זה סלט שמערבב בתוכו מלא חשקים שלי, כמו הרבה דברים בחיים חלקם מתמזגים וחלקם לכאורה (רק לכאורה) מתנגשים. בא לי חוף עם עץ קוקוס ובא לי מזגן.בא לי פריך פריך ובא לי רענן.בא לי קצת מתוק ופרותי אבל גם מלוח ועוצמתי.בא לי אסיה ובא לי מזרח תיכון.ובא לי סלט כזה של ביתקפה בלי לצאת מהסלון.בא לי צי’פס בטטה – שזה אף פעם לא מתנגש עם כלוםובא לי חופש ממש אבל גם מודה ש”אין לי ראש לטיסות ארוכות.. במיוחד עם בדיקה ומסיכה שכזו” (תשירו את זה רגע) וברוב הזמן בא לי אורחים שלא מבקשים לדעת את רשימת המרכיבים (בניגוד לאחים שלי).אורחים כאלה שקודם טועמים, מתמוגגים ורק אח”כ שואלים קוקוס בסלט? ריבת…

ישבתי וחשבתי מלא על סיפור לצלחת הזו, על לדבר כמה חצילים ויוגורט זה הכי מידל איסט.איכשהו בין כל הכתיבות והמחיקות נפל לי האסימון, לפעמים אין צורך להעמיס במילים ודימויים, לפעמים הכי טוב זה לבוא פשוט.אז הנה אני בא פשוט, חצילונים צלוים בתנור עם דבש ותבלינים, ביחד עם יוגוררט ורוטב נענע מרענן ועוצמתי.צלחת שכול כולה ים תיכון, צלחת שכל אחד ישמח לקבל בחום שיגעון שישי בחוץ.צלחת כזו שהיא בול לבראנצ’ לארוחה איטית לפני או אחרי הים, קצת בורקסים או אולי איזה קובנה טובה.אם אתם מתעקשים לא לאכול אותה בשעות היום אז היא תבוא לכם בול בערב במרפסת עם זרזיף של בריזה וכוס אוזו מלאה בקרח.בקיצור,אני נשבע לכם שלא משנה השעה ביום…

נשבע לכם שטרחתי לברר ולא אין משמעות לשם, לגבינת חלומי קוראים כך לגמרי במקרה.אבל בואו לא ניתן לעובדות לבלבל אותנו, ונחליט שקוראים לה ככה כי היא פשוט חלום.זה מדהים איך גבינה פשוטה כ”כ הופכת לדבר כ”כ חלומי שהיא פוגשת שמן או כל מקור של חום.קוביות של חלומי מטוגנות זהובות ופריכות הם שידוך מעולה לסלט ירוק ורענן, כזה שמשלב כמה סוגי חסות ועליי מיקרו עזים.זה סלט כזה שעושה דאווין של ביתקפה והוא מתאים בול לבראנצ’ בשבת לצד איזה מאפה.הוא לא מצריך עבודה רבה או בלאגן אטומי במטבח אבל כדי שהוא יצא ממש ממש מוצלח כדאי מאוד להקפיד על הכללים הבאים (שהם נכונים לכל סלט עלים)1. תערבבו כמה סוגים של חסות, זה…

אתם הרי לא באמת חשבתם שאני ואפרת נסתפק בסלט אחד נכון?אז קבלו סלט נוסף שהתערבב אצל אפרת במטבח והצטלם יפה יפה כמו דוגמן למדור שבעיתון.והוא לא רק יפה ואלגנטי הוא סלט מרענן כזה ושרמנטי.הענבים האדומים מביאים איתם בריזה של מתיקות, וביחד עם עלי הטרגון זה כל מה שנדרש ליום חם במזרח התיכון.אני: אפרת יש לי מחשבה על סלט של ענבים, ביבי מוצרלה וטרגון…אפרת: זה נשמע שיגעון אבל אולי, רק אולי,  חסר עוד מרכיב שיקפיץ את הטון.חשבתי רגע ואמרתי: פריכות של עלים זה כל מה שהסלט הזה צריך – חסה?אפרת: חסה זה מעולה, יש זן חדש גם טעים וגם יפה.נדב: לליק?אפרת: בול, איך ידעת?אמרתי לה שגרייט מיינד טיינק א לליק (באינגליש…

קשקשנו קצת באינסטוש ואז אפרת כתבה  “יאללה בוא נצלם מדור יחד”  – קראתי את ההודעה שוב ושוב.חשבתי לעצמי “נדב תשמור על פאסון” ואז נזכרתי שאין לי את הפונקציה הזו, ושפאסון זה מיותר וגם ככה אצלי הוא מחזיק בול ל2 שניות.בכל זאת, לא כל יום אפרת ליכטנשטאט אומרת לך קדימה בוא נפתח יומנים ונקבע יום ערבובים וצילומים.בתגובה להזמנה אפרת קיבלה ממני מטח של הודעות מנוסחות היטב: “חלום חלום חלום” “אני מחייך כמו ילד בן 5” וכו וכו.נפגשנו אצל אפרת, ותוך כדי ערבוב היא אומרת לי ככה בפשטות “הצלחת לעשות לא מעט רעש עם הסלטים שלך” ושוב אני לא שומר על פאסון ושוב מציפה אותי התרגשות כזו מבפנים.אתם מבינים, גם ל מי…

יש לי עניין כזה עם אוכל קטן, אני לא מדבר על מנות קטנות בצלחות ענק. אני מדבר על חיבה עזה והעדפה ברורה לכל מזון שמגיע בצורה מוקטנת מהרגיל.בורקיטס תמיד יותר טעים לי מבורקס גדול, הר שניצלונים ע”פ שניצל אחד ענק, ותמיד המתנשא שבי יעדיף טארטלט על פני פרוסה מקיש.ההסבר שלי לחיבה הזו הוא שאוכלים קטנים הם גם יותר חמודים באיך שהם נראים. ואם הם עשויים כמו שצריך,  הם הרבה יותר מרוכזים בטעמים, במרקמים וברושם שהם משאירים.ובהקשר הזה ירקות הם לא יוצאים מן הכלל, צנונית ופלפלונים ומיני מלפפון ושרי הם אוכלים קטנים ונהדרים.ובגזרת העשבים – תודה לאל ולחקלאי שהמציא לנו מיקרו עלים.יש אינספור סוגים וזנים של עלי מיקרו, לכולם מכנה משותף…

יש לי געגוע לשידורים חוזרים.פעם זה היה המדד למה טוב בעיניך, למה תפס לך את העין ואת הלב.הערוץ היה מחליט אם לשדר סדרה שוב מההתחלה ואתה היית מחליט אם אתה הולך להתרפק על זה שוב ושוב.צעירי תל אביב, בוורלי הילס, הפוך, פלורנטין, שבתות וחגים, וכמובן חברים – את כולם ראיתי באינספור שידורים חוזרים.גם אם שודרו בערוצים נידחים או בשעות הזויות – זה היה הסימן שהזפזופ נעצר וזה הזמן שלי להתמסר ולהתמכר מחדש  (כן גם אם דקלמתי כול מילה ממש).השנים עברו, צעירי תל אביב התבגרו,  גם ברנדון, גם קלי וגם אני עברנו לנטפליקס ולצפיה בבינג’.העולם עבר לשידור חוזר לפי הזמנה, וזה אם תשאלו אותי, מסרס את כל חדוות הגילוי בהפתעה.אבל העיקרון…

נסעתי לשם מוקדם בבוקר, יצאתי מרמת גן ונסעתי נגד כיוון הפקקים.שמחתי על הנסיעה הזו מכמה סיבות:1. יש משהו בליסוע נגד הפקק שאוטמטית נותן תחושת הקלה.2. אם נגד הפקק כולל מחוזות חדשים בכלל זה כיף.3. ידעתי שאני נוסע ליעד שאני אוהב במיוחד.כחובב עלים ידוע וכמעריץ מושבע של תוצרת חקלאית מקומית היה לי ברור שהביקור בחממות של ” עלעלים רעננים” הולך להיות ביקור כלבבי.מה שלא ידעתי זה,  שבתשע בבוקר שניה אחרי הקפה אני כבר אכנס לבופה בלתי נגמר, של גידולים הידרופונים, ללונה פארק של עלי-מיקרו, נבטוטים, חסות במלא צבעים וזנים ושפע של גידולים משובחים.אני נשבע לכם שהרגשתי שהגעתי למקום שנוצר בדיוק בשביל אנשים כמוני, כמות הירוק והשפע פשוט סיחררו אותי.כמו ישראלי טוב…

בסלט הזה ערבבתי את כל החשודים המיידים שעוזרים לצנן את הגוף והנפש בימי החום הכבדים: מלפפונים פריכים ומינרלים, הרבה נענע שעכשיו פשוט בשיאה, וגם סלרי חצוף ורענן.שידכתי לכל החשודים שני תבלינים מקומיים שעושים קסמים למגוון סלטים ותבשילים, שניהם דומיננטים עם אופי של מזרח תיכון – לא צריך כמות גדולה מהם , מספיק נגיעה ויש שמחה וצהלה.הכוכב של הסלט הזה הוא הסומק סגול חמוץ ונהדר (אם הצלחתם למצוא את הסומק המיובש וטחון ללא מלח – בכלל זכיתם). החמיצות של הסומק ביחד עם הרעננות של הנענע (הכמות גבעולים היא ממש לא טעות) הופכים את הסלט הזה לכל כך מיוחד.והתבלין השני הוא אבן-היוגורט שניתן למצוא במעדניות ובשווקים ערבים, אבן יוגורט זה בתכלס הפרמזן…

כן כן אני יודע, ממש לא מזמן פרסמתי מתכון לסלט משגע עם משמשים, ולא אכפת לי שתגידו לי שאני מתלהב אבל העץ אצל ההורים שלי מפוצץ השנה. המלכה-האם כבר טורחת על צנצנות ריבה ואני ניצלתי את את ההזדמנות ואספתי עוד כמה משמשים לקערה, פייר יצא סלט ממש חגיגה.וגם אם העץ לא היה מפוצץ, משמשים אני אוהב והם תכף יהפכו לרכים (שהם רכים הם ממש ממש טובים לעוגות ומאפים) ואין שום סיבה לא לנצל את העונה, להמציא עוד מנה, ולהתפנק על חמצמצות רעננה.אז חוץ ממשמש, יש בסלט הזה כל מה שאני מבקש ביום קיץ חם: כדור בוראטה נוזלי ונהדר, קצת קישואים טריים ופריכים, רוטב ירוק של נענע, פטרוזיליה ורוזמרין ומעל הכול…