כמו הרבה דברים גם את ההחלטה להכין מז’וזין כמנת הכניסה לשופטי מאסטרשף קיבלתי מהבטן.הראש צעק לי אבל העצמות נדב העצמאות, אתה מפלט דגים אבל לא פלטן מומחה.בזמן שהראש צעק, הבטן דיברה ואני הלכתי עם הבטן. המנה של סרדינים מחותנים (מז’וז’ין – זה מחותנים) הכניסה אותי לשופטי מאסטרשף ופתחה לי דלתות.רותי ומיכל עפו על הרוטב, אייל אמר שזה מז’וז’ מופלא בפשטותו, אהרוני פחות התחבר לרוטב אבל הוא וחיים הסכימו שהמנה טובה וששוה לתת לי צ’אנס. המנה הזו מורכבת משלוש צלחות, היא מצריכה קצת סבלנות אבל נשבע לכם שזה טעים צרחות. צלחת 1 – סרדינים ממולאים בלימון, צלפים אנשובי וכוסברה וכל זה בטיגון קצר שעושה בפה חגיגה.צלחת 2 – רוטב תפוז חריף,…

תאנים, אני מכור אליהן.ריח של תאנה שולח אותי בשבריר שניה 30 שנה אחורה, לעץ גדול בחצר ירושלמית.לחופש גדול, לבריכה מאולתרת, ללהוציא צינור ולהשקות עציצים וגם אתם העוברים והשבים.שנמאס מהמים מטפסים על העץ ועוברים לתאנים.השרף שלהן שורף באצבעות, אבל המתוק מתוק שלהם טעים מאוד. באמת שאני לא יודע אם האהבה שלי לתאנים היא בגלל הטעם או זכרון הילדות.אני יודע שבסופו של דבר זה כנראה השילוב של השניים ואני יודע שתאנים זה פשוט טעים לי, פשוט במובן הכי  טעים של המילה.    ערבבתי את המתוקות עם עשבים וחריף וקצת גבינה גרוזינית – שהיא נהדרת ויבשה ומלוחה (תמצאו אותה בכל מקום שמוכר גבינות במשקל) כמאמין גדול בערבובים אני אומר לכם שהביס הזה שמערבב תאנים…

המנה הזו היא לא בדיוק סלט אבל מה אכפת לנו נכון?המנה הזו היא השילוב בין כל מה שחם וצונן במזרח התיכון.על החום אחראים תמרי המגהול שבלי השמש המעולה שפה לא היו הופכים כל כך עסיסים, מלאי סוכר ובשרניים.ועל הקור – המצנן הרשמי, הפריך, המרווה הכל כך יומיומי וכל כך נהדר – לא אחר מהמלפפון.והפעם המלפפון הוא בכלל ברוטב, קיצי כזה מלא שמן זית וגם ג’ינג’ר.את התמרים מילאתי באגוזים, עשבים, שום וחריף והביס של הכל ביחד הוא בדיוק כל מה שאני אוהב כאן.הוא הכל מהכל, הוא ניגודים, הוא מתוק ונימוח, הוא מלא בשפע, הוא צונן ומרענן ויש בו גם עקצוץ.אבל הכי חשוב שהוא טעים טעים פיצוץ. לא מסובך, מלא דאווין וטעים…

אני ממש לא חשוב שחומוס זה המאכל הכי ישראלי, אני גם לא נכנס לדיון החצי-פוליטי של מי המציא אותו קודם. כמו הרבה דברים בפוליטיקה הימתיכונית – טיעונים, נימוקים והוכחות יש לכל הצדדים הנוגעים בדבר.אז למה אני בכל זאת בוחר לפרסם השנה חומוס-פטריות דווקא ביום העצמאות? משלוש סיבות.1. חומוס-פטריות זה טעים ממש.2. אם יש משהו ישראלי בעייני זה “הלפתוח שולחן” לרפד אותו בסלטים ותבשילים, ושכל אחד יקח ממה שהוא רוצה: קצת מזה וגם קצת מזה, וסליחה רגע אפשר מזה וזה ביחד בתוך הפיתה? יופי תודה.ובכל הפתיחות שולחן האלה, החומוס הוא תמיד שם.יש בו צניעות, שמחת עניים, אוכל פשוט שעושה אנשים שבעים שמחים.3. תגידו ביננו, אתם מצליחים לדמיין מנגל בלי חומוס? הסלט…

סירים גדושים מתבשלים על להבות קטנות, אני במטבח מטגן קוביות חציל בערימות ובאופן כללי אני ביום כזה שתכננתי אותו ברמת הדקה.ימים כאלה שאתה יודע שאתה צריך להספיק אותם ופתאום משום מקום נכנס לי לראש סלק ואוכמניות.הרהרתי בזה דקה נוספת, שטפתי קצת כלים ותוך כדי אמרתי יאללה נערבב ונצלם, נאלתר ממה שיש במקרר.שלפתי קייל – סגול במקרה, הוספתי שקדים וקצת פטרוזיליה.חתכתי וערבבתי עם הכלים המכוערים שלי של פסח, ערבבתי עם רוטב קליל, טעמתי – יצא פיגוז.צילמתי וערכתי, וטיגנתי בין לבין ואפילו התיישבתי לכתוב בזמן שהמטבוחה מצטמצמת לה על הגז.תוך כדי כתיבת שורות אלה מסתננת לה מחשבה, על איך לפעמים ביום רווי משימות, יום כזה לחוץ ומדוקדק פתאום נוצר חלון הזדמנויות, פתאום…

על מתכונים לחגים אני חושב לא מעט, זה כמעט אף פעם לא אילתור.תמיד עם מחשבה על הברקה, על איך לקשור לחג ולפעמים על רצון עז להמציא את הגלגל (או הסלט).למה? כי כמי שכותב ומפרסם מתכונים כל השנה יש תחושה של ציפיה, שבחגים חייבים לבלוט או להביא הברקה או לכל הפחות משהו כזה שעושה רושם של הרבה עבודה.ומה אני אגיד לכם? חשבתי לא מעט ועלו לי המון מתכונים לראש ובסוף החלטתי שכולם יחכו לימים אחרים בשנה.בסוף החלטתי ללכת עם מה שאני הכי אוהב, מה שלי בא בטוב בכל ארחוות החג המושבחות והכבדות האלה.ולי ? לי בארוחות האלה הכי בא בטוב זה סלט ירוק.רענן, פריך, מלא אוויר וקל קל קליל.אז הפסח הזה …

יש משהו בלארח אנשים שאתה לא לגמרי מכיר שגורם לך להתלבט, לחשוב קצת יותר בדקדקנות וחשדנות על מה להכין.אני לא מדבר על המקום של לעשות רושם על אנשים או על הרצון להפציץ.אני מדבר על הרצון לקלוע לטעמם של אנשים שאתה לא מספיק מכיר.תמיד בבישול הזה יש מלא שאלות…לשים חריף? או כוסברה? לבשל עם יותר או פחות מלח? להניח על השולחן איזה סלט מפונפן עם מרכיבים מוזרים או ללכת על פשוט וטוב כמו כרוב או סלט עלים?ובסוף תמיד הפתרון שלי הוא גם וגם. בשבת האחרונה, בשולחן עמוס אורחים ואוכלים הגשתי סלט ירוק-קלאסי ולצידו הנחתי את הסלט הזה שהכי התחשק לי לערבב.סלט אסיאתי של פומלה, קייל ונבטים – סלט עז כזה שמרגיש…

לא מזמן אירחתי חברים טובים אצלי בבית.המפגש הזה היה שובר דפוסים מכמה סיבות:1. הפגשתי קבוצות שונות של חברים שלי ביחד (לא קורה, תמיד מלחיץ, בתכלס בלי סיבה).2. התירוץ היה יום ההולדת שלי, השווני היה שהשנה החלטתי לחגוג את זה ולא לתת ליום הזה לעבור.3. החלטתי שאני מארח בקליל, בלי אקסטרא מאמץ, בלי לצאת מגדרי ובלי לתכנן תפריט. וככה היה, נכננסתי למטבח שעתיים לפני שכולם הגיעו, פתחתי את המקרר ונתתי לידיים שלי לעבוד (וגם לא צילמתי שום שלב בהכנות).התחשק לי אינטואיטיבי מבלי לחשוב – יצרתי במטבח מהמקום הכי אינטימי וזורם, משוחרר ולא מחשבן שלי.מבין כל האילתורים היתה גם הצלחת הזו שלפניכם, קולורבי צלוי מוגש עם לאבנה, אורגנו, צ’ילי ונגיעה דבש. באמת…

כבר שנים שאני לא מאחר, וגם אם כן זה לרוב בגזרת ה6 דקות גג.ומכולם דווקא לה איחרתי.אתם מבינים אחרי בערך שנתיים של הכרות וירטואלית אני ושרית עציץ סוף סוף קבענו לקפה ולהכיר פנים אל פנים. ואני? אני מאחר ולא סתם מאחר, מאחר ב40 דקות.הגעתי עם טריליון התנצלויות, דיברתי מלא ומהר וסיפרתי איך פעם הייתי מאחר כרוני ואיך היום אני כבר לא מאחר וממש מתעצבן על איחורים ועל כמה זה נורא להיות בצד של המאחרים. אחרי שסיימתי מיליון מילה בדקה, שרית הסתכלה עליה אמרה – כבר הגעת, לפחות תביא קפה.הבאתי קפה וכמובן גם מאפה והתחלנו לקשקש על החיים, על עצמאות ויצרתיות ועל הדרך שלכל אחד מאיתנו. אחרי הקפה השני ועוד כמה…

אני לא אשקר לכם, הסלט הזה מצריך תנור וקצת הכנות מקדימות – אבל, וזה אבל חשוב: לא מדובר בעמל רב או בעבודה מורכבת בכלל – בכל זאת זה סלט וכזה.האבל היותר חשוב, זה שאת הכל אפשר להכין מראש, ללכת לנוח, ושניה לפני שאוכלים לערבב הכל לסלט טעים טעים ועם צבעים משגעים.אז מה יש לנו פה ? קצת עלים, בטטות צלויות בתנור וסלק שנח במרינדה עם דבלים (תאנים מיובשות)  וספג את כל הטעמים.אז כן זה לא סלט כזה שחותכים-מערבבים-אוכלים אבל אני מבטיח לכם שזה אחד הסלטים היותר שווים.הסלט הזה, טעים, צבעוני ומשביע ויתאים מצוין לארוחת צהריים קלה או לשולחן ערוך ועמוס בכל טוב, פשטידות, מאפים ומלא אנשים שמחים.   אז מה…