רובכם מכירים אותי כאיש הירקות והסלטים, כזה שלא מפחד מערבובים לא שגרתים. אבל מי שמכיר אותי באמת יודע שאני חולה מתוק, אוהב קינוחים ודברים מושחתים אבל כאלה שעשויים טוב שמשאירים טעם לעוד.אני גם אוהב דברים פשוטים ושילובים לא שגרתיים, כאלה שמאתגרים את המחשבה, מטלטלים את הקערה ומוציאים ממנה את כל הטוב.ואני אוהב שוקלד מריר כזה, ושמנת חמוצה זו בכלל אהבה וביחד עם פירות יער זו חגיגה שאין כדוגמתה.והסלט הזה הוא מה שקורה שקונדיטור ומערבב סלטים נפגשים, הסלט הזה הוא הוכחה שהכל מתערבב בקערה, ושבמקום להפריד צריך לחבר, צריך לחשוב על הדבק ועל החוט המקשר – צריך להקדיש כמה שעות של שיחה והכרות, כוס יין, הרבה מילים, מלא רעיונות שבסוף מניבים…

הסלט הזה הוא תולדה של מפגש , של ערבוב עולמות, הוא ההוכחה שהכול מתחבר, שצריך רק לחשוב מחוץ לקופסה ולקערה. והוא ההוכחה שסלט הוא גם קינוח.ועוד קינוח כזה מרענן שנותן תחושה של אקזוטי וטרופי וכיפי. כזה שבא בטוב בסיום של ארוחה כבדה.הסלט הזה נולד שפגשתי את מורן גיל והחלטנו שאין סיבה שלא נערבב ביחד.הכרנו באינסטגרם הוא קונדיטור שמייצר ומוכר עוגות מושחתות ויפות ואני אתם יודעים מערבב מילים וירקות.קשקשנו קצת’ ואמרתי לו שבא לי להכין סלטון שילווה את אחת העוגות שלו.מורן אמר שזה אחלה אבל שיהיה יותר מגניב אם נצליח לערבב סלט שהוא מתוק ולא איזה סלטון נחמד לצד עוגה – סלט כזה שהוא כולו קינוח.הצבתי למורן תנאי אחד,הוא יצטרך לנדב…

חם, חם ממש ביולי-אוגוסט במידל איסט, זה נראה שכולנו עסוקים במעבר מהיר בין מזגן למזגן, בללבוש משהו קל, בלשתות קפה קר, בללכת לים העיקר שיהיה לנו קצת פחות חם.המרדף אחר הצונן המרווה אף פעם לא נגמר וזה לא פלא שהמרדף הזה גורם למלא אנשים להתענג על אבטיח קר, הוא מרווה, הוא מתוק והוא אדום אדום.רובכם תופסים אותו כקינוח לסוף הארוחה, כנשנוש על הספה או מתחת לשמשיה.ואני? אני כמובן מערבב אותו בקערה כי במרדף הזה אחר המזגן לי באופן אישי יש פחות עניין באוכל חם, בתבשיל מהביל או מכביד אני רוצה משהו קל וקריר.ואני הרי אוהב לערבב, אז הפעם הפכתי את האבטיח לרוטב סמיך, קר, מתובל וקצת בועט.הנחתי עליו סלט מלפפונים…

בכל מה שקשור לארוחות בוקר הייתי ילד קצת מוזר, לא מת על חביתות, לא אוכל סנדיביצ’ים וממש לא מבין מה העניין עם קורנפלקס. מעולם לא הבנתי את הצורך של להטביע קורנפלקס בחלב – הרי זה מרכך אותו ומוציא לו את כל המיץ והתכסיס. והכי חשוב זה מבטל לו את הקראנצ’ – והקראנצ’ הזה זה כול הפואנטה של קורנפלקס.והקראנצ’ הזה זה מה שהיה מוציא את אחי מדעתו (מי אתם אנשים מוזרים שמחרישים מאכלים פריכים, ולמה?)אז בסלט הזה לקחתי את הקראנצ’ למחוזות אחרים ובסלט הזה לקחתי את הקורנפלקס למקומות שהוא בעצמו לא חשב שהוא מכיר.הכנתי ממנו עוגיות פריכות שמכינים בצ’יקצ’ק, הן קריספיות בטירוף עטופות בדבש ומנוקדות בזיתים קצוצים ומלח גס. ואתם תתמכרו…

עדשים מסיבה כלשהיא נתפסות כאוכל עוני, אוכל זול ופשוט כזה,  לא אוכל חגיגי.וזה למרות שהבכורה נמכרה בעבור נזיד שלהם – ומי שמוכן לוותר על בכורה בעבור עדשים כנראה ידע כמה הן מזינות ושוות באמת.והסלט הזה הוא עוד הוכחה שאין דבר כזה קטגוריות, והסלט הזה הוא הוכחה שגם הדברים הפשוטים יש בהם עושר וחגיגיות ושזה הכל אבל הכל קשור בערבוב, בצלחת שבוחרים להגיש את הדברים וכן זה בעיקר קשור עם מה ולמי מגישים אותם.והסלט הזה מערבב הרבה דברים ויש בו בצלי שאלוט מקורמלים (זה הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים) והסלט הזה יש בו שובע, עדינות והרבה אלגנטיות. עדשי קוויאר שחורות, אגס ובצלי שאלוט מקורמלים – סלט שהוא חגיגה, כזה שמגישים…

עזבו אתכם מהפרדות, מקטגוריות, מלשים דברים בתבניות – נכון זה מקל לנו על החשיבה ועל התפיסה אבל זה גם מאוד מאוד מגביל.תחשבו רגע על ההפרדה המוזרה והתמוהה בין פירות לירקות – מה זה הדבר הזה? מה החשיבות שלו, כן אני יודע שמדובר במאפיינים שונים של גידולים שונים אבל אם תחשבו על זה רגע, מעבר להגדרה החקלאית מה זה משנה לנו ? זה משנה לנו בעיקר את התיחסות, באוטמט מסמן שירקות זה יותר מזין ופירות זה יותר מתוק. עכשיו שחשבתם על זה אתם מבינים שזה מגביל לנו את החשיבה של מה הולך עם מה? יופי, עכשיו תחשוב עוד רגע ותנסו לדמיין מלון בסלט לא מתוק – ממש סלט שהוא ארוחה ביחד…

הבלוג הזה בסופו של דבר עוסק בחיבורים, בשילובים בלנסות ולהכיר טעמים חדשים.אז זה נכון, המתכונים והתמונות שאני מצלם וכול הבלוג הזה מוקדש לסלט אבל בין השורות נראה לי שכבר הבנתם שמה שחשוב לי זה להעביר את המסר שהכל יכול להתערבב שאין צורך באו זה או זה,וזה ממש לא קשור לזה וכו וכו ועוד כל מיני מחשבות ודעות ששמות הכל בקטגוריות נפרדות – אני מאמין גדול בלערבב, בלמצוא את המחבר.והבלוג הזה מעבר לזה שהוא מאפשר לי לבטא את עצמי הוא מזמן לי הרבה מפגשים וחיבורים מעבר לגבולות בדיגיטל.שחגי לפלר שהוא בעצם הספורטאי הטבעוני, הציע שנפגש ונערבב ביחד – אמרתי לו שזה שאני רץ לא אומר שאני ספורטאי וזה שאני בסלט לא…

פריקי זו חיטה ירוקה מעושנת, שיטת העיבוד שלה מעניקה לה טעם דומיננטי ומיוחד וגם משמרת את הערכים התזונתים.והפריקי הוא ממש ממש מכאן, מסורת בישול מקומית,אזורית של מאות שנים ואולי יותר וזה טעים וממש שווה להכיר ולטעום.מי שאוהב טעם מעושן מתאהב בדגן הזה, היום כבר לא צריך לחפש בנרות אפשר גם למצוא את זה על המדפים בסופר.עכשיו למה אני מספר לכם על זה? כי חוץ מזה זה שזה טעים נורא , אני מאמין שזה ממש חשוב להיפתח לטעמים חדשים, לפני שרצים לאכול סושי של המזרח (שזה אחלה) או לטעום איזה נקניק אירופאי משובח חשוב להכיר את המטבח של כאן.יש לנו כאן מטבח משוגע בכמות הגיוונים, יש לנו גידולים מהטובים בעולם ויש…

אני לא חושב שאי פעם שמעתי מישהו אומר יאווו איך בא לי סלט כרוב, או איך אני אוהב כרוב זה הירק האהוב עליי, מלא אנשים יגידו שיש להם חשק לסלט חסה או שורשים או קצוץ דק דק אבל סלט כרוב ? נשבע שבחיים שלי לא שמעתי מישהו מציין שזה מה שבא לו.עכשיו אני טוען  שזה הכל ביחסי ציבור, הכרוב איך לומר בעדינות סובל מהעדר סקסיות, נתפס כירק יומיומי כזה, לא כמשהו מיוחד – כזה שנמצא שם כל הזמן, שאם צריך אפשר למלא ואם ממהרים אז אפשר לקצוץ ולהרכיב סלט בצ’יק צ’ק אבל הוא אף פעם לא נתפס כחגיגי – ואני ? אני חושב שהגיע הזמן לאפליה מתקנת.זה ירק בסיסי שזמין…

יש כל מיני תפיסות לגבי אוכל ולחיים באופן כללי, שמלוות אותנו ומגבילות אותנו בצורת החשיבה והפעולה – מכתיבות לנו את אופן ההתייחסות, את גבולות הגזרה.באוכל זה מאוד מובהק ולא רק בגלל עונות, יש ירקות שאוכלים רק מבושלים, יש כאלה שמתאמים לחמוצים וכאלה שמעולים ממש רק לקינוחים, יש ירקות כמו קישוא שהם טובים ממש ממש רק במרק ויש תפוזים שחוץ ממיץ ולאכול בפלחים הם לא מתערבבים (טוב נו אולי גם בעוגה בחושה טובה).עכשיו אני אוהב לבחון את התפיסות האלה ולאתגר אותם ולגלות שברוב הפעמים הכל ממש ממש שטויות במיץ. שהכל מתערבב עם הכל ומה שחשוב זה המינון והתזמון.ובסלט הזה ערבבתי קישואים שצרבתי ממש דקה מכל כיוון כך שבמרכזם הם עוד פריכים…