שולחן ערוך, מסודר יפה יפה ועוד לפני שמתיישבים ומברכים הוא כבר עמוס בכל טוב, מלא מלא צלוחיות עם טריליון סוגים של סלטים ומטעמים, רובם סלטים מבושלים (שעליהם אחראית המלכה-האם) שזה שהם מגיעים בצלוחית קטנה לא אומר שהעבודה עליהם היא בקטנה, להפך – רובם ככולם מצריכים שעות של עבודה.ואני איך לומר? מת על צלוחיות, ומת על מגוון ושפע אבל עבודת פרך זה פחות בשבילי. בכללי כל הקונספט של החג הוא יציאה מעבדות לחירות ואף פעם לא הבנתי איך הקונספט מתיישב עם העבודה המטורפת שהחג הזה (וכל חג) מצריך.בקיצור לא חייבים לעבוד קשה, לא בחג ולא בכלל. וגם בחג מספיק טורחים על שאר המנות אז את הסלטים אפשר פשוט לעשות בפשטות –…

פסח עוד דקה כאן ונדמה שהשנה יותר מתמיד, מונח החירות מקבל משמעות חדשה.אין ספק שכולנו לומדים כמה שיעורים טובים וחשובים בתקופה האחרונה ובכללם  מה הוא חופש ומהי חירות.וגם (וסלחו לי על הקלישאה) אנחנו מקבלים חתכת שיעור על מכות וכוחן המשחית – עד כמה כולנו עלה נידף, כל כך חלשים וחשופים ולא תגידו מול אויב מחומש בצבא כולה כולה חיידק קטן ובלתי נראה – שעושה בנו שמות וסוגר מדינות שלמות.ופסח (סלחו לי על הקלישאה 2) עוסק ב10 מכות שעזרו לנו לפלס את דרכנו אל החופש אל החירות – ומאז דורי דורות של יהודים (ובעיקר היהודיות) אספו בדרך עוד כמה מכות שהם מלקים עצמם בהם טרום החג: מכת ניקיון, מכת ההכנות והקניות,…

אז שניה לפני שהחגים נגמרים ושניה לפני שאתם שוכחים מהרימון (למרות שהוא נשאר גם קצת אחרי החגים) הנה סלט מגזרת הסלטים שאני אוהב במיוחד, פשוט להכנה, נראה מיליון דולר וטעים שזה חגיגה.אז יש בו דלעת טריה, לא מבושלת – כן כן היא לא מבושלת וזו לא טעות, אפשר ורצוי לאכול אותה ככה כמו שהיא, יש בה מתיקות ופריכות שבבישול קצת הולכות לאיבוד ואחרי שתנסו תגלו שזה לא ירק קשה כמו שהוא נראה ושדלעת טריה ונאה – טעימה בטרוף.אז חווץ מדלעת ורימון הוספתי כדרכי בקודש המון עשבים ירוקים חופן צנובר קלוי ויצא סלט שהוא בול לעונה, בול לסוכה והאמת שאני מקפיד להכין אותו כל עוד הדלועים בשיאם והרימונים עדיין בעונתם.אז כנסו…

37 שנה וכל פעם מחדש סוכות תופס אותי לא מוכן, כאילו מהר מדי, צמוד מדי ליום כיפור – לא משאיר מרחב לנשום רגע ולהתגעגע לאושפזין הקבועים שסועדים איתנו.וגם הפעם זה לא שונה, ושוב כל האיך כ”כ מהר? נגמרו לי הרעיונות מה לבשל? יהיה גשם בי-ם השנה? ועוד המון שאלות שהתשובות לכולם ברורות.אז להגיד לכם מה לבשל שעוד לא בישלתם החגים אני לא יכול, אבל אני כן יכול להגיד שבירושלים ירד גשם – אני לא חזאי, תמיד יורד.ואני כן יכול להציע לכם סלט שמשלב 2 משבעת המינים (שמצווה לקשט בהם את הסוכה) הסלט הזה מצריך אומנם בישול וסיר אבל באמת שלא מדובר במשהו מורכב, 20 דקות בערך והבישול מאחוריכם. סלט של  חיטה,…

אין הרבה ימים בשנה שאנחנו יודעים את מהלכם מראש, את סדר הפעולות המדוייק, את הלך הרוח, את האופן המדוייק שבו השגרה שלו נשברת. יום כיפור הוא מהימים הבודדים האלה שבין אם צמים ובין אם לא הוא מלא בטקסים קטנים, לוח זמנים יחסית מדוקדק והוא שובר השגרה הכי ידוע מראש – זה שמסמן לכולנו לעצור רק לרגע ולהתכונן ליום הזה, להתכונן לשגרה שנשברת – שעוצרת.עכשיו כל אחד והמסורות שלו, ואצלי הטקסים וההרגלים סביב היום הזה מתחילים הרבה לפני הצום. בין כל הטקסים והמסורת יש לי הרגל לא מוסבר של הכנת סלט קצוץ לארוחה מפסקת, אני מכין אותו באופן המדוייק הזה רק בערב יום הכיפורים, ובכלל באופן כללי האוכל שאני אוכל לארוחה…

לא חקרתי ואין לי הסבר מדעי לזה, אבל נדמה לי שמכל ברכות החג זו שקיבלה את הבכורה, שהפכה ממש לסמל המובהק של חג, לקונטציה הראשונה שחושבים עליה שאומרים ראש השנה זו הברכה על התפוח בדבש.עכשיו אני לא יודע אם זה תכסיס שיווקי לדבש, או בגלל שזה מתוק (ורובנו מכורים אליו) או בגלל הפשטות של הטעם ושל הברכה – בלי מילים מסובכות ובלי תמרים צהובים שמיבשים את הפה – קח תפוח , טבול בדבש ושיהיה לך מתוק כל השנה וכל החיים.ושאר הברכות מה איתם? זה אומר שהם פחות חשובות? פחות טעימות ?ממש ממש לא (שוב תמרים צהובים לא עושים לי את זה, למה לא מג’הול בעצם?).כאיש סלטים אני יודע שהרי בסוף…

ראש השנה עמוס בארוחות, מפגשים, תפילות וברכות – אבל בסוף אם מצמצים את זה הוא עמוס בסמלים ומטאפורות.גם בלי להיות אדם דתי יש משהו מאוד יפה בלהודות על השנה שחלפה, בלברך את זו שתבוא ולעשות את זה באמצעות דברים פשוטים ויומיומיים כמו דלעת או קישוא וגם תפוח. אם תחשבו על זה אנחנו רואים אותם כל הזמן בסופר ופתאום בשולחן החג הם מקבלים מעמד ומשמעות כמעט מיסטית. יש משהו בטרנספורמציה הזאת, בחגיגיות ובהתכנסות שמחדד אצלי את ההבנה שלזמנים ולתפאורה יש משמעות. ולכן בחג צריך להיות חגיגים גם אם לפעמים זה מצריך טרחה וגם אם לא תמיד יש חשק – יש משהו בכלים המהודרים, בחולצה מכופתרת במתנות (המאוסות) שעושה את העבודה מייצר…

בניגוד לאופנה הרווחת אני מאוד אוהב את החגים (יסלח לי סוכות אותו אני אוהב קצת פחות).את הראש השנה אני אוהב במיוחד, הוא מסמל התחדשות, את סיום העונה החמה ופתיחת פרק חדש.הוא תמיד מגיע עם נופך חגיגי, חש עצמו הכתר של כל החגים.עכשיו יש בזה אמת הוא עומד בראש, לו זכות הראשונים ובגלל שאנחנו אחרי הקיץ ותקופה ארוכה ללא חגים, פתאום החגיגיות הזו משתלטת עלינו – זו סיבה למסיבה.זה גם שניה לפני שנזכרים שמדובר ברצף של ארוחות ומפגשים בלתי פוסק, עוד כוחנו במותנינו והסבלנות עוד לא פגה.אז זה הזמן להשקיע, להוסיף קצת אלגנטיות לשולחן. זה לא בהכרח אומר שצריך לעבוד מאוד קשה ולרדוף אחרי פרודוקטים אקזוטים, אפשר לערבב דברים טובים שיש…

פעם מזמן סלט פירות היה כמעט הקינוח היחידי בנוף ארוחות החג. מאז השתכללנו, השתדרגנו והתחלנו לעוף על עצמנו עם קינוחים מורכבים וטעימים (זו לא תלונה) ואיכשהו נדמה לי ששכחנו את הקסם והדיוק שבפשטות.אז כיליד שנות ה80 אני חושב שהגיע הזמן לעשות לקינוח הזה קאמבק – למה? כי הוא פשוט להכנה, ניתן להכין אותו מראש (וזה יעשה לו רק טוב) והכי חשוב כי באמת מדובר בקינוח מדוייק לסיומה של ארוחה כבדה.חוצמזה מי אמר שסלט זה רק מירקות? זו הגרסה שלי לסלט פירות ותסמכו עליי שהכנסתי בו טוויסטים קלים בשביל השדרוג והמחמאות.זו התוספת המושלמת לצד עוגת גבינה אפויה, בהנחה שנשאר לכם עוד מקום בסיום ארוחת החג. חג שמח!   אז מה קונים?1…

מה הקשר לסלט לא “חלבי”, בועט וחריף לחג שכולו מזוהה עם רוך, גבינות וללבוש לבן? ובמילים אחרות מה לשקשוקה ולשבועות? אני לפחות, לא מצליח לחשוב על תוצר ישראלי יותר מובהק משקשוקה (המאכל והאופי) היכולת לערבב מלא דברים שיש לנו כאן וליצור משהו חדש שמוכיח שהכל יכול להתחבר, להתאים ולצאת טעים טעים!חוצמזה , יש מלא אנשים בעולם הזה שנמנעים מגבינות, ומלא עדות שארוחת החג היא עדיין על טהרת הבשר – אז בעבורם הסלט הזה הוא אחלה תוספת לארוחה. ואם אתם מהחוגגים בלבן, בלבוש ובתפריט, אז שדכו את הסלט הזה לבורקס קשקבל, מאפה אטריות או לחם טוב ואתם כבר תבינו כמה הוא מתאים לחג (ובתכלס גם לכל שאר הימים בשנה)   אז…