הרימון הוא תכשיט, ועוד כזה מודע לעצמו, בלי בושה הוא מסתובב עם כתר על הראש . וחוץ מהיופי שלו הוא גם סופר טעים וסופר בריא והכי כיף שלא משנה לאיזה מנה תוסיפו את הגרגירים האדומים שלו והופ היא מקבלת דאוויון של ארוע חגיגי.והשנה הזו כ”כ משובשת ומוזרה שנשבע לכם שלא הופתעתי שמצאתי רימון באמצע פברואר למרות שזה ממש לא העונה.ואני לא יכול להגיד לא לרימון, אז רכשתי, קילפתי וחששתי (לא מהלכלוך, לזה יש פטטנט אליפות בהמשך המתכון). חששתי שבגלל שהעונה נגמרת אי שם בדצמבר אני אגלה שהרימון חיוור וחסר טעם. מה אני אגיד לכם הופתעתי לטובה- הרימון אדום ומתוק כאילו זה בדיוק הזמן שלו בשנה.ערבבתי אותו עם ברוקולי פריך, ירוק…

כל פעם שחושבים על ארוחות רומנטיות חצי מהאנשים מדמיינים תותים בשמפניה או תותים בקצפת או תות מצופה בשוקלד.עוד מימי הביניים הצבע האדום שלו קישר אותו לתשוקה. צורת הלב של התות עושה לנו בראש קונטציות של אהבה –  ואני באופן אישי חושב שיש בו גם משהו תמים וילדותי.ואני גם אוהב אותם בלי קשר למחוות רומנטיות וחגי אהבה כאלה ואחרים, אני אוהב אותם ממש כל העונה, וחוץ מלזלול אותם עם שמנת חמוצה וקצת סוכר אני גם ממש אוהב אותם בסלט.בסלט הזה התות הוא הכוכב, ביחד עם מנגולד, קולורבי ועוגיות שומשום וצנובר מלוחות. ובגלל שאני ממש אוהב תותים, אז התות הוא גם ברוטב של הסלט הזה.אני לא יודע אם תכינו את הסלט הזה…

ילד א: אמא שהאפונה לא תיגע באורזילד ב: אמא אני בדיאטה אז בלי מיונזמתבגרת: צנון מה קשור? מעצבנת למה דווקא צנון? זה כזה צנוןילד א: אבל למה שמיר את יודעת שאני שונאמתבגרת: מה ישלך  סתום, שמיר זה טעים אמא בשלי אני רוצה שמיר (שקר אף ילד או מתבגרת לא אמרו את זה אף פעם – אבל תזרמו רגע)אבא: טעים הסלט אבל איפה האוכל?ילד: אמא אפשר צ’יפסילד ב: אמא אני שוממממר אז אי אפשר צ’יפס.אמהות – המסנכרנות האולטימטיביות, אלה ששומעות את כולללללללללללם ואת כל מה שיש להם להגיד ואיכשהו מנתבות את הדרך, דואגו שכולם יאוכלו, יקטרו, יצאו מרוצים והמשכילות ידאגו גם שהחצופים יעשו את הכלים.ומחר זה יום המשפחה שפעם קראו לו…

חוביזה צמח הבר הכי מידל איסטי שאני מכיר, היא צומחת אצלנו ממש בכל מקום בטבע, ליד מקורות מים, בפארקים, במרכזי ערים ולפעמים גם על איי תנועה. ועכשיו ממש ממש עכשיו זה שיא העונה שלה.אין לי הסבר למה היא לא מהירקות הנוחים האלה שמוצאים אצל הירקן על המדף אבל יש לי הסבר למה היא כ”כ  פופולארית: היא מפוצצת בדברים טובים לגוף שלנו והיא גם מתאימה עצמה לאינספור מאכלים, מרקים, קציצות, תבשיל וברור שגם לסלט.אפילו בחור עירוני כמוני (שבאמת הטבע היחיד שהוא רואה רוב הזמן זה בפארק הירקון) נהנה מחוויית הקטיפה. ברגע שהפארק מתכסה במרבדים שלה אני מתחיל ללקט. לטובת הסלט אני בוחר את העלים הקטנים, העדינים והחלקים (העלים הגדולים יותר מצוינים…

סלא’ט חיז’ו – אין שישי או שבת שהכתום הנהדר הזה לא מקשט את השולחן.מאז שאני ילד שולחן שישי בבית של סבתא שלי עמוס בסלטים, צלוחיות קטנות ועמוסות.עמוסות בירקות מבושלים וכל ירק מקבל את הטיפול והתיבלון הנכון לו.כילד הייתי זולל את הסלטים האלה, מתמלא בכל השפע עוד לפני שמגיעים הדגים הקציצות והתוספות.והשמות של הסלטים האלה היו נשמעים לי מוזרים, משונים, ורק שגדלתי ושאלתי הבנתי את הפרנציפ. המרוקאים יצירתיים, משקיעים, ססגונים בבישולים ובעוד מלא דברים אבל בלתת שמות הם משאירים את הדברים פשוטים.הסלט נקרא בפשטות על שם הירק שמככב בו. אז בפשטות חיז’ו זה גזר במרוקאית.ובפשטות יתרה הגזר הוא הכוכב המרכזי בסלט הזה, שמצריך סיר, ועם אתם ממש מתעקשים אז גם חותכן…

בבית שגדלתי בו יום שישי היה יום של טיגונים. קמים בבוקר לריח של חביתות לכריך של ביה”ס, על השיש פרוסות חצילים מתייבשות על נייר-סופג לפני הכניסה לשמן עמוק, ושחוזרים מהלימודים ערימה של שניצלים מטוגנים מחכה רק שנבוא ונתחיל לכרסם את הפריך הנהדר הזה המצופה פירורים.חצילים מטוגנים זה ארוחת שבת ושניצלים זה כרסום שישי בצהריים.בסלט הזה החלטתי שאפשר ורצוי לחבר.החלטתי שהגיע הזמן לשניצלוני חציל, כאלה פריכים ושחומים מבחוץ ולבנים ונימוחים מבפנים.בחרתי בחצילונים לבנים מאורכים אבל בפועל הסלט הזה יעבוד עם כל סוג של חציל. טבלתי את החצילים בסולת וביצה וטיגנתי בשמן עמוק – ומה אני אגיד לכם אי אפשר לטעות עם חציל חם מטוגן בפירורים.שידכתי את שניצלוני החציל לסלט אסיאתי עוקצני…

ט”ו בשבט – נטיעות, פירות יבשים ומלא מלא שירים.כולם חוגגים את ראש השנה לאילנות – ובצדק הטבע שווה מסיבה וחגיגה.אבל איך יכול להיות שאנו חוגגים את שמחת הפריחה והפרי דווקא בימים שמרבית העצים ערומים ונטולי עלים? למה לא לחגוג באביב שהכל פורח וצבעוני ואפשר לצאת לשדות? אני אגיד לכם למה, כי זה בדיוק הזמן להסתכל על העצים ולקבל שיעור לחיים.בעונה זו חלק גדול מהעצים עומדים איתנים וערומים. חשופים לרוחות,לברקים ורעמים. עומדים איתנים ומקבלים בשמחה את גשמי הברכה. ובזמן שהם עומדים הם מתכוננים לפריחה. הם יודעים שלאחר הסופות והגשמים, יצאו ניצנים, יצאו פירות חדשים, והם ישבו להתכסות באינספור עלים וצבעים.העצים, הם יודעים וזוכרים את חילופי העונות, את גלגל החיים.וגם אנחנו, בזמנים…

סלט חם בחורף קר – ברור שיש דבר כזה.סלט שאין בו הרבה מרכיבים והוא מצריך מחבת ובערך 10 דקות עבודה.החום יודע להוציא גם מירקות וגם מאנשים דברים שמתחבאים בהם עמוק בפנים.הסלט הזה מדגים מצוין איך צריבה על האש מחדדת טעמים ומרקמים.פטריות יער עם מעט טימין וקליפת לימון נצרבות במחבת, הופכות פריכות ועוצמתיות.והחסה שלרוב אנחנו אוכלים אותה רעננה, בסלט הזה עוברת צריבה קלה בגריל -הטעם שלה פשוט מתפרץ החוצה, היא שומרת על הפריכות ומקבלת פסים של דוגמנית.ובשביל להפוך את הסלט הזה לארוחה מוסיפים למחבת נתחים של סלאמי או נקניק שאוהבים וגם להם החום עושה פלאים.זה סלט שאוכלים חם ישר מהמחבת שכל מה שצריך לצדו זה 2 פרוסות של לחם טוב וכוס…

חציל קלוי, עגבניות ופלפל חריף זה כל מה שיש בסלט הזה. שלושה מרכיבים פשוטים זה כל מה שדרוש בשביל לייצר עולמות שלמים של טעם. במקרה שלי הם מייצרים גם תחושה של בית, אם להיות ספציפי תחושה של בית סבתא. על השולחן שלה היו תמיד טריליוני סלטים, את כולם בישלה בסירים גדולים, בסבלנות רבה על להבת גז נמוכה. ואת כולם העבירה לצלוחיות קטנות והניחה על  מפות לבנות.לפי כמות הסועדים (לא סופרים ושכולם יהיו בריאים) הצלוחיות היו משכפלות או משלשות את עצמם כך שלכל סועד כל סלט נגיש בהינף כף-יד.ובשולחן שישי, כילד, לא ממש הבנתי או חיבבתי את רוב הצלוחיות האלה, אבל משהו קורה לנו ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו משתנים ומתפתחים, לומדים לטעום…