זה מרק שאני מכין מלא, אבל ממש מלא.הוא מהיר, הוא מנחם והוא משביע.זה נזיד סמיך של עדשים כתומות והמון ירקות כתומים, כמי שלא חובב את ז’אנר המרקים הטחונים זה בעצם המרק הכתום היחיד שאני פחות או יותר אוכל. הגרסה הזו של המרק הזה היא גלגלול של מתכון אחר ששנים מלווה אותי, מתכון שעם הזמן השתכלל והשתנה וגם בטח עוד ישתנה אבל איכשהו הוא תמיד יוצא טעים טעים.לשילוב התבלינים והירקות הגעתי לאחר מלא נסיונות ובסוף הבנתי שזה כרגע עובד לי הכי טוב – כי יש בשילוב טעמים הזה קצת מהכל. לאניס ולכוטסברה יש תחליפים בסוף המתכון, מה שכן,  לא הייתי מוותר על החריף.הקונטרסט בין המתיקות של הירקות הכתומים לבין החריף עם…

המרק הזה הוא חגיגיה של ירוק ובריאות, הוא גם חגיגה לכל מי שמבין שחמוץ זה טעים ונהדר ורענן (שהוא בצלחת או בקערה ולא על פרצוף של בנאדם).הוא לא מסובך ואין בו יותר מדי שלבים, יש בו המון ירוק וגם גריסים.כל מה שנדרש זה לקלוף ולחתוך, סיר מלא במים ובגדול זה הכל. אם אין לכם את כל המצרכים או אתם פחות בעניין של של שמיר וכוכבי אניס (ביננו זה טעים וחבל) בסוף המתכון תמצאו רשימת תחיליפים.או שפשוט תחליפו במה שנראה לכם מתאים – כי זה הכיף במרקים מהסוג הזה – אין באמת חוקים. אז מה קונים?5 גבעולי סלרי2 זוקיני4 עלי מנגולד2 בצל1 שורש סלרי1 תפוח אדמה1/4 צרור שמיר4 שיני שום2 כפות שמן3…

ממש אבל ממש מעט מרכיבים, חיתוך, ערבוב, צנצנת זכוכית – המתנה שלך בערך 4 ימים ויש לכם גזר ולימונים כבושים פשוט מדהימים.נזכרתי במתכון הזה אחרי שמצאתי את עצמי עם עודף גזרים בבית, ובתכלס לפעמים צריך “תאונות” כאלה כדי להזכר במתכונים ישנים וטובים.מאז שאני ילד החמוצים האלה הם קיטו שולחנות אצל הסבתא שלי ואצל הדודות. הם היו מוגשיםן בד”כ לאפרטיף של הקידוש אחרי הבית-כנסת, לצד מעקודה (פשטידה תפחי אדמה שהיא חלום), קצת מטבוחה, איזה חציל נחמד וכמובן כוסית ארק מלאה בקרח.תייד אהבתי אותם ותמיד חשבתי שזה ממש מסובך וטרחה ושבטח צריך לחכות חודשים עד שהצנצנת מוכנה.ובתכלס ששאלתי את אמא שלי איך מכינים – לא ממש האמנתי לה שזה כזה קל ומהיר (יחסית…

פשוט תמיד בא לי בטוב, פשוט, זה לא בהכרח לא מספיק טוב או מתוחכם – להפך פשוט וטוב זו חוכמה גדולה.זה נכון, אני אוהב להתאמץ ולגוון, ולערבב מצרכים שלא תמיד זמינים או קלים להשגה.בתכלס של החיים, לפעמים או יותר נכון כמעט תמיד, כל מה שבא לי זה לפתוח את המקרר ולאלתר עם מה שיש.אבל מה עושים אם פתאום מתחשק על סלט אסיאתי כזה? אבל אחד מהיר בלי זהות ברורה, בלי מצרכים מפוצצים או לפחות כזה שלא צריך להזמין הביתה שליחים.כמעט בכל מתכון אסיאתי יש מרכיבים שבמקרה הטוב צריכים לרדת לסופר ובמקרה הממש טוב לטוס לתאילנד. עכשיו, זה ברור לכם שממש אבל ממש אין לי בעיה להתאמץ להשיג מצרכים וגם טיסה…

אחד הפינוקים המתוקים (היחידים) שהסבתא המרוקאית שלי אהבה זה תותים בשמנת.אני לא יודע מאיפה היא למדה את זה (בטוח שלא בסהרה), אני כן יודע שכילד זה היה לי טעים,  אבל גם לא ממש הבנתי ממה היא כ”כ מתלהבת.השנים עברו ואחרי שסיימתי להתלהב מעוגות קרם מושחתות וקינוחים סופר מורכבים אני מגלה את הקסם שבפשטות.את הקסם הנפלא והפשוט, של שמנת עם תות. בכנות, בכלל לא תכננתי לפרסם את “המתכון” חשבתי שזה מדי פשוט.לפני כמה ימים הכנתי את זה לדינר עם חברים, בערב כזה שקצת התעצלתי וכל מה שחשקתי בו זה בקצת שמנת עם תותים.הגשתי את הצלחת עם לא מעט דאווין וקורטוב של התנצלות אמרתי בפשטות שהכי התחשק לי תות.אחרי 3 דקות שהם…

זה לא מובן מאליו, אני הרי בז להם כבר שנים, אבל איכשהו  החורף הזה משהו בהם בא לי בטוב.לא יודע למה, אולי כי החלטתי לנסות, אולי כי בראש אמרתי לעצמי נדב זה לא יכול להיות, ואולי כי איפשהו בתחילת העונה בישלתי משהו וזה הרגיש לי מתאים – אז אני באמת לא יודע מה הסיבה אבל אני יודע שהחורף הזה פיתחתי חיבה לתפוזים.את המיץ שלהם אני לא שותה (כי בואו לא נגזים) אבל מהמיץ הזה עושים יופי של רטבים ולקליפה המגורדת שלהם יש יכולת להקפיץ סלטים לגבהים חדשים.בניגוד גמור לתפוזים – פסטה ועשבים אהבתי תמיד. כי איך לומר האחת זה פחמימה והעשבים זה מלא טעם ושמחה – אז מה יש לא…

רגליים על האדמה לא פה לא שםבדרך, אבל עוד לא ביעדיש נתיב ומסלולצריך להמשיך קדימה, כמתוכנןכמקובלאבל רגע קודם יש המתנהבחלל נטול זמןלא פה לא שםויש תור להרשמה,ואז עוד אחד לבדיקה ומסירההחתמת את ממה שצריך עכשיו תעבור ושוב תור, לעוד בדיקהלא חול ולא שבתואז שוטטות של המתנהוכללים מדוקדקיםבמרחב שהזמן בו מטושטשמסתכלים על מדפים, תוהים מה לקחת ומה להשאירמחכים לכרוז – שיגיד שאפשר להמשיך, כרגיל.להמשיך כבשגרה. שתיתי אתמול קפה עם מוכשרת על חלל, כמקובל בימנו דיסקסנו קצת קורונה ותחלואה ותוך כדי שיחה הבנתי שהקורונה הזו היא קצת כמו שדה תעופה: תורים ובדיקות, מעקבי זרימה, בחללים בלי זמן עם כללים סיטרלים ומודקדקים.פעם אהבתי מרחבים כאלה בלתי נסבלים, עם אורות פלורסנט שמבלבלים זמנים, גורמים לכולנו להרגיש בדרך,…

זה יכל להיות בשעות הערב המוקדמות או בשישי בצהריים, אמא מבשלת או מרדדת משהו ואנחנו יושבים בשולחן.בסתם יום של ילדות, בסתם שגרה סביב שולחן מעץ עם כיסאות לא נוחים, אבא עם שני ילדים ועוד אחד קטן על כיסא תינוק.אבא שלי מקלף פומלה, אנחנו מדברים ומקשקשים ובעיקר יושבים ומחכים לקסמים, יושבים ומצפים לגיצים וזיקוקים.אתם מבינים לאבא שלי היה טריק סודי עם קליפת פומלה ולהבה של נר, ושהוא היה עושה אותו הלב שלנו היה מזמר.עם השנים הבנו שאבא שלי הוא לא בדיוק הודיני או הצ’יקו ודיקו היחיד בסביבה, אבל הוא בהחלט קוסם שמייצר רגעים וזכרונות משובחים.כאלה שנשארים לאורך שנים, כאלה שעד היום בכל פעם שאני מקלף פומלה אני נזכר במקסם הילדות הזה,…

באופן מוזר אין לי הרבה מילים או סיפורים על הסלט הזה.הוא לגמרי בחזקת גזור ושמור, והוא קל קל קל.הכנתי רוטב סמיך-וקליל של קיווי חצוף וחריף עם קצת רוזמרין בשביל הקיק.הרוטב שלו כל כך משובח ומעניין שכל מה שנדרש זה לשדך לו סלט פשוט פשוט של חסה נבטים ומלפפון – להניח על צלחת יפה ולהתמוגג כי הסלט הזה שיגעון. למה שיגעון? כי הוא יבוא לכם בומבה בארוחה פנסי שמנסי וגם יעבוד מעולה בעל-אש של מחר ואני בכלל זללתי אותו עם טוסט וגבינה צהובה – בקיצר זה סלט שהוא חובה. ואי אפשר בלי איחולים לשנה האזרחית החדשה , אז מאחל לכם ש2022 שלכם תהיה בול כמו הסלט הזה, מלאה בטעמים, במרקמים, רעננה,…

אני יודע, אני יודע, אני יודע – סוער וקר ולכולכם בתכלס מתחשק מרק.ולא רק לכם גם לי – אבל שישי היום ואחרי המרק הרי תגיע מנה של דג/בשר ואולי איזה תוספת פחמימה חמודה נגיד אורז  תפוחי אדמה.אז מה בגלל שחורף לא תוסיפו איזהסלט לשולחן? משהו מרענן כזה, מהיר שלא לוקח הרבה זמן?ברור שכן, אני לא יודע להסביר את זה, אבל באמת שהסלט הזה בא לי בומבה לארוחת ערב שישי. כן כן ברור שהוא יהיה טעים גם בשלישי או חמישי אבל איכשהו הוא הכי מסתדר לי עם יום שישי.אולי זה הלימון הכבוש אולי השעועית הירוקה אבל משהו בקומבינציה שלו נותן לי וייב של שבת מנוחה.הכוכבת של הסלט הזה היא השעועית הירוקה,…