בכל מה שקשור לארוחות בוקר הייתי ילד קצת מוזר, לא מת על חביתות, לא אוכל סנדיביצ’ים וממש לא מבין מה העניין עם קורנפלקס. מעולם לא הבנתי את הצורך של להטביע קורנפלקס בחלב – הרי זה מרכך אותו ומוציא לו את כל המיץ והתכסיס. והכי חשוב זה מבטל לו את הקראנצ’ – והקראנצ’ הזה זה כול הפואנטה של קורנפלקס.והקראנצ’ הזה זה מה שהיה מוציא את אחי מדעתו (מי אתם אנשים מוזרים שמחרישים מאכלים פריכים, ולמה?)אז בסלט הזה לקחתי את הקראנצ’ למחוזות אחרים ובסלט הזה לקחתי את הקורנפלקס למקומות שהוא בעצמו לא חשב שהוא מכיר.הכנתי ממנו עוגיות פריכות שמכינים בצ’יקצ’ק, הן קריספיות בטירוף עטופות בדבש ומנוקדות בזיתים קצוצים ומלח גס. ואתם תתמכרו…

עזבו אתכם מהפרדות, מקטגוריות, מלשים דברים בתבניות – נכון זה מקל לנו על החשיבה ועל התפיסה אבל זה גם מאוד מאוד מגביל.תחשבו רגע על ההפרדה המוזרה והתמוהה בין פירות לירקות – מה זה הדבר הזה? מה החשיבות שלו, כן אני יודע שמדובר במאפיינים שונים של גידולים שונים אבל אם תחשבו על זה רגע, מעבר להגדרה החקלאית מה זה משנה לנו ? זה משנה לנו בעיקר את התיחסות, באוטמט מסמן שירקות זה יותר מזין ופירות זה יותר מתוק. עכשיו שחשבתם על זה אתם מבינים שזה מגביל לנו את החשיבה של מה הולך עם מה? יופי, עכשיו תחשוב עוד רגע ותנסו לדמיין מלון בסלט לא מתוק – ממש סלט שהוא ארוחה ביחד…

הבלוג הזה בסופו של דבר עוסק בחיבורים, בשילובים בלנסות ולהכיר טעמים חדשים.אז זה נכון, המתכונים והתמונות שאני מצלם וכול הבלוג הזה מוקדש לסלט אבל בין השורות נראה לי שכבר הבנתם שמה שחשוב לי זה להעביר את המסר שהכל יכול להתערבב שאין צורך באו זה או זה,וזה ממש לא קשור לזה וכו וכו ועוד כל מיני מחשבות ודעות ששמות הכל בקטגוריות נפרדות – אני מאמין גדול בלערבב, בלמצוא את המחבר.והבלוג הזה מעבר לזה שהוא מאפשר לי לבטא את עצמי הוא מזמן לי הרבה מפגשים וחיבורים מעבר לגבולות בדיגיטל.שחגי לפלר שהוא בעצם הספורטאי הטבעוני, הציע שנפגש ונערבב ביחד – אמרתי לו שזה שאני רץ לא אומר שאני ספורטאי וזה שאני בסלט לא…

אני לא חושב שאי פעם שמעתי מישהו אומר יאווו איך בא לי סלט כרוב, או איך אני אוהב כרוב זה הירק האהוב עליי, מלא אנשים יגידו שיש להם חשק לסלט חסה או שורשים או קצוץ דק דק אבל סלט כרוב ? נשבע שבחיים שלי לא שמעתי מישהו מציין שזה מה שבא לו.עכשיו אני טוען  שזה הכל ביחסי ציבור, הכרוב איך לומר בעדינות סובל מהעדר סקסיות, נתפס כירק יומיומי כזה, לא כמשהו מיוחד – כזה שנמצא שם כל הזמן, שאם צריך אפשר למלא ואם ממהרים אז אפשר לקצוץ ולהרכיב סלט בצ’יק צ’ק אבל הוא אף פעם לא נתפס כחגיגי – ואני ? אני חושב שהגיע הזמן לאפליה מתקנת.זה ירק בסיסי שזמין…

יש כל מיני תפיסות לגבי אוכל ולחיים באופן כללי, שמלוות אותנו ומגבילות אותנו בצורת החשיבה והפעולה – מכתיבות לנו את אופן ההתייחסות, את גבולות הגזרה.באוכל זה מאוד מובהק ולא רק בגלל עונות, יש ירקות שאוכלים רק מבושלים, יש כאלה שמתאמים לחמוצים וכאלה שמעולים ממש רק לקינוחים, יש ירקות כמו קישוא שהם טובים ממש ממש רק במרק ויש תפוזים שחוץ ממיץ ולאכול בפלחים הם לא מתערבבים (טוב נו אולי גם בעוגה בחושה טובה).עכשיו אני אוהב לבחון את התפיסות האלה ולאתגר אותם ולגלות שברוב הפעמים הכל ממש ממש שטויות במיץ. שהכל מתערבב עם הכל ומה שחשוב זה המינון והתזמון.ובסלט הזה ערבבתי קישואים שצרבתי ממש דקה מכל כיוון כך שבמרכזם הם עוד פריכים…

הרבה דברים בחיים זה עניין של מיקום ותזמון.היכולת להיות במקום הנכון בזמן הנכון -ויותר מזה היכולת לבחור נכון.ויש משהו בדבר הזה של מיקום ותזמון שמקושר אצלי ללוקאליות ולעונתיות.היכולת לבחור במה שיש כאן ועכשיו – לא לחפש רחוק רחוק מצרכים נדירים אלא למצוא קרוב קרוב דברים נדירים לא פחות.ועכשיו זו עונה משובחת במיוחד, כזו שמביאה שפע של נדירים ים-תיכונים.כאלה שהמקור שלהם הוא ממש מכאן אבל הם לא זמינים בכל מקום ובטח לא בכל זמן – אלא ממש עכשיו, בשווקים ואצל ירקנים נבחרים.אז בסלט הזה ערבבתי מעט מרכיבים אבל כל אחד הוא כוכב יחיד ומיוחד שמגיח לתקופה קצרה ואז נעלם עד לשנה הבאה.ריג’לה זה עשב בר בשרני, מינרלי ועם טעם עדין וייחודי…

חג שבועות מביא איתו לרוב מצעד פחמימות בלתי נגמר לשולחן, פחמימות וגבינות – עכשיו אני כבר די התעייפתי מלנסות לשכנע את העוסקות (והעוסקים) במלאכה להפחית את כמות המאפים על השולחן ולייצר ארוחה שפויה יותר.אם תשאלו אותי אני בשבועות מוכן להסתפק במנת דג, סלט, פלטת גבינות ואולי איזה מאפה נחמד בשביל לצאת ידי חובה. בפועל מה שקורה אני יושב מוקף בפחמימות וסלטים, אוכל, נהנה ומקטר – הספורט הלאומי.אז הסלט הזה משלב בין פחמימה למעט גבינה והוא בין סלט לתוספת קרה והוא מיקס של טעמים שרק במחוזותינו יכול לעבוד. בטטה צלויה עם קצת חריף, ירוקים וקרם פרש שמאזן את העוקצנות – חגיגה אמיתית.אז לא משנה כמה מנות יש על שולחן החג שלכם…

הדובדבנים כבר כאן ואם תשאלו את היפנים זו סיבה ממש ממש טובה לחגיגה.אז נכון הם בכלל חוגגים את פריחת העץ המרהיבה ואני בכלל חוגג את זה שהפרי טעים לי ברמות, ואת זה שהוא מסמל שהקיץ כבר ממש ממש פה.ושבועות זה רק התרוץ למסיבה, להתכנסות, לחגיגה. ואם כבר לחגוג אז תמיד עם הדובדבן שבקצפת, ובמקרה הנ”ל עם הדובדבן שבסלט.אז כן למרות שהמרכיב העיקרי בסלט הזה הוא דובדבן זה ממש לא אומר שמדובר בסלט פירות, או בסלט מתוק.זה אומר שמדובר בסלט קצת אחר, קצת מגוון אבל כזה שברגע שתנסו לא תצליחו להגמל.אז ערבבתי דובדבנים עם מלפפונים, קצת בזיליקום, נענע, צנובר קלוי ומוצרלה.ומה שאני אוהב בסלט הזה חוץ מהטעם והעובדה שהוא מכיל הרבה…

“וימְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב: וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים”.כולה עדשים בשביל זה לוותר על הבכורה?אני במקום עשיו לא הייתי מוותר בכזו קלות, אבל איך לומר בעדינות אנחנו בתקופות קצת שונות, אנחנו דור אחר, דור הגם וגם, הדור הזה שלא צריך לוותר על כלום.לא על הבכורה ולא על הנזיד, אנחנו דור שהבכורה הולכת ומאבדת מהמשמעות שלה, תשאלו את אחים שלי – הם באמת לא מתרגשים מהעובדה שאני בכור (וחבל שכך)ולגבי  הנזיד, חוץ מהעובדה שכמעט ואף אחד לא משתשמש במילה “נזיד” העדשים הם לגמרי חלק עיקרי מהמטבח המידל איסטי, יש בהם חוכמה עתיקה, אוכל זול, פשוט ומזין, עמוס בסיבים תזונתים, חלבון ומלא מלא דברים שעושים טוב לגוף שלנו.ועדשים ממש אבל ממש…

ובימים האחרונים זה מרגיש שחוזרים לשגרה, השפיות והטרוף היומיומי המוכרים חוזרים לרחובות, חוזרים קצת לפקקים, ללרוץ למשרד כי מאחרים וחוזרים לסופי שבוע עם ארוחות מרובות משתתפים, וגם בים ובפארקים שוב רואים אנשים.ונכון לא כולנו עוד חוזרים לשגרה אבל כבר אפשר לצאת, ולעשות, ולסדר, ולקנות ולהפגש, ותלך ותחזור ואל תשארי אף רגע מאחור.ובימים הלחוצים והמבורכים של שגרה צריך דברים פשוטים שסוגרים פינה, כאלה לא מסובכים, שמזינים ועושים את העבודה, כאלה שעובדים מצויין בקופסה לעבודה וגם לבראנצ’ עם חברים בשבת בגינה (כן גם במרפסת זה סבבה) וכאלה שלא לוקחים הרבה זמן אבל קוצרים מלא מחמאות.ואת הסלט הזה אני מכין כבר שנים כי יש בו משהו תכלסי כזה, הוא גם וגם וגם,  גם…