שבע בבוקר שנות השמונים, עוד לפני שאני פותח את העיניים אני יודע שיום שישי. הרדיו בקולי קולות והבית מלא בריח של חביתות (אני שונא ואוהב את זה בו זמנית). יום שישי היה היום של כריך חביתה ללימודים, נועל את הריבוק לוקח פיתה עם חביתה וכלום בפנים והולך לביה”ס. ילד חולמני בטרנינג-ניילון-צבעוני רואה בחלונות גברים חובטים בשטיחים, נשים מבשלות, מבשמות את הרחוב בטיגונים, תבלינים ובמוזיקה עם סלסולים. חוזר מהלימודים ואת ריח החביתות מחליף ריח של חצילים מטוגנים, כריך זריז, קצת שיעורים, סרט ערבי ויאללה לקידוש ולמוציא. ויש לא מעט דברים שטוב שנשארו אי שם בשנות ה80. ויש כמה דברים כמו פאוצ’ לדוגמה שמתעקשים לחזור, וחבל. יש דברים שחייבים להישאר בלי קשר לשנתון או לעשור: חצילים מטוגנים, מוזיקה של סלסולים וחלה רכה רכה. סלט של קוביות חציל עם פלפלים וירוקים, אין לי באמת הסבר למה הסלט הזה קצת נשכח. זה סלט שהיה אורח קבע על שולחן שישי בבית המרוקאי שאני גדלתי בו, לא מזמן גילתי שאי שם בשנות השמונים הוא היה אורח גם בכמה קיבוצים. אבל בקיבוץ הוא היה שמור לחגים ואירועים מיוחדים, אז קראו לו בדיוק ובפשטות “הסלט של השמחות”. עכשיו, אם אתם רוצים לדעת שמחה מהי -תכינו את הסלט הזה, תפרסו חלה עבה מאוד, תמרחו קצת טחינה, תוסיפו כמות נדיבה של הסלט, תנו ביס ותשמעו שקט שרק ביס שמח יודע לייצר.
אז מה קונים? 1 חציל בלאדי גדול 1 גמבה אדומה 1 פלפל צהוב 1 מלפפון חמוץ 15 גבעולי פטרוזיליה 5-7 גבעולי שמיר חופן נדיב של צנובר שמן לטיגון
מסירים את קודקוד החציל, פורסים לפרוסות עבות מאוד ואז חותכים לקוביות גדולות, לא צריך למדוד זה 1-2 קוביות על מזלג. מייבשים את קוביות החציל על נייר סופג, מניחים בשכבה אחת על גבי הנייר למשך שעה לפחות (לא עורמים את החצילים). ממלאים מחבת גדולה בשמן, מחממים היטב ומטגנים את קוביות החציל עד שצבען משתנה לחום כהה. מוצאים מן השמן ומניחים על גבי נייר- סופג. את הגמבה, מעמידים את על בסיסה ואוחזים בקודקודה, מתחילים בחיתוך הדפנות כאשר הסכין מנסרת בין 2 נקודות צרות, את “הבטן” הבולטת של כל דופן. בעצם חותכים 3-4 “בטני” / דפנות גמבה, החלקים הצרים המתכנסים פנימה זה בעצם החלקים של האידרה והגרעינים, באופן החיתוך הזה מתקבל הפילה הנקי של הגמבה בלי צורך לנקות את הגרעינים והאידרה הלבנה. אלה נשארים מחוברים לקודקוד ולתחתית והולכים אחר כבוד לפח. חותכים את הגמבה לרצועות דקות ואז לקוביות קטנות, מעבירים לקערת ערבוב. חותכים את הפלפל הצהוב באותו אופן ומוסיפים לקערה. פורסים את המלפפון החמוץ, חותכים לרצועות ואז לקוביות קטנטנות. מפרדים את עלי הפטרוזיליה והשמיר מן הגבעולים הגסים, קוצצים גם ומוסיפים לקערה. על מחבת לוהטת ויבשה קולים את הצנובר, יש להשגיח ולנענע את המחבת בכל זמן הקלייה בכדי למנוע שריפה של הצנובר, ברגע שהצנובר מזהיב מכבים את האש ומעבירים את הצנובר לקערית (לא להשאיר על המחבת), מצננים מעט ומוסיפים לקערת הסלט. מוסיפים את כל מרכיבי הרוטב ומגישים.
ומה אם אין לי? צנובר – שומשום קלוי יתאים גם כן. פטרוזיליה – כוסברה זה ממש אחלה. שמיר – לא דומה אבל בזיליקום יעבוד בהחלט.
עם מה זה הולך? עם שולחן שישי, מלא מנות וחלה אחת רכה רכה שסופגת את כל הג’וס.
