סלא’ט חיז’ו – אין שישי או שבת שהכתום הנהדר הזה לא מקשט את השולחן.מאז שאני ילד שולחן שישי בבית של סבתא שלי עמוס בסלטים, צלוחיות קטנות ועמוסות.עמוסות בירקות מבושלים וכל ירק מקבל את הטיפול והתיבלון הנכון לו.כילד הייתי זולל את הסלטים האלה, מתמלא בכל השפע עוד לפני שמגיעים הדגים הקציצות והתוספות.והשמות של הסלטים האלה היו נשמעים לי מוזרים, משונים, ורק שגדלתי ושאלתי הבנתי את הפרנציפ. המרוקאים יצירתיים, משקיעים, ססגונים בבישולים ובעוד מלא דברים אבל בלתת שמות הם משאירים את הדברים פשוטים.הסלט נקרא בפשטות על שם הירק שמככב בו. אז בפשטות חיז’ו זה גזר במרוקאית.ובפשטות יתרה הגזר הוא הכוכב המרכזי בסלט הזה, שמצריך סיר, ועם אתם ממש מתעקשים אז גם חותכן…

חציל קלוי, עגבניות ופלפל חריף זה כל מה שיש בסלט הזה. שלושה מרכיבים פשוטים זה כל מה שדרוש בשביל לייצר עולמות שלמים של טעם. במקרה שלי הם מייצרים גם תחושה של בית, אם להיות ספציפי תחושה של בית סבתא. על השולחן שלה היו תמיד טריליוני סלטים, את כולם בישלה בסירים גדולים, בסבלנות רבה על להבת גז נמוכה. ואת כולם העבירה לצלוחיות קטנות והניחה על  מפות לבנות.לפי כמות הסועדים (לא סופרים ושכולם יהיו בריאים) הצלוחיות היו משכפלות או משלשות את עצמם כך שלכל סועד כל סלט נגיש בהינף כף-יד.ובשולחן שישי, כילד, לא ממש הבנתי או חיבבתי את רוב הצלוחיות האלה, אבל משהו קורה לנו ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו משתנים ומתפתחים, לומדים לטעום…

מאז שאני זוכר את עצמי, בכל שישי ובכל חג הוא שם.באופן קבוע בלי חריגות ובלי יוצא מן הכלל. אין שיחרורים, זה לא קשור לעונה או לאילוצים – על הסלט הזה לא מוותרים.המרוקאים יצרתיים במאכלים והרבה פחות יצרתים בשמות שהם נותנים להם, אצלנו קוראים לסלט הזה  “סלט מבושל” או “סלט אדום”.בנוסף אליו בשולחן יש פרוסות חציל מטוגן וסלטים מתחלפים.האדום המבושל הזה הוא בתכלס מטבוחה והוא והחצילים תמיד אבל תמיד נוכחים, ותמיד מגיעים ביחד.כמו  זוג חברים ותיקים, נפגשים איתך במועד קבוע כל כמה ימים, יקבלו אותך בטרנינג ובצלוחית פשוטה או לבוש חגיגי על מפה לבנה.יש משהו בקביעות הזו שמשרה בטחון, נותן לי תחושה של בית, שאפשר לשחרר כפתור. יש משהו במאכלים האלה…