חיים שלמים הייתי משוכנע שעדשים זה של חורף, של תבשילים של מרק, של נזיד שהתבשל שעות על גבי שעות.ואז לפני כמה שנים החיים לימדו אותי אחרת, כפיתי על עצמי בעצת נטורפתית תזונה שהתבססה על קטניות וירקות – כיף גדול זה לא היה, אבל המטרה היתה טובה. הכיף הזה נמשך כמעט שנה, שבמהלכה: ניסיתי וטעיתי ,הסתקרנת וחיפשתי ובעיקר ניסיתי להבין איך להוציא את הקטניות מהמרק ואיך מגוונים בתפריט תזונה כ”כ מצומצם . יצאו לי מהתקופה הזו 2 דברים טובים: האחד זה שהאולקוס שלי לא חזר והשני שגיליתי עולם שלם של גיוונים שאפשר לעשות עם קטניות מעבר למרק ותבשילים. בסיומה של אותה שנה הבנתי שאני לא מעוניין לחיות על התזונה כל כך…

פעם לפני הרבה שנים, שעוד גרתי בבית עם ההורים, אחת לכמה זמן אמא שלי היתה מכינה לנו פריקסה ופריקסה חוץ מזה שזה טעים – אצלנו בבית זו היתה ארוחה של שמחה, וזה בזכות אמא שלי שהיתה הופכת אותה לחגיגה בסתם ערב באמצע שבוע, בלי שום סיבה מיוחדת, פשוט ארוחה שהיא פינוק.היא היתה מטגנת את הלחמניות, מעמיסה על השולחן המון צלוחיות: אריסה, לימון כבוש, מקלפת ביצים קשות ותפוחי אדמה שלוקים, קצת זיתים מלוחים, צלפים וכמובן טונה ואז כל אחד היה מרכיב לעצמו את הפריקסה בדיוק כמו שהוא אוהב. עכשיו מה, לאמא של עושהסלט יש תחביב נוסף להכין אוכל מוקטן, לא חלילה פחות בכמות אלא אותה מנה בגודל קטן יותר (התחביב הזה…

 חלה זה לא עוד לחם וממש לא סתם לחם – יש לה מימד מיסטי, זה לחם שבא עם מסורת, לחם של דורי דורות, לחם של יהודים שהיה פה לפנינו וימשיך להיות גם אחרינו,  חלה זה בית, ויום שישי ושולחן ערוך יפה ומשפחה – ומעל הכל חלה זה טעים מאוד אבל ממש טעים. אני עוד לא פגשתי בנאדם שלא אוהב חלה, אולי מעדיף ממאפיה מסויימת או את המתוקה על פני המלוחה ואולי הוא גם נמנע מחלות (כל אחד וסיבותיו שלו) אבל “לא אוהב חלה” לא מאמין שיש כזה דבר.עכשיו בתכלס התפקיד שלה הוא לנקות לנו את הצלחת בין המנות או להרגיע את הבערה הפנימית מחריפות יתר. ברשותכם אני מציע שימוש נוסף,…

האמת שאין לי הגיגים מיוחדים על הסלט הזה, ניסיתי לכתוב משהו מתחכם או מעניין – אבל לפעמים אין באמת צורך בזה. בפשטות זה סלט שאילתרתי לפני הרבה שנים, הוא יצא ממש מוצלח ומאז הוא נשאר איתי וכשיש אצל הירקן תרד רענן ושורש סלרי גדול אני חוזר אל הסלט כי הפשטות שלו מנצחת.תרד זה מאוד בריא וגם שורש סלרי, פקאן מסוכר לא בדיוק מזין אבל עושה שמח וטעים. הכי חשוב זה להוציא חופן קטן ממנו ולהחביא את האריזה שלו במקום רחוק ולא נגיש, אחרת כל המתגנבים והטועמים פתאום נזכרים שהם חייבים לדבר איתכם תוך כדי זלילה של פצצות הסוכר הטעימות האלה.גם בסלט הזה אין הרבה מרכיבים, עיקר העבודה היא בשטיפה ובנקיון…

והנה עוד חומר גלם ששנים לא הכנסתי הביתה, כי זה פחמימה וזה משמין ואין לזה ערך תזונתי וכי וכי וכי…. ובתכלס כבר הסכמנו שזה הכל עניין של שילובים ומינונים. ולא ממש אין לי כוונה להטיף לאף אחד איך ומה לאכול אני רק אומר שפסטה זה טעים – חדשות מרעישות  – ממש ממש טעים וגם ממנה צריך להפסיק לפחד ולהתחיל להנות, לשלב אותה עם ירקות ועם מנת חלבון ויש לכם ארוחה ממש בונבון. בסלט הזה הפסטה היא דומיננטית אבל לא המרכיב המרכזי, היא חלק אינטגרלי אבל לא משתלטת על הסלט – זו לא מנת פסטה קרה זה סלט ירקות עם פסטה. אז חוץ מפסטה יש כאן זוקיני ודלעת ועשבים וגם בצל…

כתבתי המון הקדמות למתכון הזה, כתבתי ומחקתי ושוב כתבתי ומחקתי ופתאום הסתכלתי על התמונה של הסלט הזה והבנתי שבלי להתכוון הכנתי סלט שהוא געגוע ומחווה לדודה שלי.הדודה הזו שלי היתה מכינה בחורף מרקים עמוסי קטניות, סמיכים ועשירים להפליא, אף פעם לא היה מתכון מסודר –  תמיד סלרי, בצל, גזר, קטניות / ודגנים/ ואטריות ומכל הבא ליד ותמיד תמיד מלא מלא גריסים ושמיר טרי – בחורף הירושלמי מדובר בפינוק אלוהי. אז שמיר אני אוהב בזכותה (משום מה היא היחידה במשפחה שבישלה איתו) ואת המרקים שלה אני לא באמת מצליח לשחזר, אבל אני ממשיך לנסות, וגם קיץ עכשיו ופחות מתאים מרק אבל גריסים זה הפתיתים של הטבע והם אחלה בסלט.את הסלט סלק…

פעם מזמן שהייתי ילד היה לנו טקס כמעט כל שישי בצהריים: אני ואחים שלי היינו יושבים בשולחן במטבח ביחד עם אבא שלי ואוכלים בטטות שאמא שלי עטפה בנייר כסף ושמה בתנור ונתנה להן להצלות במיץ של עצמן. היינו פותחים את נייר הכסף בזהירות (ברקע מלא קריאות אזהרה “זה חם זה חם- תזההההר”). חוצים לאורך, מפזרים סוכר וקינמון ואבא שלי שאחראי על המוגזמות לימד אותנו להוסיף גם חמאה לכל התענוג הזה – ואלוהים יודע שזה תענוג אמיתי. בינתיים השנים עברו, גדלנו, התפזרנו ואמא שלי כבר לא סובלת את הנוכחות שלנו במטבח. בנוסף לזה, אחרי שנים של אינספור דיאטות, תזונאים ושיטות הרזיה גידלתי פחד מבטטה (זו פחמימה פשוטה, מלאה סוכר וכו’ וכו’).טקס…

אחיין שלי: אמא מה דודסלט עושה?אחות שלי בלב : מכין סלט נו מה?אחיין שלי במבט של סימן שאלה: אבל זה ענבים….דודסלט מתערב ומסביר שסלט אפשר להכין מכל דבר גם מפירות וגם מירקות ושמה שחושב זה שבסוף זה יהיה טעים.את ההורס הקטן הצלחתי לבסוף לשכנע באמצעות טעימה מהסלט הזה (לפני שהוספתי צ’ילי – כי רחמים על הילד).לא מדובר כאן בסלט עלים עם תוספת מינורית של פרי  – כאן הפרי ובמקרה הזה הענבים הם המרכיב המרכזי אבל אל תטעו זה ממש לא סלט פירות. הניגוד בין מתיקות הענבים לחריפות של הצ’ילי והעוקצנות של עשבי התיבול הם מה שהופכים את הסלט הזה לחגיגה של קיץ, של ערב בגינה עם חברים טובים, קצת גבינות…

אני לא מאמין גדול בלאכול רק חסה – אני מאמין בלאכול הכל מהכל (מינונים, מינונים, מינונים) ומקפיד על אכילת ירקות בכל ארוחה. אני מאמין גדול באוכל פשוט וטוב, כזה שלא מתאמץ, כזה יומיומי ..שפותחים את המקרר ומכינים מה שיש. וזה נכון, זה כיף לטרוח, לחפש פרודוקטים שווים, לפנק וכן גם להרשים באוכל מיוחד את האוהבים שלנו – אבל בוא נודה על האמת רוב הזמן אנחנו מכינים אוכל מהיר, קל, שסוגר פינה. את ההברקות והחידושים אנחנו שומרים לאורחים מיוחדים, סופי שבוע ולימים שהמוזה נפלה עלינו. אז הסלט הזה הוא בול ליום הזה בשבוע שצריך להכין משהו מהיר,שיתאים לכל ארוחה ויעשה את העבודה בלי חוכמות והתחכמויות – בפשטות מנצחת. אז איך מונעים…

פתגם סיני עתיק מספר על כך שיש מלא אגדות יפניות שאנשיי המערב מצטטים כשהם רוצים להשמע נבונים – לי אין איזה ציטוט או פתגם מתוחכם אבל יש לי מתכון לסלט קייצי מלא בטעמים אסייאתים. למה קראתי לו “המזרח-הקרוב”? כי עם כמות המסעדות האסיאתיות שמציפות את הארץ והתדירות שבה אנחנו מקבלים חבילות מאסיה – המזרח הפך הרבה יותר קרוב ממה שאנחנו חושבים. וכן אני יודע ,יש הבדלים מהותיים בין המטבחים האסייאתים השונים אבל הסלט הזה ספציפית הוא לא בדיוק יפני וגם לא ויאטנמי אבל הוא ממצרכים פשוטים שניתן להשיג בכל סופר, הוא פשוט להכנה והוא ילך מצויין ליד הסושי שהזמנתם לארוחת ערב. בתוספת של עוף קצוץ או הוא גם יסגור לכם…