הסיר הזה הוא כוכב, זה סיר עם אופי, זה סיר שצרוב אצלי בעור. הסיר הזה במקורו הוא לערב ראש השנה, סיר מתוק של ירקות מסודרים יפה יפה בשכבות. ובחוברת של אמא שלי הוא כתוב תחת השם “דלעת מתוקה”, הרגשתי שזה לא מייצג וקראתי לו בפשטות סיר ירקות של השמחות. למה? כי הוא חגיגי מירקות פשוטים פשוטים. הוא מגיע מפואר לשולחן ולא הצריך המון עבודה או טירחה, הוא רק הצריך סבלנות וזמן על להבה קטנה. ובכל חג אם אנחנו מארחים בבית או מתארחים אצל הדודים אנחנו יודעים בלי שיגדו אנחנו מגיעים עם “סיר ירקות של שמחות” וסלטים. ואנחנו לא אוכלים אותו רק בראש השנה, אנחנו מתפנקים עליו כל עוד הדלעת בעונה. שתקראו את המצרכים לא תגלו שם פרודקטים נדירים: דלעת, גזר, קישוא, בצל וגרגירי חומוס. זה כל הסיפור, מסדודרים יפה בשכבות, בינהן סוכר וקינמון, להבה קטנה של כמה שעות וגם לכן יש סיר ירקות של השמחות.
אז מה מיוחד בו מלבד הזכרון? הזמן האייטי שהופך את כל הירקות למרוכזים יותר, מקורמלים יותר ורכים יותר – ולמרות כל זה כל ירק נשאר בפני עצמו, הם לא נמעכים, לא נמסים, מקבלים את הטעמים אחד מהשני אבל נשארים כל אחד נוכח כמו שהוא (קצת כמו במשפחות, חום של שנים, אנשים עם קווים משותפים אבל כל אחד יחיד ונוכח בעולם)
בבית של ההורים שלי אבא שלי הוא זה שעושה קניות, וכמו גבר טוב הוא נצמד לרשימות, לא מחליף לא מגוון אלא אם כן יש מבצע ממש ממש משתלם. פעם בכמה זמן הוא חוזר עם פריט שלא היה ברשימה, חתיכה גדולה של דלעת יפה, מוצקה וכתומה. ואמא שלי, כבר בלי מילים מבינה את הרמז, מוציאה הסוטאז ונותנת לזמן לעשות את שלו.
מתכון של המלכה-האם לסיר ירקות של השמחות, הוא בקלות יכול לשמש לברכות החג או כתוספת לדגים או הבשרים והכי חשוב הסיר הזה מייצר בקלות זכרונות וסועדים שמחים.
אז מה קונים? לסיר סוטאז’ בקוטר 26 ס”מ 500 גרם דלעת קלופה 3 גזרים 3 קישואים קטנים 2 בצלים 2 כוסות חומוס גרגירים (לאחר השריה) 6 כפות סוכר 1/3 כוס צימוקים 1 כפית גדושה קינמון 1/2 כוס שמן (פחות כף) 3/4 כוס מים
מפשילים שרוולים: קולפים וחותכים את כל הירקות מראש ולאחר מכן מתחילים בהכנסה לסיר. את האש מדליקים רק לאחר שכל הירקות מסודרים בסיר.
קולפים את הדלעת ופורסים למלבנים/משולשים (בהתאם לצורה של הדלעת שיש לכם) בעובי של בערך 2-3 ס”מ. קולפים את הגזרים, קוטמים את הקצוות ופורסים את הגזר לאורכו לפרוסות , במידה והגזר גדול וארוך חוצים אותו לרוחבו. את הקישואים שוטפים היטב, קוטמים את הקצוות ופורסים באופן דומה לפרוסות הגזר. מסירים את קליפת הבצל, חוצים וחותכים לאורך (עם הפסים הטבעיים שלו) לפרוסות עבות. מניחים בתחתית הסיר את גרגירי החומוס, מסדרים מעליהן בשכבה אחת את פרוסות הבצל. מעל הבצלים מניחים בשכבה אחת את רצועות הגזר ומפזרים מעל 2 כפות סוכר וקורט נדיב של קינמון. את הקינמון כדאי לפזר באמצעות האצבעות, לטובת פיזור אחיד. מסדרים מעל את פרוסות הקישואים ומפזרים שוב מן הסוכר (בנדיבות) וקורט נדיב נוסף מן הקינמון. מניחים מלמעלה את פרוסות הדלעת, מפזרים את יתרת הסוכר וקורט נדיב נוסף של קינמון. מפזרים מעל הדלעת את חופן הצימוקים. בוזקים מעל הכל, בתנועה סיבובית את השמן ואת המים. משתדלים ששני הנוזלים לא ישטפו את הקינמון והסוכר מפרוסות הדלעת העליונות (משתדלים לצקת את הנזול בין הפרוסות). מניחים את הסיר על להבת גז בינונית, מכסים ומביאים לרתיחה. ברגע שהנוזלים מבעבעים, מנמיכים לעוצמת הלהבה הקטנה ביותר. מבלשים לפחות כשעתיים על להבה קטנה. בודקים מדי פעם ובמידה ולא נשארו נוזלים בסיר מוסיפים מעט מים, לרוב אין צורך להוסיף מים וממש אין צורך להציף את הסיר בנוזלים. ככל שהסיר יתבשל יותר זמן הירקות התקמלו ויזדגגו ויהפכו למעדן אלים. לכן אפשר או להשמיך עוד שעה לפחות על להבת גז קטנה או להניח על פלטת השבת למספר שעות או לסיים בצלייה איטית בתנור על 180 מעלות למשך כשעה שעתיים נוספות. בכל מקרה הסיר הזה אוהב זמן ובישול איטי, ככל שתיתנו לו יותר – יותר טעים. בתום הבישול צבעה של הדלעת כתום עמוק וגריגירי החומו רכים מאוד וגם מקורמלים-שרופים קלות. מניחים את הסיר כמו שהוא במרכז שולחן ומתפנקים.
ומה אם אין לי? המוצרים זמיניםם וזה גם מתכון לפנתאון של המלכה האם – לא מתעסק עם המרות
עם מה זה הולך? לראש השנה זה מושלם, בשבת סתווית וכל עוד הדלעת בשיא.
