הטמפרטורות יורדות, עננים ואפור בחוץ, הסירים נשלפים ועונת המרקים והנזידים בשיאה. פתאום כולם נזכרים בירקות-השורש ובקטניות. פתאום חורף ופתאום אנשים מבינים שקטניות זה לא רק במג’דרה או בחמין. שהקטניות הן מזינות ומנחמות ומחממות את הגוף (וגם את הלב). קטניות זה אוכל חכם, גרגיר קטן שמכיל עולם שלם, גרגירים קטנים שמאכילים ומזינים יבשות שלמות, הן זמינות, הן זולות והן פה כבר דורי דורות. ואני שואל למה רק במרק? או בנזיד? למה רק שקר ומנוקר? למה לא להנות מהקטניות כל השנה ? ולמה לא להנות מקטניות גם בסלט? תכלס אין שום סיבה שלא. אז ערבבתי אפונה יבשה, עם שומר וזוקיני צהוב והרבה שמיר תיבלתי ברוטב חרדל-לימוני וקיבלתי סלט של חורף צבעוני ועז בטעמים. וזה הזכיר לי שתי תובנות: האחת, שמעט מרכיבים יוצרים שמחה גדולה ושהרבה פעמים השלם גדול ועשיר מסך חלקיו. והשניה, שתמיד אבל תמיד כדאי לחשוב מחוץ למרק.
אז מה קונים? 1 כוס אפונה יבשה 1 שומר 1 זוקיני צהוב 20 גבעולי שמיר 5-7 גבעולי כוסברה
לרוטב: 1/4 כוס שמן-זית מיץ מלימון אחד 1.5 כפות חומץ 1 כפית חרדל חלק וחריף 1 שן שום 1/4 כפית מלח גס 1/4 כפית פלפל שחור גרוס
מפשילים שרוולים
ממלאים סיר במים ומביאים לרתיחה. מבשלים את האפונה כ23 דקות, האפונה מוכנה כאשר היא נגיסה אך לא מתפוררת. מסננים ושוטפים בהרבה מים קרים, פעולה זו תעצור את הבישול וגם תשמר את צבעה של האפונה. מסננים היטב ומעבירים לקערה. פורסים את השומר לאורכו וחותכים לקוביות קטנות. פורסים את הזוקיני, חותכים לרצועות ואז לקוביות בגודל דומה לקוביות השומר. מסירים את החלק הגס של גבעולי השמיר, קוצצים את העלים ומוסיפים לקערה. מפרידים את עלי הכוסברה מן הגבעול, משאירים בשלמותם ומוסיפים גם כן לקערה. בקערית נפרדת: מערבבים את החרדל עם מיץ הלימון והחומץ וכאשר מתקבלת תעורבת אחידה מוסיפים את שמן הזית בזרם דק תוך כדי בחישה. כותשים את שן השום, מוסיפים את המלח והפלפל ומערבבים את הרוטב עם הסלט. מומלץ לערבב את הסלט כחצי שעה לפני ההגשה. מעבירים את הסלט לקערת הגשה ללא עודפי הרוטב.
ומה אם אין לי? זוקיני צהוב – זוקיני ירוק. כוסברה – פטרוזיליה תתאים גם כן.
עם מה זה הולך? לברק שלם אפוי בתנור או מאפה בלקני של מנגולד וגבינות וכוס יין לבן צונן.
