ביום העצמאות, ליד המנגל חייבים לדאוג למשהו שיטפטף וילכלך את השרוול.כתם כזה שהולך איתך ומזכיר לך  שהיה לך ביס שיגעון, ביס כזה שלפני שפתחת פה גדול, חישבת את זווית הנגיסה הנכונה, אפילו השקעת וקדת  קידה קלה.הביס כזה שכ”כ בילבל אותך, ששניה אחרי הנגיסה בלי להתכוון עצמת עיניים, לא השגחת והטחינה כבר מצאה את מסלולה והותירה את חותמה – על השרוול.ולמרות הכתם, בינך לבין עצמך- שמחת כי ביס שמטפטף זה ביס שהוא חלום. לא רק בגלל החותם והקידה אני חושב שטחינה היא מלכת הסלטים והמתבלים – אני אוהב אותה גולמית, נקיה כזו אבל גם ירוקה חצופה וחריפה.מודה שאני לא משתגע על טחינות עם המון לימון וממש אבל ממש לא יכול לסבול…

כבר פתחתם שולחן והמנגל חם וזה ממש מתבקש לזרוק איזה חציל על האש.לחרוך אותו טוב מכל הכיוונים, שיקבל ויספוג טעם של גחלים.ואז רק לקלף, להוסיף שום וההרבה עשבי תיבול – וזה כל הסיפור. חצילים – יש בהם איזה חוצפה, איזה עזות ונוכחות שמוצאים בשפע בים התיכון.הם מתאימים לטריליון שולחנות ומשתלבים יפה בהמון מתכונים, יודעים לעבוד מצויין עם המון סוגי טעמים. אבל תמיד הם תמיד נוכחים – מורגשים, בולטים, משדרים לכולם אני כאן ואתם לא תפספסו אותי.מזכיר לכם מישהו? או אולי מישהוהם ? או איזה נקודה קטנה במזרח התיכון שברוך השם יש לה נוכחות שיגעון? ואם כבר המנגל פתוח וחם תזרקו גם איזה פיתה שתקבל קצת שיזוף וקריספ מושלם. ואם אין…

באופן כללי אני תמיד עם התחושה שהאוכל בפסח טעים יותר, רענן יותר.אני גם לא מתבייש להגיד שאני אוהב מצות – זה ממש טעים לי (נשבע)והשנה כבר מפברואר אני מסתובב עם מחשבות בראש על גרנולה ממצות.ואני שהרעיון נכנס ולא מרפה, אני נכנס למטבח ומנסה.אז הצלחתי להשיג מצות כבר בפברואר – ושרפתי לא מעט תבניות אצלי במטבח – והרעיון לא הרפה.ובסוף – פיצחתי את השיטה.גרנולה ממצות – מתוקה מלוחה שמכינים בממש כלום עבודה.הוספתי לה גם קצת גרעינים בשביל אקסטרא חגיגה וזה יצא טעים שזה פשוט הצגה (טעים בקטע של לאכול את זה כל השנה).אחרי שכרסמתי וכרסמתי קלטתי שהגרנולה הזו מתאימה בול לארוחת בוקר על סלט ירקות פשוט לא מתוחכם של חסה, מלפפון עגבניה…

על מתכונים לחגים אני חושב לא מעט, זה כמעט אף פעם לא אילתור.תמיד עם מחשבה על הברקה, על איך לקשור לחג ולפעמים על רצון עז להמציא את הגלגל (או הסלט).למה? כי כמי שכותב ומפרסם מתכונים כל השנה יש תחושה של ציפיה, שבחגים חייבים לבלוט או להביא הברקה או לכל הפחות משהו כזה שעושה רושם של הרבה עבודה.ומה אני אגיד לכם? חשבתי לא מעט ועלו לי המון מתכונים לראש ובסוף החלטתי שכולם יחכו לימים אחרים בשנה.בסוף החלטתי ללכת עם מה שאני הכי אוהב, מה שלי בא בטוב בכל ארחוות החג המושבחות והכבדות האלה.ולי ? לי בארוחות האלה הכי בא בטוב זה סלט ירוק.רענן, פריך, מלא אוויר וקל קל קליל.אז הפסח הזה …

יש משהו בלארח אנשים שאתה לא לגמרי מכיר שגורם לך להתלבט, לחשוב קצת יותר בדקדקנות וחשדנות על מה להכין.אני לא מדבר על המקום של לעשות רושם על אנשים או על הרצון להפציץ.אני מדבר על הרצון לקלוע לטעמם של אנשים שאתה לא מספיק מכיר.תמיד בבישול הזה יש מלא שאלות…לשים חריף? או כוסברה? לבשל עם יותר או פחות מלח? להניח על השולחן איזה סלט מפונפן עם מרכיבים מוזרים או ללכת על פשוט וטוב כמו כרוב או סלט עלים?ובסוף תמיד הפתרון שלי הוא גם וגם. בשבת האחרונה, בשולחן עמוס אורחים ואוכלים הגשתי סלט ירוק-קלאסי ולצידו הנחתי את הסלט הזה שהכי התחשק לי לערבב.סלט אסיאתי של פומלה, קייל ונבטים – סלט עז כזה שמרגיש…

לא הגיוני אבל ממש לא הגיוני- ברמת מחדל.לא פחות ולא יותר – מחדל.3 שנים שאני מפרסם כאן סלטים ופתאום קלטתי שבין כל הסלטים שפרסמתי עד היום איכשהו יצא שדווקא את זה לא פרסמתי.תמיד הא איכשהו כמעט וצולם, כמעט נכתב.אז עמכם הסליחה שלקח כ”כ הרבה זמן אבל קבלו את המתכון שלי לסלט שהוא כבר מזמן בגדר חובה בכל מסעדה (כמעט) בכל על-האש או בכל שולחן מאזטים.כרובית צלויה, זהובה, שחומה ונימוחה ביחד עם המון פטרוזיליה וגם חריף.הפעם הגשתי אותו עם מלא טחינה בתחתית הצלחת אפשר בכיף להחליף את הטחינה ביוגורט ואפשר לגמרי להנות ממנו ככה כמו שהוא בלי אורחים נלווים.   אז מה קונים? 1 כרובית גדולה1 פלפל ירוק חריף1/2 צרור פטרוזיליה3 שיני…

לא בדקתי אבל יש מצב טוב שזו פעם ראשונה שאני מכין סלט בלי שום עשב תיבול.באופן כללי הסלט הזה הוא קצת משונה – אין בו כמעט ירקות, או מרכיבים, כמעט ואין רוטב ובתכלס הוא כמעט ולא מצריך סכין.שאתם תקראו את רשימת המצרכים, סביר להניח שתרימו גבה (רמז זוקיני זה העיקר פה).אז למען הסר ספק:כן,  עברתי על המתכון פעמיים לפני שפרסמתי אותו.לא – אין פה טעות – זה הסלט.למרות שהוא נראה “חסר” הוא אחד הסלטים היותר שלמים ועדינים ועוצמתיים שאכלתי בזמן האחרון. אכלתי גרסה דומה שלו באיטליה – וזה פשוט תפס אותי לא מוכן, כמה טעם, כמה דיוק יש בסלט אחד פשוט.חזרתי לארץ ושיכללתי וטעמתי, ושיכללתי שוב וטעמתי ושוב – ואחרי…

עדשים וסלק אדום זה שידוך שיגעון.מרק חם וסמיך ביום גשום (או בסתם יום בהיר וקר) זה שידוך מתבקש.שתקראו את המתכון בטח תשאלו את עצמכם, מה זה הכל? אין תבלינים? אין אידויים? פשוט ככה ?אז כן פשוט ככה – 10 דקות חיתוכים, שעה בישול על הגז ויש לכם מרק שהוא חגיגה. כי לפעמים לא צריך לסבך – מהיר, מזין וטעים שיא.   אז מה קונים?2 כוסות עדשים2 סלק אדום1 תפוח אדמה1 בצל1 שורש סלרי3 גבעולי סלרי1 לפת2 גבעולי בצל  ירוק3 כפות שמן2 שיני שום כתושות2 עלי דפנה1/2 כפית פלפל שחור2 כפות מלח גסמיץ מחצי לימון.   מפשילים שרוולים:קולפים את הסלקים ושורש הסלרי, חותכים לקוביות קטנות יחסית ומעבירים לביר גדול.באותו אופן קולפים…

לא מזמן אירחתי חברים טובים אצלי בבית.המפגש הזה היה שובר דפוסים מכמה סיבות:1. הפגשתי קבוצות שונות של חברים שלי ביחד (לא קורה, תמיד מלחיץ, בתכלס בלי סיבה).2. התירוץ היה יום ההולדת שלי, השווני היה שהשנה החלטתי לחגוג את זה ולא לתת ליום הזה לעבור.3. החלטתי שאני מארח בקליל, בלי אקסטרא מאמץ, בלי לצאת מגדרי ובלי לתכנן תפריט. וככה היה, נכננסתי למטבח שעתיים לפני שכולם הגיעו, פתחתי את המקרר ונתתי לידיים שלי לעבוד (וגם לא צילמתי שום שלב בהכנות).התחשק לי אינטואיטיבי מבלי לחשוב – יצרתי במטבח מהמקום הכי אינטימי וזורם, משוחרר ולא מחשבן שלי.מבין כל האילתורים היתה גם הצלחת הזו שלפניכם, קולורבי צלוי מוגש עם לאבנה, אורגנו, צ’ילי ונגיעה דבש. באמת…

את המרק הזה אילתרתי לפני שבועיים, ביום שלא היו יותר מדי ירקות בביתץפתחתי את המקרר והוצאתי מה שיש, הוספתי אפטונה יבשה וגריסים בשביל השובע ולי זה היה טעים מפחיד.פרסמתי באינסטוש והתגובות אישרו לי את מה שהרגשתי- המרק הזה שיחוק: חורפי, פשוט, מהיר להכנה, מזין ומנחם.אז עבר קצת זמן והתיישבתי לכתוב את המתכון כדי שהאילתור הזה לא יעלם לשומקום.ותוך כדי כתיבה הבנתי שיצא פה סוג של מינסטורנה עם טוויסט, ציר עגבניות, ירקות ושורשים ובמקום פסטה פשוט שמתי גריסים.  מה אני אגיד לכם, לא משנה איך נקרא לו או מה הטוויסט, מה שחשוב שהמרק הזה – טעים. אז מה קונים?2 זוקיני1 בטטה1 שומר1 בצל3/4 כוס אפונה יבשה1 כוס גריסי פנינה1 פחית עגבניות…