יש לי עניין כזה עם אוכל קטן, אני לא מדבר על מנות קטנות בצלחות ענק. אני מדבר על חיבה עזה והעדפה ברורה לכל מזון שמגיע בצורה מוקטנת מהרגיל.בורקיטס תמיד יותר טעים לי מבורקס גדול, הר שניצלונים ע”פ שניצל אחד ענק, ותמיד המתנשא שבי יעדיף טארטלט על פני פרוסה מקיש.ההסבר שלי לחיבה הזו הוא שאוכלים קטנים הם גם יותר חמודים באיך שהם נראים. ואם הם עשויים כמו שצריך,  הם הרבה יותר מרוכזים בטעמים, במרקמים וברושם שהם משאירים.ובהקשר הזה ירקות הם לא יוצאים מן הכלל, צנונית ופלפלונים ומיני מלפפון ושרי הם אוכלים קטנים ונהדרים.ובגזרת העשבים – תודה לאל ולחקלאי שהמציא לנו מיקרו עלים.יש אינספור סוגים וזנים של עלי מיקרו, לכולם מכנה משותף…

יש לי געגוע לשידורים חוזרים.פעם זה היה המדד למה טוב בעיניך, למה תפס לך את העין ואת הלב.הערוץ היה מחליט אם לשדר סדרה שוב מההתחלה ואתה היית מחליט אם אתה הולך להתרפק על זה שוב ושוב.צעירי תל אביב, בוורלי הילס, הפוך, פלורנטין, שבתות וחגים, וכמובן חברים – את כולם ראיתי באינספור שידורים חוזרים.גם אם שודרו בערוצים נידחים או בשעות הזויות – זה היה הסימן שהזפזופ נעצר וזה הזמן שלי להתמסר ולהתמכר מחדש  (כן גם אם דקלמתי כול מילה ממש).השנים עברו, צעירי תל אביב התבגרו,  גם ברנדון, גם קלי וגם אני עברנו לנטפליקס ולצפיה בבינג’.העולם עבר לשידור חוזר לפי הזמנה, וזה אם תשאלו אותי, מסרס את כל חדוות הגילוי בהפתעה.אבל העיקרון…

בסלט הזה ערבבתי את כל החשודים המיידים שעוזרים לצנן את הגוף והנפש בימי החום הכבדים: מלפפונים פריכים ומינרלים, הרבה נענע שעכשיו פשוט בשיאה, וגם סלרי חצוף ורענן.שידכתי לכל החשודים שני תבלינים מקומיים שעושים קסמים למגוון סלטים ותבשילים, שניהם דומיננטים עם אופי של מזרח תיכון – לא צריך כמות גדולה מהם , מספיק נגיעה ויש שמחה וצהלה.הכוכב של הסלט הזה הוא הסומק סגול חמוץ ונהדר (אם הצלחתם למצוא את הסומק המיובש וטחון ללא מלח – בכלל זכיתם). החמיצות של הסומק ביחד עם הרעננות של הנענע (הכמות גבעולים היא ממש לא טעות) הופכים את הסלט הזה לכל כך מיוחד.והתבלין השני הוא אבן-היוגורט שניתן למצוא במעדניות ובשווקים ערבים, אבן יוגורט זה בתכלס הפרמזן…

כן כן אני יודע, ממש לא מזמן פרסמתי מתכון לסלט משגע עם משמשים, ולא אכפת לי שתגידו לי שאני מתלהב אבל העץ אצל ההורים שלי מפוצץ השנה. המלכה-האם כבר טורחת על צנצנות ריבה ואני ניצלתי את את ההזדמנות ואספתי עוד כמה משמשים לקערה, פייר יצא סלט ממש חגיגה.וגם אם העץ לא היה מפוצץ, משמשים אני אוהב והם תכף יהפכו לרכים (שהם רכים הם ממש ממש טובים לעוגות ומאפים) ואין שום סיבה לא לנצל את העונה, להמציא עוד מנה, ולהתפנק על חמצמצות רעננה.אז חוץ ממשמש, יש בסלט הזה כל מה שאני מבקש ביום קיץ חם: כדור בוראטה נוזלי ונהדר, קצת קישואים טריים ופריכים, רוטב ירוק של נענע, פטרוזיליה ורוזמרין ומעל הכול…

שחייםבלב של דוד שלה ראתה את הסלט הזה בשולחן, הדבר הראשון שהיא אמרה שזה סלט של יוניקורן.אתם מבינים החבובה מגרדת את גיל שלוש וחצי והיא כבר מדברת עם דוד שלה באינגליש.ושהסברתי לה שהיוניקורן זה בעצם סלק היא התעצבנה עליי, בעברית ממש ברורה, ואמרה לי דוד נדב , אתה ממש מבולבל סלק זה סגול וממש ממש לא עם פסים ורודים של חד-קרן.אז הסברתי לה שהטבע מלא מלא בהפתעות, בצבעים ושיגעונות והסברתי שזו בדיוק הסיבה למה דוד שלה כ”כ אוהב ירקות. אבל היא כבר היתה באכזבה לקחתי לה את היוניקורן והאגדות והשארתי אותה בצלחת עם סלק מפוספס.אז קוראים לו סלק מפוספס (גם בגלל הפסים וגם כי כי איך לעזאזל פספסנו אותו עד…

הסלט הזה משלב קונצנזוס ומחלוקת.על הקונצזוס אחראים המשמשים – נראה לי שאין אדם אחד שהוא נגדם. הם כתומים, הם חמוצים, הם מגיחה לרגע ונעלמים – הם מושלמים בריבה ובמאפים ויש משהו בחמיצות וברעננות שלהם שפשוט עושה בפה קסמים.אבל במדינת ישראל אי אפשר בלי מחלוקת טובה, אז לטובת המחלוקת הוספתי גם פרג לקערה.אני מכור לפרג, מת על המרירות שלו, אוהב אותו כמעט בכל דבר – אבל פרג אני יודע זה טעם נרכש, זה טעם שמי שלא אוהב אותו לדעתי לא התאמץ מספיק (אבל שוב אני לא שיפוטי, רק מכור לגרגיר השחור הזה) משמשים ופרג זה שילוב מצוין- שידוך של משלימים, גם בטעמים וגם במרקמים.בכדי להפוך את השידוך הזה לסלט מושלם הוספתי…

פעם מזמן בתקופת חיים אחרת לאבא שלי היה בורגר-ראנץ’.כיאה למעמד המחייב, עבדכם הנאמן עבד שם מספר שנים לא מבוטל, שלא תטעו טיפת פרוטקציה לא הייתה לי (טוב אולי רק בראיון קבלה).אבא שלי ממש התעקש שאני אעבוד בכל התפקידים ולא ויתר לי על אף מטלה מפוקפקת, מלכלכת או מקפיאת ידיים. ועשיתי שם באמת כל דבר ועשית שם גם לא מעט כיף.ככה זה בנעורים, אתה עובד, מתלכלך, מגדל חצ’קונים ומקבל כמה גרושים לכיס, משלב את הכל עם לימודים ואיכשהו גם ממש ממש נהנה מהדרך.בסניף שעבדתי בו היינו חבורה שהלכה שנים ביחד, העבודה תמיד תוקתקה אבל הייתה בעיקר תירוץ, תירוץ לחבורה של נערים להרגיש קצת גדולים, להיפגש, להתערבב, להתקשקש ולצבור מלא חוויות של…

זה סלט פשוט עם ממש מעט מרכיבים, אין בו המון תחכום אבל יש בו בום של טעמים.המרכיב העיקרי בו הוא השזיף הירוק הקטנטן, חלק מכנים אותו גם “שזיף בוסר” – השזיף הזה פריך, קטן, ירוק וחמוץ חמוץ באופן משגע.הוא אורח של סוף האביב ועוד מעט שיגיע החום הבאמת כבד הוא יעלם.שווה לחפש אותו ממש עכשיו אצל הירקנים, לכבוש אותו, להפוך אותו לרוטב מעולה לבשרים ומאפים (רוטב נדיר מהמטבח הגרוזיני) והוא ממש ממש שווה ככה כמו שהוא בסלט.עיקר העבודה היא בגלעון שלו, אבל באמת שלא מדובר במשימה סיזיפית או בלתי אפשרית.הסלט הזה נהדר שמגישים אותו מיד לאחר הערבוב והוא נהדר עוד יותר אחרי שהוא יושב זמן ברוטב.הכנה של שעה-שעתיים לפני הגשה…

זה לא פופלארי ואני יודע שאני במיעוט, ובאמת שאין דרך לומר זאת בעדינות. אני אגיד את זה בפשטות וישירות  – אני ועוגות גבינה לא ממש חברים (כן כן ,ייתכן שעוד לא מצאתי את האחת שעושה לי בלב קסמים).עכשיו שלא תטעו, גבינות אני חובב וקינוחים אני אוהב, אבל משהו בשידוך של השניים פחות מתחבר לי.באמת שאין לי כוונה לשכנע אתכם לוותר על עוגת גבינה או מתוק מושחת אחר (אני כאמור מכור) אני רק אומר שלצד המתוק הגבינתי או השוקולדי או העוגה הבחושה והתה של סוף הארוחה תמיד יש מקום לסלט פירות מרענן.והפעם סלט פירות מיוחד – כי בכל זאת מדובר בחג: סלט של ענבים, אגסים ואוכמניות טריות בסירופ לימון ופלפל אנגלי.…

לערבל, לרדד, ללוש, לתת לנוח, להתפיח, לחבוץ, לבזוק, למלא, לגלגל, להתפיח שוב, עד הזהבה, רשת צינון, הברשה, הברקה, פריסה, צלחת יפה – וכל זה בשביל מנה אחת על שולחן ערוך עמוס בכל טוב.אלוהים כמה עבודה? כמה השקעה? וכמו בכל חג, גם חג הגבינות והפחמימות מאופיין בעבודת אינסוף של  כל הבשלניות והאופים באשר הן או באשר הם – כולם עומלים בלי סוף.וגם בחג הזה אני אגיד שלא חייבים לעבוד על הכלללללללל ממש קשה, אפשר לבחור מנה או שתיים ולתת עליהן את הפוש. בשאר טריליון המנות שתגישו לשולחן, תבחרו מתכונים פשוטים, עם צלחותים מפונפנים, טעמים עזים ברורים, כאלה שלא טרחתם עליהם יותר מדי, כאלה שיהפכו את השולחן לשמח ואת האורחים שלכם לשמחים…