טעם זה לא רק כימיה, טעם זה חינוך, טעם זה גאוגרפיה וטעם זה תרבות. המטבח הישראלי שופע צבעים וטעמים וחומרי גלם שאין שני להם אבל יש טעם שאנחנו כמעט ולא עוסקים בו – מר. בפלטת הצבעים והטעמים הישראלים המרירות כמעט ולא תופסת מקום. המטבח התאילנדי והפילפני לא מפחדים ממרירות וישנם אינספור של תבשילים וחומרי גלם שנותנים למרירות במה ועושים ממנה מטעמים. ומוכיחים שמרירות בדיוק כמו חריף ומתוק זה לא טעם אחד שטוח זו קשת של טעמים, של ניאונסים. אמפליה או בעברית מלון-מר, נראית כמו מלפפון עשוי מפלסטיק מגיעה אלינו היישר מהמטבחים האסיאתים והיום ניתן למצוא אותה אצל ירקנים וחנויות שמתמחות בחומרי גלם מהמזרח. האמפליה היא מרה, ממש מרה אבל היא פריכה ומינרלית ולא דומה לשום דבר שטעמתי לפני, וזה שהיא מרה לא הופך אותה ללא טעימה להפך זה הופך אותה למיוחדת במינה וביחד עם פלפל שושקה וצימוק אוזבקי האמפליה הזו עושה חגיגה. ומוכיחה שכמו הרבה דברים בחיים אם לא מסתקרנים, מציצים, מריחים וטועמים – נשארים רוב הזמן עם אותם טעמים מוכרים.
אז מה קונים? 1 מלון מר (אמפליה) 1 פלפל שושקה 10 גבעולי כוסברה 2 גבעולי נענע חופן נדיב גרעיני דלעת (קלופים) חופן נדיב צימוק אוזבקי
לרוטב: 1/3 כוס שמן זית מיץ מחצי לימון 3 כף חומץ 1/4 כפית מלח גס 1/2 כפית פלפל שחור גרוס
מפשילים שרוולים
חוצים את האמפליה לאורך ובעזרת כפית מרוקנים את הגרעינים ואת הליבה הלבנה. פורסים דק את האמפליה מעבירים לקערה ומכסים במים. משרים במים לכחצי שעה לפחות (אפשר גם יותר), ההשריה במים מסייעת בהפחתת המרירות לאחר כחצי שעה שופכים את המים, שוטפים שוב, מסנננים ומעבירים לקערת ערבוב.. חוצים לאורך את פלפל השושקה, מנקים מגרעינים ופורסים לרוחב לרצועות דקיקות ומעבירים לקערת ערבוב. מפרידים את עלי הכוסברה ועלי הנענע מן הגבעולים הגסים וקוצצים גס. מוסיפים את הצימוקים וגרעיני הדלעת ואת כל מרכיבי הרוטב. מערבבים ומעבירים לכלי הגשה.
ומה אם אין לי? אמפליה – זה הפואנטה של הסלט הזה! פלפל שושקה – גמבה אדומה תתאים גם כן. כוסברה – בזיליקום זה ממש אחלה .
עם מה זה הולך? עם כל דבר מחביתה ועד כתוספת לארוחה חגיגית אבל הכי חשוב זה אורחים שלא מפחדים לנסות טעמים חדשים
