אעשה את זה פשוט, זה סלט של שילובים בלתי אפשריים.אם להגזים – זה סלט שובר מיתוסים.זה סלט שיגרום לכם לחשוב מחדש על תותים.אם אני טועם את זה נכון הוא גם יעשה לחלקכם תיקון לטראומת הילדות מכרוב ניצנים. אז בוא ניגש לעניין עצמו – עד שלא טעמתי כרוב ניצנים טרי גם אני סלדתי מהירק הזה.יסלחו לי אלוהי חדרי האוכל ואנשי שקיות הקפואים אבל כרוב ניצנים משקית זה נורא וממש לא דומה בשום דבר לזה הטרי.לזה הטרי חוץ מצבע משגע יש טעם מעט עדין יותר ועל הפריכות והצבע אין מה לדבר.יש הרבה שיטות לצלות ולבשל אותו (וכן לגמרי אפשר לאכול אותו טרי – מתכון בקרוב)), מה שחשוב עם כרוב ניצנים זה לא…

המרק הזה הוא חגיגיה של ירוק ובריאות, הוא גם חגיגה לכל מי שמבין שחמוץ זה טעים ונהדר ורענן (שהוא בצלחת או בקערה ולא על פרצוף של בנאדם).הוא לא מסובך ואין בו יותר מדי שלבים, יש בו המון ירוק וגם גריסים.כל מה שנדרש זה לקלוף ולחתוך, סיר מלא במים ובגדול זה הכל. אם אין לכם את כל המצרכים או אתם פחות בעניין של של שמיר וכוכבי אניס (ביננו זה טעים וחבל) בסוף המתכון תמצאו רשימת תחיליפים.או שפשוט תחליפו במה שנראה לכם מתאים – כי זה הכיף במרקים מהסוג הזה – אין באמת חוקים. אז מה קונים?5 גבעולי סלרי2 זוקיני4 עלי מנגולד2 בצל1 שורש סלרי1 תפוח אדמה1/4 צרור שמיר4 שיני שום2 כפות שמן3…

אין לי הרבה מילים על הסלט הזה- אז אני אגיד לכם שהוא טעים צרחות.יש בו שילוב נפלא של תותים עם קייל ואגוזי לוז.שידכתי לו רוטב פשוט, קל ורענן.רוטב כזה שתכינו ב2 דקות במעבד מזון/ בלנדר מוט, רוטב כזה ורוד שנראה תמים ומתוק ובתכלס הוא שובב ומרעננן ברמות.הגשתי את הסלט הזה לדינר עם החברים הנסיינים שלי ולא התפלאתי שראיתי את המבוגרים (כן חברים שלי אתם מבוגרים תנוחו) לועסים ומתמוגגים אבל שראיתי שהצעירים בחבורה מעמיסים מנה נוספת של סלט עם קייל הבנתי שיש פה שיחוק.והבנתי שוב את מה שידעתי מזמן – ילדים ומבוגרים כאחד, בדומה לאריה מוכר ומיוחד  כולם מבקשים רק דבר אחד, דבר אחד פשוט – כולם רוצים תות.   אז…

ממש אבל ממש מעט מרכיבים, חיתוך, ערבוב, צנצנת זכוכית – המתנה שלך בערך 4 ימים ויש לכם גזר ולימונים כבושים פשוט מדהימים.נזכרתי במתכון הזה אחרי שמצאתי את עצמי עם עודף גזרים בבית, ובתכלס לפעמים צריך “תאונות” כאלה כדי להזכר במתכונים ישנים וטובים.מאז שאני ילד החמוצים האלה הם קיטו שולחנות אצל הסבתא שלי ואצל הדודות. הם היו מוגשיםן בד”כ לאפרטיף של הקידוש אחרי הבית-כנסת, לצד מעקודה (פשטידה תפחי אדמה שהיא חלום), קצת מטבוחה, איזה חציל נחמד וכמובן כוסית ארק מלאה בקרח.תייד אהבתי אותם ותמיד חשבתי שזה ממש מסובך וטרחה ושבטח צריך לחכות חודשים עד שהצנצנת מוכנה.ובתכלס ששאלתי את אמא שלי איך מכינים – לא ממש האמנתי לה שזה כזה קל ומהיר (יחסית…

קציצות דגים של האמא הפרטית שלי, מי שעוקב אחרי באינסטגרם יודע שאני קורא לה המלכה-האם,גם בגלל שהיא אמא שלי ואם היא מלכה אז זה אומר שאני נסיך (צוחק צוחק), וגם בגלל שהיא אלופת מטבח, זה אחד הסירים שהכי משמחים אותי, מפנקים מנחמים, סיר של קציצות דגים ביתיות שאין לטעות בהן.אכלתי בחיי קציצות דגים בהמון מסעדות, מדגים יקירים יותר עם שילובים אקזוטים יותר – אבל בסוף אני חוזר לסיר הזה.סיר ביתי, של קציצות מדג בקלה בהחלט לא מפונפן אבל בחיי שהסיר הזה בפשטות שלו מלא הדר, מלא בטעם ומלא באהבה פשוטה.אהבה שכנראה אפשר להבין רק מלטעום קציצה. המתכון פורסם באינסטגרם לכבוד יום הולדתה של המלכה, אבל לסיר הזה באמת שלא צריך…

פשוט תמיד בא לי בטוב, פשוט, זה לא בהכרח לא מספיק טוב או מתוחכם – להפך פשוט וטוב זו חוכמה גדולה.זה נכון, אני אוהב להתאמץ ולגוון, ולערבב מצרכים שלא תמיד זמינים או קלים להשגה.בתכלס של החיים, לפעמים או יותר נכון כמעט תמיד, כל מה שבא לי זה לפתוח את המקרר ולאלתר עם מה שיש.אבל מה עושים אם פתאום מתחשק על סלט אסיאתי כזה? אבל אחד מהיר בלי זהות ברורה, בלי מצרכים מפוצצים או לפחות כזה שלא צריך להזמין הביתה שליחים.כמעט בכל מתכון אסיאתי יש מרכיבים שבמקרה הטוב צריכים לרדת לסופר ובמקרה הממש טוב לטוס לתאילנד. עכשיו, זה ברור לכם שממש אבל ממש אין לי בעיה להתאמץ להשיג מצרכים וגם טיסה…

אחד הפינוקים המתוקים (היחידים) שהסבתא המרוקאית שלי אהבה זה תותים בשמנת.אני לא יודע מאיפה היא למדה את זה (בטוח שלא בסהרה), אני כן יודע שכילד זה היה לי טעים,  אבל גם לא ממש הבנתי ממה היא כ”כ מתלהבת.השנים עברו ואחרי שסיימתי להתלהב מעוגות קרם מושחתות וקינוחים סופר מורכבים אני מגלה את הקסם שבפשטות.את הקסם הנפלא והפשוט, של שמנת עם תות. בכנות, בכלל לא תכננתי לפרסם את “המתכון” חשבתי שזה מדי פשוט.לפני כמה ימים הכנתי את זה לדינר עם חברים, בערב כזה שקצת התעצלתי וכל מה שחשקתי בו זה בקצת שמנת עם תותים.הגשתי את הצלחת עם לא מעט דאווין וקורטוב של התנצלות אמרתי בפשטות שהכי התחשק לי תות.אחרי 3 דקות שהם…

זה לא מובן מאליו, אני הרי בז להם כבר שנים, אבל איכשהו  החורף הזה משהו בהם בא לי בטוב.לא יודע למה, אולי כי החלטתי לנסות, אולי כי בראש אמרתי לעצמי נדב זה לא יכול להיות, ואולי כי איפשהו בתחילת העונה בישלתי משהו וזה הרגיש לי מתאים – אז אני באמת לא יודע מה הסיבה אבל אני יודע שהחורף הזה פיתחתי חיבה לתפוזים.את המיץ שלהם אני לא שותה (כי בואו לא נגזים) אבל מהמיץ הזה עושים יופי של רטבים ולקליפה המגורדת שלהם יש יכולת להקפיץ סלטים לגבהים חדשים.בניגוד גמור לתפוזים – פסטה ועשבים אהבתי תמיד. כי איך לומר האחת זה פחמימה והעשבים זה מלא טעם ושמחה – אז מה יש לא…

בכנות, אין לי מושג איך הסלט הזה חמק מפרסום עד עכשיו.זה אחד מהסלטים המבושלים שאני יותר אוהב, סלט כזה  שכשאמא שלי מכינה אותו אני יודע שהתחשק לה לפנק אותי (וגם שכנראה היו לה אקסטרא עגבניות וכוסברה).הרבה זמן שלא פרסמתי מתכון בפינת המאמא סלט והשבוע תקף אותי חשק עז לסלט הזה – אז הכנתי, צילמתי ועכשיו? עכשיו תורכם להכיר ולהתמכר.עגבניות שמתבשלות על להבה קטנה, ביחד עם שום וחריף ובסוף מוסיפים לחגיגה גם תעופות של כוסברה.סלט שהוא חובה, כזה שיכנס לכם לפה, ללב ולמחברת המתכונים הקבועה.   אז מה קונים?8 עגבניות (רצוי תמר)5 שיני שום1 פלפל ירוק חריף1 צרור כוסברה2 כפות שמן1.5 כפית גדושה פפריקה מתוקה/חריפה1 כפית שטוחה מלח מפשילים שרוולים: חשוב…

רגליים על האדמה לא פה לא שםבדרך, אבל עוד לא ביעדיש נתיב ומסלולצריך להמשיך קדימה, כמתוכנןכמקובלאבל רגע קודם יש המתנהבחלל נטול זמןלא פה לא שםויש תור להרשמה,ואז עוד אחד לבדיקה ומסירההחתמת את ממה שצריך עכשיו תעבור ושוב תור, לעוד בדיקהלא חול ולא שבתואז שוטטות של המתנהוכללים מדוקדקיםבמרחב שהזמן בו מטושטשמסתכלים על מדפים, תוהים מה לקחת ומה להשאירמחכים לכרוז – שיגיד שאפשר להמשיך, כרגיל.להמשיך כבשגרה. שתיתי אתמול קפה עם מוכשרת על חלל, כמקובל בימנו דיסקסנו קצת קורונה ותחלואה ותוך כדי שיחה הבנתי שהקורונה הזו היא קצת כמו שדה תעופה: תורים ובדיקות, מעקבי זרימה, בחללים בלי זמן עם כללים סיטרלים ומודקדקים.פעם אהבתי מרחבים כאלה בלתי נסבלים, עם אורות פלורסנט שמבלבלים זמנים, גורמים לכולנו להרגיש בדרך,…