המרק הזה מופיע אצלנו בכל ליל-סדר.הוא הפתיח של הארוחה, יש בו כרוב לבן, פול ירוק והמון עשבי תיבול קצוצים.את המתכון קיבלתי מהמלכה-האם היא למדה אותו מהמלכה שלה.מתכון כזה של בכל דור ודור דואגים להכין מרק של האלוהים ישמור.מאז שאני קטן אני יודע שלתוך המרק הזה שוברים מצה (זה לא חובה אבל זה טעים פצצה)חוץ מזה שהוא טעים ובריא שיא – הוא אוכל מזין וחכם.הוא אוכל שהופך חומרים דלים למנה מפוארת וחגיגית.הוא קערה של של חום ונחמה. זה מרק של מסורת וגעגוע.מדהים איך דווקא הדברים הנוכחים מציפים לנו את הגעגוע.איך גם עכשיו שאני כותב את השורות האלה וגם בפעם בשנה שאני אוכל את המרק הזה אני נזרק אחורה בזמן.אני לא חוזר…

בדומה להרבה דברים, בראש שלי דמיינתי את הסלט הזה שונה לגמרי.דמיינתי רבעי שומר צרובים היטב, שוחים בגלייז חריף מתוק עם מעט מאוד פול ירוק שמקשט את הצלחת.שלפתי את המחבת, צרבתי את השומר- בדיוק כמו שתכננתי.המשכתי להכנת הסירופ ונשפך לי קצת יותר לימון משתכננתי.שהתחלתי להוסיף את הפול היד פשוט שפכה את כל מה שהיה בקערה.הריח במטבח היה פשוט מסחרר וחשבתי לעצמי “כפרה, אז מה אם בכלל תכננת משהו אחר” (כן לפעייםן אני קורא לעצמי כפרה)החזרתי את השומר למחבת, הקפצתי עוד דקה שתיים והסתכלתי על המחבת השמחה הזו, טעמתי והבנתי שלפעמים האילתורים הפספוסים – שווים יותר מכל התכנונים. עכשיו למה אני מספר לכן את זה? גם בשביל המוסר השכל וגם כדי להגיד…

פסח עוד רגע כבר ממש פה, לכבודו ריכזתי בעבורכם את כל הסלטים המבושלים לחג.הסלטים האלה שאין מה לעשות דורשים סיר, להבה, לא מעט סבלנות ובסוף מגיעים לשולחן בקערית קטנה מלאה, מתומצתת ומלאה בשמחה. צריך להגיד את האמת – לסלטים האלה ממש מתבקשת חלה, אבל גם בפסח אני לא מוותר עליהם .למה? כי הם נהדרים ככה כמו שהם ולי הם אפילו טעימים יותר עם מצה (מצה עם מטבוחה זה החיים!)אז קבלו את המדריך שלי לסלטים מבושלים לפסח:חילקתי אותם לקטגוריות והוספתי גם המלצה כמה סלטים להכין בהתאם לכמות הסועדים כדי לקבל שולחן מדויק וטעים. מבושלי עגבניות:מטבוחה היא ללא ספק מלכת מבושלי העגבניות, אין שולחן חג שיהיה שלם בלעדיה.אני  ממליץ לבחור אחת מהשתיים…

חציל בטעם כבד – זה סלט קצת מצחיק.כבר בשם שלו הוא מרגיש כמו משהו שהתחפש, ואם נודה על האמת מרגיש קצת כמו פשרה.כאילו זה לא הדבר האמיתי- זה לא כבד זה חציל בטעם.הסלט הזה נולד מצנע, נולד מ”אין כבדים אז תאכלו חצילים”.הסלט הזה נולד מחוברות מתכונים אי-שם לפני דורות שבהן נתנו “עצות למבשלות” איך לעשות רושם על האורחים בכלום עלויות.וביננו לא אכפת לי אם הסלט הזה התחפש למשהו שהוא לא, ביננו מה זה משנה איך הוא נולד (למרות ששיעור היסטוריה זה נחמד)מה שחשוב שהסלט הזה טעים – טעים!וכמו שכבר הבנתם הוא ממצרכים פשוטים פשוטים – חצילים, בצלים וביצים.ואני בוחר לפרסם אותו דווקא סמוך לפסח מהסיבה הפשוטה שהסלט הזה טעים אומנם…

אני הילד שישב על השיש וקרץ עוגיות, פיזר את מה שצריך ובסוף ליקק את המרית.זה היה הזמן שלנו, שלא קשור בשיעורים או משימות.זה היה קורה בסתם ערב באמצע שבוע – בלי סיבה מיוחדת או הכנות מקדימות.היא שולפת קערה או מיקסר ואני לידה על השיש, מקשקש איתה וקורץ עוגיות.מאז שאני ילד – המטבח היה הזמן השקט, שלי וגם שלה. עד היום המטבח הוא המפלט שלי.וזה לא משנה אם זה המטבח שלי או שלה – המטבח זה הזמן השקט.במטבח אנחנו מנהלים שיחות כנות, מחליפים רעיונות על מתכונים ועל החיים.שהשיחה מגיעה לרכילות טובה, שנינו ביחד נוריד את הטון ללחישה. הדבר היחיד שהשתנה –  זה שהספונטניות קצת נעלמה, זה כבר לא אני קופץ על…

בשנה האחרונה אני ונטלי לוין הפכנו חברים טובים.חוץ מסדנאות משותפות אנחנו אוהבים לשתות מלא קפה ולטעום מלא ממתקים וחטיפים מוזרים (תעקבו תעקבו הכל באינסטוש).ויש לנו גם אהבה משותפת נוספת – לאהבה הזו קוראים בורקס.לא מזמן דיברנו ושנינו הסכמנו שבורקס במלית תפוחי-אדמה כמעט תמיד מאכזב.אני אמרתי שזה לא הגיוני לי, כי בצק עלים זה טעים ותפוחי אדמה אני אוהב בכל צורה, אבל דווקא בחיבור שלהם לבורקס משהו לא עובד.נטלי טענה שיש משהו במלית החלקה מדי, צהובה מדי והעמוסה לרוב בפלפל שחור שפשוט הורס לה את כל הכיף.אמרתי לנטלי שאין ברירה ונצטרך לעשות מעשה ולהכין בורקס תפוחי-אדמה כמו שאנחנו אוהבים.היא כמובן לא התנגדה – והתוצאה לפניכן. הכנו ביחד בורקס שנותן כבוד לתפוחי…

חריף, זה נשמע קצת לא הגיוני אבל המקומות שאוכלים בהם הכי הרבה חריף בעולם הם מקומות חמים.וככל שהאקלים חם יותר, החריף חריף יותר.ישראל אומנם ארץ חמה אבל היא עדיין רחוקה מלעמוד בראש טבלת החריפות והאקלים החם.אנחנו אומנם אכלני חריף ואפילו חריף מאוד  – אבל זה לא דומה לחריף באתיופיה/מקסיקו או ארצות חמות אחרות. בכל הנוגע לטמפרמנט האנושי או הפוליטי – אנחנו חריפים ובוערים.פועלים מהלב, באימפולסיביות וללא מעצורים, שולפים את מה שאנחנו חושבים לטוב ולרע.אי אפשר לברוח מזה – אנחנו אנשים חמים ולפעמים החריפות הזו בוערת ושורפת. לא משנה מאיזה מחנה אתם או מה הדעות הפוליטיות שלכם – כולנו נסכים שהתחושה היא שהשטח בוער והאמוציות משתוללות.אני מאמין שתסכימו איתי שכולנו בתחושה…

זה סלט של עכשיו, ממש עכשיו – הירוקים פריכים ונהדרים וטעימים שיא.תתפלאו אני לא מדבר על עלים או עשבי תיבול, אני מדבר על שעועית ירוקה ועל כרוב ניצנים שנמצאים עכשיו אצל הירקנים.לפני שתברחו חשוב לי להגיד כרוב ניצנים טרי – לא דומה פשוט לא דומה לזה הקפוא.תסמכו עליי בעניין הזה ופשוט תנסו את הטרי – מבטיח לכן שתתמכרו.סלט ירוקים של חורף, זה סלט ירוק בלי חסה אבל עם מלא פריכות טובה.ערבבתי לו רוטב של טחינה עם סילאן ובלסמי ויצא סלט פשוט משגע. את הכרוב והשעועית חולטים חליטה קצרה במים רותחים ומעבירים מיד לקערה עם מי קרח – עכשיו אני יודע שזה מנג’ס ומייצר כלים אבל זה מה ששומר על הירוקים…

את הסלט הזה אילתרתי אחרי שיטוט קצר בירקן.הפעם הגעתי לקניות ממוקד עם רשימה מסודרת, אספתי את המצרכים ואז בעלהבית שאל:  “עושהסלט, ראית את השעועית הטריה?” עניתי:  שהיא נהדרת אבל שאני עם רשימה.דקה לפני התשלום, סיננתי לעצמי ולו קללה והלכתי לקחת חופן של הטריה הפריכה הזו.כמה ימים אח”כ אילתרתי איתה צלחת לבוקר קליל עם חברים – פייר יצא טעים.מה שהוביל אותי ל2 מסקנות:1. הירקן שלי הוא איש מכירות נהדר כזה שמכיר את הלקוחות שלו טוב טוב.2. לי אין דחיית סיפוקים ושרשימות זה נחמד וטוב אבל מה שעושה שמח באמת זה הדברים הקטנים והבלתי מתוכננים, אלה שלוקחים בחיפזון של רגע אחרון. זו צלחת שכולה טעמים של ים-תיכון, טעמים עזים, מלאים באור ובפריכות.טעמים…

  לפעמים, לפעמים לא צריך לעשות עניין.לפעמים כל מה שצריך זה לחתוך, ישר ולעניין – פשוט לחתוך.   אני מהמתלבטים, מאלה שחושבים מלא, מחשבים, מדייקים, מחשבים לפרטי פרטים לפני שמתקדמים.ואם יש שיעור שלקחתי על עצמי בשנים האחרונות הוא ללמוד לשחרר ולרכך.לקצר את התהליך כמה שניתן, להחליט, לחתוך ולהתקדם – ומה שיהיה יהיה.זה לא תמיד קל ולפעמים זה עושה אותי קצת קצר וממהר – וכלפי חוץ חסר סבלנות.לפעמים ואפילו ברוב המקרים זה עושה את הכל הרבה יותר פשוט והרבה יותר נעים. בשישי האחרון לארוחת חברים הכנתי כמה דברים וגם שני סלטים:אחד כזה מלא מחשבה ותעופה, הלכתי לפיצוחיה לקנות את הפריך הנכון, השקעתי בחיתוך וברוטב שהיה נראה לי פשוט שיגעון.ומה אני אגיד…