הסלט שלי לראש-השנה מערבב ממש הכל מהכל (וגם לא מעט דאווין) : מתוק של תפוח פינק ליידי, ירוק רענן, מעט מליחות של זיתים ופריך מתקתק בצורת טוויל דבש-תימין (שאם מסתכלים עליו מקרוב הוא נראה ממש כמו כוורת דבורים). אבל שניה לפני האיך מכינים את הסלט, כמה מילים על פשטות, סמליות, שידוכים ויצירה משותפת. תפוח הוא פרי כ”כ יומיומי (בתכלס הוא המלפפון של הפירות) נמצא כל השנה כמעט בכל בית ובכל חדר קבלה.איכשהו התפוח הוא סמל: סמל לחטא, לתאווה, לחוכמה (ושג’ובס נתן בו ביס הוא הפך לטלפון שיש כמעט בכל כיס). הדבש הוא מקושר ליופי,לפאר ומלכות ובתכלס זה כבר דורות שסבתות רוקחות ממנו תרופות וממתיקות איתו עגוות. והשידוך בין השניים מבשר…

ששואלים אותי למה אני כ”כ אוהב לבשל? ולמה אני כ”כ אוהב אוכל ולראות אנשים אוכלים?אני תמיד עונה שזה בגלל היכולת של אוכל לייצר שקט, שקט וזיקוקים. ביס טוב זה בדיוק מה שהוא עושה, ביס טוב משלב ומשלהב את כל החושים ואז ברגע הנגיסה, בבת אחת, משתיק את כל הרעשים, מרגיע ומרגש.ואז זה רק אתה והקונצרט שאתה שומע, ומרגיש בפנים בפנים. שהנסיינים שלי טעמו את הסלט הזה ראיתי על הפנים שלהם את השקט והזיקוקים. הסתכלתי עליהם בזמן שהם נוגסים, שראיתי שהם נאלמים ואת הברק והשמחה במבטים – לא אמרתי כלום, אבל ממש חייכתי מבפנים.כמו שאני תמיד מחייך משקט של אחרים.שומע נדב זה חייייב חייב להיות בספישל לחגים, אמרה לי הגיסה שניה אחרי…

היא: תגיד איך זה שאין לך סלט אסיאתי בבלוג?אומר: דווקא יש איזה אחד או שנייםהיא: ולמה לא יותר?אומר: כי אני כולי מידל-איסט.היא: אבל שנים עבדת בסושי, ובכלל אתה עף על אוכל אסיאתי.אני: אני עף על אוכל נקודה.אני: ואסיאתי כיף בחוץ, והרטבים מסובכים ודורשים דיוק טעמים.היא: ואתה מרגיש שזה גדול עליך? חושב לעצמי: היא יודעת על איזה כפתורים ללחוץ לי (הכלבה)עונה לה: גדול עליי??? כולה סלט ורוטב אסיאתי לאן עפת? היא: לא עפה לשום מקום, מה אתה מתנפח? חושב לעצמי: היא מכירה אותי טוב מדי, יודעת שהאגו כבר מפעיל את הגלגלים.אני: תנוחי כפרה, לא מתנפח ולא נעליים. יאללה חייב לחזור לעבוד.היא: סבבה, בהצלחה עם הערבוב של המזרח-רחוק….אני:  את מכירה אותי יותר מדי טוב. חברים…

אני חובב כוסיות, אוהב ללוות איתן ארוחה או לסיים יום באווירה טובה.יש משהו בכוסית טובה שגורם למחשבות שלי להסתחרר, עוזר לי להשתחרר.וכן זה קורה לא מעט, אני מצרף אחת ועוד אחת. ובבוקר המחרת אני קם וחושב לעצמי: הכוסיות היו ממש טובות, אבל חבר נסחפת ועכשיו אתה סמרטוט ואין לך כוחות.ואתם שקוראים את זה עכשיו שחררו את השיפוטיות ואת המחשבות המלוכלכות – כי במציאות שלנו כל אחד זקוק לקצת בריחות. ולפעמים בכלל לא חייבים כוסית בשביל לחוש שיכור, לפעמים זה החום שמערפל, לפעמים זה חופש מסחרר ולפעמים זה פשוט שילוב של סוכר, פרי וקצת חום שמפיצים בושם משכר.זה בדיוק מה שקרה לי שהכנתי את הסלט הזה, חשבתי על סלט ירוק עם…

חם, חם, חם ממש חם. מה אני אגיד לכם צריכים להיות כנים ולהודות שפייר אנחנו בפאקינג אוגוסט במידל איסט.החום והלחות איך לומר תוקפים באותו זמן כל שנה. אנחנו מזיעים, בורחים למזגן ונהנים משיח הכמה-חם-ואיך-אנחנו-מופתעים-ולא-זוכרים חום כזה.אז אני לא מופתע מהמזג האוויר או מהחום אבל מה שכן מפתיע אותי בכל קיץ זה הפרצוף של הפטרוזיליה-כוסברה אצל הירקנים. הזרים של עשבי התיבול כל כך מצומקים ועייפים, מסתכלים עליי במבט כזה שאומר “עושהסלט כפרה עליך חם לנו וידענו ימים יפים יותר – דבר איתנו עוד חודש שקצת יתקרר”.לרוב אני אקח את הזר הכי חינני מהמגוון העייף אבל תמיד אעדיף להתמקד במה שעכשיו מקבל את החום ממש ממש בכיף.כי תמיד יש מישהו או משהו שפורח…

פעם בכמה שנים תוקף אותי חשק בלתי מוסבר לפלאפל. אז אני מזמין מנה, אוכל חצי פיתה ומזכיר לעצמי שאני לא אוהב את הדבר.הווידוי שלי לא נגמר  בזה – שווארמה מעולם לא טעמתי (הווידוי למה, שמור במערכת כי אחרת בכלל תחשבו שאני טרללה) אני יודע שמדובר בדברי כפירה, אני מבין שייתכן ותשלל ממני תעודת הזללן, ואולי תחשבו אותי למתנשא – אז כדאי לתקן מעט אתה רושם אני אגיד לכם שלאפה עם שניצל זה החיים, וסביח טוב זו אומנות קולינרית.וכל הפתיח זה נועד כדי לספר לכם שבבופה המה-לשים-לך-בפיתה לכל אחד יש העדפה, ואצליי אומנם בפיתה אין פלאפל אבל תמיד יש את הסלט מלפפונים הזה שהמלפפון ספק כבוש ספק פריך ומלא מלא בטעם חמוץ…

המזגן בסלון התקלקל ועד שבעלהבית יסדר, כול מה שנותר לי זה להתנחם במאוורר.נכון מאוורר זה סבבה ועדיף על כלום, אבל מאוורר בסופו של דבר דוחס את האוויר בחדר שהוא נמצא בו והאוויר בחדר לח למות, לח ודחוס.בקיצור כבר כמה ימים שאני בביתי מתבשל, מיטגן נצלה בחום. איך אני אגיד את זה בעדינות, הימים האלה הוציאו ממני את המיטב -כל מי שבטעות נתקל בי חש בחמימות של המוד ובהתקצרות הפתיל.ואני? אני טיפוס של קיץ, תמיד מעדיף שורטס על צעיף, שמש יוקדת על עננים אפורים ובגדול בגדול אני טיפוס של חום – אבל גם לי יש את הגבולות שלי.לסיכום, בכל מה שקשור ללצלות, להטגן ולהתבשל אני חושב שהרבה יותר טעים ונעים לעשות…

זה סלט שמערבב בתוכו מלא חשקים שלי, כמו הרבה דברים בחיים חלקם מתמזגים וחלקם לכאורה (רק לכאורה) מתנגשים. בא לי חוף עם עץ קוקוס ובא לי מזגן.בא לי פריך פריך ובא לי רענן.בא לי קצת מתוק ופרותי אבל גם מלוח ועוצמתי.בא לי אסיה ובא לי מזרח תיכון.ובא לי סלט כזה של ביתקפה בלי לצאת מהסלון.בא לי צי’פס בטטה – שזה אף פעם לא מתנגש עם כלוםובא לי חופש ממש אבל גם מודה ש”אין לי ראש לטיסות ארוכות.. במיוחד עם בדיקה ומסיכה שכזו” (תשירו את זה רגע) וברוב הזמן בא לי אורחים שלא מבקשים לדעת את רשימת המרכיבים (בניגוד לאחים שלי).אורחים כאלה שקודם טועמים, מתמוגגים ורק אח”כ שואלים קוקוס בסלט? ריבת…

ישבתי וחשבתי מלא על סיפור לצלחת הזו, על לדבר כמה חצילים ויוגורט זה הכי מידל איסט.איכשהו בין כל הכתיבות והמחיקות נפל לי האסימון, לפעמים אין צורך להעמיס במילים ודימויים, לפעמים הכי טוב זה לבוא פשוט.אז הנה אני בא פשוט, חצילונים צלוים בתנור עם דבש ותבלינים, ביחד עם יוגוררט ורוטב נענע מרענן ועוצמתי.צלחת שכול כולה ים תיכון, צלחת שכל אחד ישמח לקבל בחום שיגעון שישי בחוץ.צלחת כזו שהיא בול לבראנצ’ לארוחה איטית לפני או אחרי הים, קצת בורקסים או אולי איזה קובנה טובה.אם אתם מתעקשים לא לאכול אותה בשעות היום אז היא תבוא לכם בול בערב במרפסת עם זרזיף של בריזה וכוס אוזו מלאה בקרח.בקיצור,אני נשבע לכם שלא משנה השעה ביום…

נשבע לכם שטרחתי לברר ולא אין משמעות לשם, לגבינת חלומי קוראים כך לגמרי במקרה.אבל בואו לא ניתן לעובדות לבלבל אותנו, ונחליט שקוראים לה ככה כי היא פשוט חלום.זה מדהים איך גבינה פשוטה כ”כ הופכת לדבר כ”כ חלומי שהיא פוגשת שמן או כל מקור של חום.קוביות של חלומי מטוגנות זהובות ופריכות הם שידוך מעולה לסלט ירוק ורענן, כזה שמשלב כמה סוגי חסות ועליי מיקרו עזים.זה סלט כזה שעושה דאווין של ביתקפה והוא מתאים בול לבראנצ’ בשבת לצד איזה מאפה.הוא לא מצריך עבודה רבה או בלאגן אטומי במטבח אבל כדי שהוא יצא ממש ממש מוצלח כדאי מאוד להקפיד על הכללים הבאים (שהם נכונים לכל סלט עלים)1. תערבבו כמה סוגים של חסות, זה…