הרבה דברים בחיים זה עניין של מיקום ותזמון. היכולת להיות במקום הנכון בזמן הנכון -ויותר מזה היכולת לבחור נכון. ויש משהו בדבר הזה של מיקום ותזמון שמקושר אצלי ללוקאליות ולעונתיות. היכולת לבחור במה שיש כאן ועכשיו – לא לחפש רחוק רחוק מצרכים נדירים אלא למצוא קרוב קרוב דברים נדירים לא פחות. ועכשיו זו עונה משובחת במיוחד, כזו שמביאה שפע של נדירים ים-תיכונים. כאלה שהמקור שלהם הוא ממש מכאן אבל הם לא זמינים בכל מקום ובטח לא בכל זמן – אלא ממש עכשיו, בשווקים ואצל ירקנים נבחרים. אז בסלט הזה ערבבתי מעט מרכיבים אבל כל אחד הוא כוכב יחיד ומיוחד שמגיח לתקופה קצרה ואז נעלם עד לשנה הבאה. ריג’לה זה עשב בר בשרני, מינרלי ועם טעם עדין וייחודי מאוד (הערבים קוראים לו פארפחינה) פקוס – אחד הירקות האוהבים עליי, הוא נראה די נטול חן, מין הכלאה בין קישוא למלפפון אבל הוא פריך ומרענן בצורה יוצאת דופן. תות-עץ – זה סגול, זה מתוק, זה עסיסי -לא חושב שיש צורך בהסבר נוסף. אז נכון לא פשוט למצוא את המרכיבים לסלט הזה אבל זה בהחלט שווה את המאמץ.
אז מה קונים? 1 צרור ריג’לה 4 פקוסים קטנים 1 כוס תותי- יער (אפשר קצת יותר) 1 בצל ירוק 15 גבעולי כוסברה 1 כף שומשום מלא
לרוטב: 1/3 כוס שמן זית מיץ מחצי לימון סחוט 1 כף חומץ 1/4 כפית מלח גס 1/2 כפית פלפל שחור גרוס
מפשילים שרוולים
מפרידים את עלי הריג’לה מן הגבעולים הגסים, שוטפים היטב ומייבשים היטב. משאירים את העלים בשלמותם ומעבירים לקערת ערבוב. את הפקוס, שוטפים (אין צורך לקלף), מסירים קצוות, חוצים לאורכו וכל חצי שוב חוצים לאורך, חותכים לרוחב לקוביות יחסית גדולות (לא מדע מדויק בערך 3-4 על מזלג). מוסיפים לקערה. שוטפים את תותי היער, ומוסיפים לקערה. פורסים דק את הבצל הירוק ומוסיפים גם כן. את עלי הכוסברה מפרידים מהגבעול ומשאירים בשלמותם. מפזרים את השומשום המלא, מוסיפים את כל חומרי הרוטב, מערבבים בתנועת ידים קלה (כדי לא למעוך את התותים), מעבירים לצלחת יפה ומגישים מיד.
ומה אם אין לי? ריג’לה – תנסו למצוא ואם אין, זה אומנם לא דומה אבל אורגולה גם תתאים. פקוס – מלפפון מוצק במיוחד. שומשום מלא – גם שומשום רגיל קלוי זה מצוין
עם מה זה הולך? לצד פשטידה כארוחה קלה בערב של קיץ דקה לפני שהלחות מגיעה.
