעמים שרק במחוזותינו יכול לעבוד. בטטה צלויה עם קצת חריף, ירוקים וקרם פרש שמאזן את העוקצנות – חגיגה אמיתית.אז לא משנה כמה מנות יש על שולחן החג שלכם…

הדובדבנים כבר כאן ואם תשאלו את היפנים זו סיבה ממש ממש טובה לחגיגה.אז נכון הם בכלל חוגגים את פריחת העץ המרהיבה ואני בכלל חוגג את זה שהפרי טעים לי ברמות, ואת זה שהוא מסמל שהקיץ כבר ממש ממש פה.ושבועות זה רק התרוץ למסיבה, להתכנסות, לחגיגה. ואם כבר לחגוג אז תמיד עם הדובדבן שבקצפת, ובמקרה הנ”ל עם הדובדבן שבסלט.אז כן למרות שהמרכיב העיקרי בסלט הזה הוא דובדבן זה ממש לא אומר שמדובר בסלט פירות, או בסלט מתוק.זה אומר שמדובר בסלט קצת אחר, קצת מגוון אבל כזה שברגע שתנסו לא תצליחו להגמל.אז ערבבתי דובדבנים עם מלפפונים, קצת בזיליקום, נענע, צנובר קלוי ומוצרלה.ומה שאני אוהב בסלט הזה חוץ מהטעם והעובדה שהוא מכיל הרבה…