שבע בבוקר שנות השמונים, עוד לפני שאני פותח את העיניים אני יודע שיום שישי. הרדיו בקולי קולות והבית מלא בריח של חביתות (אני שונא ואוהב את זה בו זמנית).יום שישי היה היום של כריך חביתה ללימודים, נועל את הריבוק לוקח פיתה עם חביתה וכלום בפנים והולך לביה”ס.ילד חולמני בטרנינג-ניילון-צבעוני רואה בחלונות גברים חובטים בשטיחים, נשים מבשלות, מבשמות את הרחוב בטיגונים, תבלינים ובמוזיקה עם סלסולים.חוזר מהלימודים ואת ריח החביתות מחליף ריח של חצילים מטוגנים, כריך זריז, קצת שיעורים, סרט ערבי ויאללה לקידוש ולמוציא.ויש לא מעט דברים שטוב שנשארו אי שם בשנות ה80. ויש כמה דברים כמו פאוצ’ לדוגמה שמתעקשים לחזור, וחבל.יש דברים שחייבים להישאר בלי קשר לשנתון או לעשור: חצילים מטוגנים,…

כרוב, סלק וגבעולי סלרי הם בסיס מצוין למרק מהביל ביום חורף קר.אבל גם בסיס מעולה לסלט מנחם, סלט כזה שהוא חלק מארוחת ערב לצד מרק ומנה עיקרית אבל הוא גם ממש ממש מצוין כארוחת צהריים בפני עצמו.בסלט הזה הכרוב והסלק צלוים בתנור, רכים, נימוחים ומעט מתקתקים.צירפתי להם חיטת שיבולת שועל שחוצמזה שהיא מפוצצת בערכים תזונתים, מסייעת בעיכול וגורמת לתחושת שובע לאורך זמן – היא מאוד מאוד טעימה ועדינה ושווה להכיר אותה ולאמץ אותה למטבח שלכם.הסלט הזה אומנם מצריך סיר ותבנית תנור אבל אל תבהלו הוא ממש לא מסובך להכנה, הוא מתאים כמעט לכל ארוחה והוא ממש ממש בול לעונה!     אז מה קונים?1 כרוב סגול (קטן)1 סלק אדום1/2 כוס…

עוד לא ממש חורף, עוד לא ממש קר אבל הירקות של החורף כבר לגמרי כאן.לקחתי קולרבי ושלחתי אותו לקבל הרבה חום בתנור, חום שנותן לו חריכה טובה, מוציא ממנו מתיקות וארומה מטורפת, אחרי שהוא הצטנן מעט ערבבתי אותו עם תרד ואורגנו טרי – ירוקים שעכשיו הם בשיא.בשביל החוצפה והרעננות ערבבתי את הכל עם ויניגרט של אשכולית ודבש.ובערבוב של החוצפה, עם החום והירוק קיבלתי סלט שהוא חגיגת חורף מושלמת.סלט שהזכיר לי שירקות כמו אנשים, החום משנה אותם, מרכך, מוציא מהם משהו אחר.הסלט הזה מדגים בצורה מעולה איך חום פשוט משנה צורה.   אז מה קונים?2 קולרבי קטנים1/2 חבילת תרד2 מלפפונים4 גבעולי אורגנוחופן נדיב גרעיני משמש   לרוטב:1/3 כוס שמן זיתמיץ מ1/2…

סברס הוא הפרי של קקטוס הצבר המצוי, אותו פרי שישראלים ילידי הארץ בחרו להתהדר בכינוי שלו כסמל לגאוותם על היותם ילידי המקום.הצבריות כאות לגאווה, מקום המדינה ועד יום יש סבים והורים שמספרים בגאווה על הבן או הנכדה הצברים הראשונים במשפחה.ולמה דווקא צברים? למה זה ולא אף פרי אחר? בעייני משתי סיבות אחת כי הגידול הזה הוא ממש מכאן מהאדמה הזו,  גדל כאן כבר עידן ועידנים.והסיבה השניה היא כי קל לנו לראות את עצמנו בפרי הזה, קשה להגיע אלינו, אנחנו מחוספסים וקוצניים מבחוץ אבל ברגע שמקלפים אותנו אנחנו רכים, מתוקים ומלאים בעסיס.והסברס אנחנו משוכנעים שהוא רק של קיץ אבל בפועל הוא נותן פרי עד סוף אוקטובר, ונראה כי השנה העונה תמשך…

פעם הייתי סובל מדכדוך סתוי, ואם להודות על האמת גם היום אני לא משתגע על זה שהאפור מכסה את השמים ושמתחיל להחשיך מוקדם, אבל כחובב סלטים ועשבים, – יש לי חיבה לתקופה הזו בשנה.זו העונה הזו שכל הירוק מתחיל להתפרץ החוצה, כן אני יודע סתיו זה שלכת אבל סתיו זה גם שפע של עשבי תיבול, רעננים, שמגיחים עכשיו ומסמנים שהם כאן כדי להשאר לכמה חודשים טובים.ומכל העשבים שהסתיו מביא עימו יש לי פינה חמה לאחד יחיד ומיוחד – אני מדבר על הראשד. העשב הזה הוא חריף וחרדלי ויש לו טעם יחודי מאוד ושהוא סוף סוף מגיח הוא חוזר להיות אורח קבע במקרר שלי.ועכשיו שהוא רק בתחילת העונה הגבעולים שלו עדיין…

חגים וזמנים לששון – והששון הזה חוץ ממפגשים משפחתים (נכון, השנה קצת פחות), ברכות, מתנות ואיחולים, הששון הזה מגיע עם המון צלחות, סירים, תבשילים ואינספור ארוחות.עכשיו שלא תטעו אני לא אומר לא לאוכל ולשפע, ובכלל חגים זו סיבה למסיבה.בבית שגדלתי בו ובמשפחה שלי בכל הקשור לארוחות אין מינונים, אצלנו בחגים לא פוסחים על ארוחה. זה תמיד מתחיל בצהריים עם נאכל משהו קליל כי בערב יש ארוחה כבדה, ואחרי שהעמסנו צהריים לא קליל בכלל (וגם לא ויתרנו על קינוח) מתחיל מסע השכנוע העצמי שאת ארוחת הערב נעשה רק משהו סמלי לברכות ולא יותר – ואיך לומר גם פה הסמלי הופך לארוחה מלאה.וכל שנה וכל חג אני משכנע את עצמי שבאחת הארוחת…

בימים האלה שבין החגים אני תמיד נע בין חשקים.מצד אחד אני במומנטום ובאווירת נשנוש וזלילה בלתי פוסקת מצד שני בא לי משהו קל יותר, רענן יותר משהו כזה שאוכלים ולא מאוד מכביד.ומהצד השלישי אני לא כ”כ מאמין בקיזוזים באכילה, אני מאמין בלאכול טוב, נכון וטעים.אני מאמין שאפשר להכיל את החשקים, אני חושב שאפשר גם רענן, גם משביע וגם נותן תחושה של אכילה טובה כזו, אכילה של רעבים.הסלט הזה הוא בדיוק לחשקים האלה יש בו כרובית צלויה בתנור, ביחד עם זוקיני חסה ועוד רעננים ומעל הכל יש צ’יפס קבנוס, פריך ועוצמתי. והסלט הזה הוא טעים ככה כמו שהוא, ושרעבים באמת הוא טעים אפילו יותר בתוך לחמניה רכה רכה שמחזיקה את כל…

בחצר של סבתא שלי, זו ששרצתי בה רוב ילדותי יש עץ תאנים ענק.ותחת העץ הזה גדלו דורות של ילדים שטיפסו, קטפו, אכלו (וכן, גם זרקו על עוברי אורח תמימים) טונות של תאנים.ומאז ועד היום, ריח של תאנים גורם לי להשתכר ולהתרפק.ועד היום ממש כל פעם שאני מריח עץ תאנה בסביבה, כמעט באינסטינקט, אני מתחיל לחפש אחר פרי בשל.והסלט הזה אחרי שהכנתי אותו הבנתי שהוא מדויק לחצרות ירושלמיות, אולי זה כי תאנים מזכירות לי את ירושלים, אולי זה כי את אבן היוגורט אני רוכש לא רחוק מהחצר ההיא, אצל הרוכלים ליד שער שכם. ואולי כי כמו כמו חצר ירושלמית הסלט הזה אין בו הרבה מרכיבים אבל כל אחד מלא באופי, יש…

אני לא אוהב לדבר או להשמע כמו קלישאת ריאלטי אבל יש דברים שיונקים מבית. יש זכרונות שצרובים בתוכנו.יש תנועות ידיים שגם אם אף פעם לא ניסית קודם, הגוף כאילו יודע אותם, מכיר אותם, את ההוראה את התחושה.וברגעים הנדירים שאני פורס חלה בשישי בצהריים (נדיר כי לרוב אני משתדל להתאפק עד הערב) אני נזכר בה.בתנועת היד המודיקת שפורסת חלה לפרוסות עבות (עבות מאוד) ודואגת שכל שתי פרוסות ישארו מחוברות בתחתית ואז ממלאת אותן במלא אהבה, מעמיסה את כל האהבה שיש לה בתוך שתי הפרוסות האלה.שמה קצת מטבוחה, מוסיפה קציצה ופלפל חריף מטוגן ועוטפת בנייר לבן פשוט ומגישה למי שנכנס בדלת, דואגת לארוז ולשלוח למי שנאלץ לעבוד – ומקפידה שכולם יאוכלו ויקבלו…

כלל ידוע הוא שדברים טובים באים באריזות קטנות, ואת הכלל הזה אנחנו מבינים יותר ויותר ככל שאנחנו מתבגרים.אנחנו לומדים להעריך את האריזות הקטנות, אנחנו גם יודעים שבדכ”כ הן העוצמותיות יותר ולרוב גם אלה שהושקעה בהן יותר מחשבה וכוונה.ולמרות כל הידיעה הזו אנחנו כל פעם מופתעים מחדש.כאילו שאנחנו נתקלים במתנה בקופסה קטנה או במנה פיצפונת בצלחת סף הציפיה וההתרגשות עולה, אנחנו יודעים לצפות למשהו עוצמתי ועדיין מופתעים כל פעם מחדש. עכשיו ממה ההפתעה ? הרי ידענו לצפות למשהו שווה.אני חושב שההפתעה טמונה בניגוד, יש משהו במנות קטנות שמאפשר טעמים עזים יותר, מחשבה ברורה וצלולה יותר – ויש משהו במנות קטנות שמי שמקבל אותם מבין שחשבו עליו.חשבו עליו באמת, חשבו על התוכן, על…