תכף אתם תקראו את המצרכים ולא תאמינו שתראו שם את צמד המילים קופסת שימורים.אז רגע לפני שנגיע לשם אני אגיד שמדבור במתכון פטנט לתוספת פריך-מתובל לסלט שהוא גם מפוצץ בחלבון.גרגירי חומוס מתובלים ופריכים שמכינים בכלום מאמץ והם משדרגים כל סלט.וכן אני באופן אישי משרה גרגירי חומוס, מבשל בהרבה מים רותחים, מסנן, מצנן ומקפיא בשקיות קטנות.אבל  בחיים העצמם לא לכולם יש את הזמן והסבלנות.ובמקרה של התוספת הפריכה והמשגעת הזו לסלט – קופסת שימורים מקצרת תהליכים וזה יוצא טעים טעים. בקיצור זה מתכון בחזקת גזור ושמור  –  גרגירי חומוס מתובלים ישדרגו באמת כל סלט, זה יעבוד עם כל מיקס תבלינים שאתם אוהבים.שידכתי אותם לסלט של פלפלים, עגבניות, הרבה נענע וסומק וזה טעים…

  יש שילובים שהם קלאסיקה.שמשהו בסיסי בחיבור בינהם עובד: תערבבו עלי תרד, נקטרינה קייצית וקצת גבינה כחולה ויש לכם סלט הצגה. העניין עם קלאסיקות, שבדומה לקלישאות הן לעיתים הופכות שחוקות, כאלה שניתן לזלזל בהן.נוטים לחשוב שהן מיושנות ולא מעודכנות.אבל מה שיפה בקלאסיקות שהן יודעות שהן תמיד נכונות.תמיד יהיה מי שיחדש אותן, יקח את מרכיבי הבסיס ויערוך אותם מעט מחדש. ידאג לשמר ולתרגם אותם, להחיות – כי קלאסיקות (בדומה לקלישאות)  הן תמיד נכונות. בבלוג הזה יש מלא סלטים ובאופן מפתיע אין כמעט כאלה עם פרי וגבינה כחולה – אולי כי בכלל ניסיתי לברוח מהקלישאה.רציתי לחדש ולגוון – להמציא גלגל.ובשבוע שעבר פתאום זה הסלט שהתחשק לי, בערב שקט בסופו של יום ארוך וחם…

רגע לפני הקרפצ’יו מנגו, נתחיל מוידוי – יש לי יחס מוזר עם מנגו.אני בתכלס מת על הפרי הזה אבל אוכל אותו רק טרי.קינוחי מנגו/גלידת מנגו וושות’ אני לא ממש מבין את זה – זה תמיד לא מספיק טוב כמו הפרי הטרי.לוידוי הבאמת קשה – הגלעין שלו, למה לינוק אותו? באמת ההתעסקות אח”כ עם השיניים לא שווה את זה בעייני.מבחינתי מנגו טרי בקוביות ואם אפשר שמישהו אחר חתך והגיש אז זה בכלל נהדר.אבל יש מקרים (שלא לומר ברוב הזמן) שאני זה שקולף חותך ומגיש וזה בסדר כי זה מאפשר לי לשחק עם הפרי הזה במטבח ולגלות כמה הוא ורסטילי, מרענן ונהדר.אז היום קרפצ’יו מנגו שפשוט מכינים עם קולפן, סחטתי מעל עגנבניה…

סלט יווני – לא הגיוני שעד עכשיו לא היה כאן מתכון לסלט הפשוט והמשובח הזה.אני משוגע על יוון, כשאני חושב עליה יש לי טעם של מלח בפה ויובש בשפתיים והיא עושה לי זיק וחיוך בעיינים. בהרבה מובנים היא דומה לכאן, לאדמה שכל כך מוכרת לנו.הירוק בנוף שלה, באותו גוון של הירוק שלנו – לא ירוק של שוויץ בוהק כזה.ירוק שיש בו משהו קצת אפרפר- עמוק, ירוק כזה שהוא פחות גלויה ויותר עם אופי.וחוץ מהירוק יש עוד מלא דמיון: הים אותו ים, הדיבור מתנגן ומתגלגל, הטמפרמנט, שמן הזית, הדבש והגבינות. יוון הייא צחוק, מלח ושמחת עניים – במובן הכי מפואר של המילה.בהרבה מובנים, יוון היא השכנה הזו שמאוד דומה לך רק…

הסלט הזה התחיל להתערבב לי בראש שראיתי את הצהובים הנהדרים האלה אצל הירקן.שמתי כמה בשקית בלי כוונה ברורה וידעתי שבסוף אני אדע מה לעשות איתם.ובראש שלי התגלגלו טריליון וריאציות ועם טריליון מרכיבים.ותוך כדי ערבוב ותוך כדי תנועה הרגשתי שצריך פשוט – לנקות ולהוריד ולתת לשזיף הצהוב הנהדר הזה את הבמה.אז לכאורה באמצע הדרך, תוך כדי ערבוב וצילום עצרתי – הסתכלתי על כל המרכיבים ושיניתי כיוון.השארתי על השיש עגבניות שרי ועשבים ומשהו בבטן אמר לי שיצא פה סלט מקסים.מה אני אגיד לכן לפעמים החוכמה הגדולה היא בלהוריד, בלצמצם – לפעמים האתגר הוא באמצע הדרך לעצור ולערוך מסלול מחדש. והסלט הזה שיצא לי הוא כל כך פשוט וטעים שהוא רק מוכיח שמעט…

המנה הזו היא לא בדיוק סלט אבל מה אכפת לנו נכון?המנה הזו היא השילוב בין כל מה שחם וצונן במזרח התיכון.על החום אחראים תמרי המגהול שבלי השמש המעולה שפה לא היו הופכים כל כך עסיסים, מלאי סוכר ובשרניים.ועל הקור – המצנן הרשמי, הפריך, המרווה הכל כך יומיומי וכל כך נהדר – לא אחר מהמלפפון.והפעם המלפפון הוא בכלל ברוטב, קיצי כזה מלא שמן זית וגם ג’ינג’ר.את התמרים מילאתי באגוזים, עשבים, שום וחריף והביס של הכל ביחד הוא בדיוק כל מה שאני אוהב כאן.הוא הכל מהכל, הוא ניגודים, הוא מתוק ונימוח, הוא מלא בשפע, הוא צונן ומרענן ויש בו גם עקצוץ.אבל הכי חשוב שהוא טעים טעים פיצוץ. לא מסובך, מלא דאווין וטעים…

השרתי את הזוקיני בקצת דבש ובלסמי, לפני שהגיעו האורחים זרקתי אותם על מחבת עד שהם צלוים וזהובים.הנחתי על צלחת עם קצת אורגנו וגבינה והזוקיני האלה גנבו את ההצגה.הפער בין כמות המחמאות למינימום מאמץ הזכיר לי שהכל בחיים זה עניין של מינונים.אירוח זה לגמרי עניין של מינונים ואיזונים.מינון כמות הסועדים ואיך הם מתערבבים.איזון בהרכב המנות ואיך הן משתלבות.מינון בתבלינים והכי חשוב מינון בכמה שטורחים. שמארחים בכלל ובחגים בפרט – יש תחושה שאם לא התאמצת והשקעת אז לא כיכבת או כיבדת.ביננו, אני חושב שזה שטויות. אני מאמין  שזה כיף להשקיע ולטרוח עבור אורחים שאנחנו אוהבים – אבל מאמין שמש אבל ממש לא חייבים שכל מנה תהיי כרוכה באינספור עבודה, שלבים ומרכיבים.להפך, אני…

אתם רואים פה סלט משגע של שסק ועשבים מונח על צלחת כתומה עמוסה בדרמה.אני רואה שידוך בין מחשבה שגררה חיפושים ארוכים לבין פרי שליטרלי נפל עליי מהעצים. מכירים את זה שיש לכם אימאג’ בראש, משהו שאתם חושבים שאתם ממש צריכים ואז אתם מתחילים בחיפושים?אז כבר איזה שנתיים שנפשי חפצה בצלחת כתומה, למה ? ככה.נכנס לי ג’וק לראש שאני צריך בקולקציה שלי גם צלחת בצבע כתום.כתום מאוד ספציפי, לא מקושקש, לא כתום כהה, לא כתום של מארקר יותר כתום תפוז – כתום כתום.כולה צלחת זה נכון, אבל כזו שלא נתנה לי נחת.החיפוש לא היה יומיומי, אבל בכל חנות שהגעתי – חיפשתי, ניסיתי את מזלי ולא מצאתי.קנית בינתיים טריליון צלחות אחרות (הורסות…

ביום העצמאות, ליד המנגל חייבים לדאוג למשהו שיטפטף וילכלך את השרוול.כתם כזה שהולך איתך ומזכיר לך  שהיה לך ביס שיגעון, ביס כזה שלפני שפתחת פה גדול, חישבת את זווית הנגיסה הנכונה, אפילו השקעת וקדת  קידה קלה.הביס כזה שכ”כ בילבל אותך, ששניה אחרי הנגיסה בלי להתכוון עצמת עיניים, לא השגחת והטחינה כבר מצאה את מסלולה והותירה את חותמה – על השרוול.ולמרות הכתם, בינך לבין עצמך- שמחת כי ביס שמטפטף זה ביס שהוא חלום. לא רק בגלל החותם והקידה אני חושב שטחינה היא מלכת הסלטים והמתבלים – אני אוהב אותה גולמית, נקיה כזו אבל גם ירוקה חצופה וחריפה.מודה שאני לא משתגע על טחינות עם המון לימון וממש אבל ממש לא יכול לסבול…

כבר פתחתם שולחן והמנגל חם וזה ממש מתבקש לזרוק איזה חציל על האש.לחרוך אותו טוב מכל הכיוונים, שיקבל ויספוג טעם של גחלים.ואז רק לקלף, להוסיף שום וההרבה עשבי תיבול – וזה כל הסיפור. חצילים – יש בהם איזה חוצפה, איזה עזות ונוכחות שמוצאים בשפע בים התיכון.הם מתאימים לטריליון שולחנות ומשתלבים יפה בהמון מתכונים, יודעים לעבוד מצויין עם המון סוגי טעמים. אבל תמיד הם תמיד נוכחים – מורגשים, בולטים, משדרים לכולם אני כאן ואתם לא תפספסו אותי.מזכיר לכם מישהו? או אולי מישהוהם ? או איזה נקודה קטנה במזרח התיכון שברוך השם יש לה נוכחות שיגעון? ואם כבר המנגל פתוח וחם תזרקו גם איזה פיתה שתקבל קצת שיזוף וקריספ מושלם. ואם אין…