ושוב הם כאן ושוב זה קצת מפתיע ושוב זה גם בדיוק באותו הזמן.ושוב המחשבות בין המסורת לבין הלחדש ולגוון.כל שנה אותם מחשבות אותם טקסים ואני מודה שהשנה יותר מתמיד בא לי חגים פשוטים.בלי המון אורחים ובלי המון טרחה, חג צנוע ומפואר בחיק המשפחה.בא לי לקחת דברים פשוטים ולהפוך אותם בקלות למנות מפוארות.כי השנה הזו תסכימו איתי לימדה את כולנו להעריך מחדש את הפשטות והשלמות של הדברים.גרמה לנו לבחון מחדש את החלומות והרצונות. המנה הזו היא לא כל החלומות שלי היא פשוט מנה מעולה לארוחות חגיגיות כמו זו של ראש השנה או כל חג אחר בלוח השנה.תמרים ממולאים בטאבולה פיסטוקים עם רוטב מלפפונים קר ומעט חריף.אני יודע שזה נשמע מסובך ומתוחכם…

אני משוגע על ריבות.עוד מילדות לריבות היה מקום של כבוד אצלנו בבית.אני לא מדבר על ריבות ממרח שקונים בסופר (שזה טעים אבל זה אחר לגמרי) אני מדבר על ריבות שמכינים בבית, ריבה שהכוכב שלה הוא הפרי או הירק שבושל בסוכר. אצל סבתא שלי ואצל הדודות שלי תמיד אבל תמיד היינו מוצאים ריבות בארונות, ריבות מחצילים, תאנים, משמשים, ורדים, תפוזים ומה לא.וגם אצלי בבית – תמיד יש ריבה.הפעם אני בוחר לשתף אתכם במתכונים ל2 ריבות שבזמן האחרון אני מכין שוב ושוב: ריבת דלעת וריבת סלק. למה עכשיו? כי הן טעימות שיא וכי בתכלס הן בקלות יכולות להיות חלק בשולחן הברכות לחג לצד הלביבות, התמר והתפוח בדבש. אני בחרתי לתבל את ריבת…

אני מודה ששנים לא הבנתי את הסלט הזה. כילד ראיתי את אח שלי מכין לעצמו כריבים של לחם פרוס, פסטרמה דקה שהיא רק תירוץ והר הר של סלט כרוב סגול במיונז ולא הבנתי את זה.ואל תטעו,כילד לא חשבתי לעצמי יש בזה יותר מדי מיונז אני לא אוכל – כילד בעיקר לא התחברתי למרקם הקרמי הסמיך והכבד של הסגול הזה. וזה כבר שנים שאני לא סולד מהסלט הזה, להפך יש דברים שהוא פשוט השידוך הכי מדוייק להם:בעל האש זה סלט חובה.בפיתה או לחמניית שומשום עם שניצל והסלט הזה זה פשוט הצגה.והרשימה של מה עוד בא איתו בטוב ארוכה אורכה.  ככה זה שמתבגרים לומדים את השידוכים הנכונים ולומדים בעיקר את המינונים. אני לא…

פעם שבועות היה החג האהוב עליי, החג עם הארוחה הכי שווה בשולחן החגים.הייתי לובש חולצה לבנה מכנס פשתן ומתרגש ממנו ברמות של חתן (או של כלה שלא אכלה כבר תקופה פחמימה).עם השנים מעמדו של שבועות אצלי הולך ומדרדר, אני אפילו מפתח אנטי קל לחג זה. למה?גם כי אנחנו משתנים עם השנים ולא בהכרח מה שאהבנו פעם עדיין עובד לנו.והסיבה העיקרית זו התחושה שאבדה התמימות, הפשטות ורוח החג.מחג שעוסק בביכורים, בתנובת הארץ, בסלינו על כתיפנו זה הפך מבחינתי ולתחושתי לחג התאכלו גבינות וכמה שיותר. ולא אין לי בעיה עם גבינות ומאפים יש לי בעיה עם ההגזמה.יש לי בעיה עם זה שברוב הבתים שאני מכיר כל אחת ואחד מכינים לשולחן את כל…

אני מכור לכתום-חמוץ של המשמש.אני משוגע עליו בריבה, באפיה וככה טרי ישר מהעץ. משמש הוא שידוך נפלא לטריליון סלטים ומנות וכל עונה אני מנסה לחשוב על עוד דרך להשתמש בנהדר הזה.פתאום המחשבה עליו עם מרציפן מלוח קפצה לי לראש.אני מודה שבניגוד לבד”כ המנה הזו הצריכה ממני מספר נסיונות.הכנתי את המרציפן בטריליון וורסיות, ניסיתי לחתוך ולגלגל את המשמש ולהשאיר אותו טרי – ומשהו פשוט לא הסתדר.ואני מנסה ולא מוותר, ובשנים האחרונות למדתי לעצור ולשאול את עצמי באמצע התסבוכת “נדבי, בשביל מה?” אז עצרתי ושאלתי, הבנתי שאני מסתבך, מסתבך מדי  – מסרבל לעצמי את הרעיון.כבר כמעט וגנזתי את המתכון אבל אז נכנסה לי מחשבה על קיץ וחום. והבנתי שמה שהיה חסר לי…

בירקן שאני מזמין ממנו יש אופציה להזמין ארגז צמצום בזבוז – זה בעצם ארגז ירקות של בערך 5 ק”ג שעולה 25 ש”ח.הארגז הזה מכיל מיקס של ירקות שאתה כצרכן לא יודע מהו, כולם טובים מאוד, חלקם לא הכי יפים חלקם קצת פגומים וחלקם סתם כאלה שלא נמכרו ולא יחזיקו עוד המון זמן במקרר – ובעייני זה דיל ממש שווה למנוע בזבוז מזון וגם לחסוך קצת בקניית הירקות. בקיצור אני מקפיד להוסיף את הארגז הזה לכל הזמנה, באחת ההזמנות האחרונות הגיעו בטטות קטנות וחמודות.ויש לי עניין עם בטטה. כילד בטטה היתה הפינוק של ערב באמצע שבוע – אבא שלי היה צולה אותן שלמות בתנור ומגיש לנו אותן עם מלא חמאה וקינמון. העניין…

אני באמת לא יודע למה הסלט הזה קפץ לי לראש לפני כמה ימים.זה סלט שלא נתקלתי בו שנים.שנים שלא אכלתי אותו ופתאום הוא קפץ לי – סלט וולדרוף.סלט וולדרוף היה כמעט על כל שולחן אירוח בשנות ה80, בטריליון גרסאות וגיוונים.זה סלט שהבסיס שלו הוא שילוב ביזארי של שלושה מרכיבים. הסלט הזה נולד וזכה לתהילת עולם במלון וולדרוף אסטוריה בניו יורק. המלון שנחשב במשך עשרות שנים למלון של האצולה הניו יורקית.מלון כזה שעשירי העולם באים לבלות ולהתמנגל ופשוטי העם באים להסתכל ולהתרשם מהפאר.ביקרתי בו בטיול הראשון שלי לניו-יורק, המלכה-האם טרחה להבהיר לי שפה לא קונים כלום, מדברים בשקט ובנימוס ומטיילים כאילו שאנחנו אורחי המלון (כאילו שהלוק לא הסגיר אותנו).אני זוכר את הטרקלין…

אז למה בכלל צריך מדריך סלטים לפסח ?פסח – כל שנה הוא מגיע בדיוק באותה עונה ותמיד עם אותו מה נשתנה.וביננו כמעט בכל המשפחות הטקסים והחגיגות הן כמעט זהות.שולחן ערוך, מארחת תשושה, אותן בדיחות בהגדה, הדרדס התורן ממלמל את המה נשתנה ויאללה קדימה לארוחה. בתוך הרצון לחדש ולגוון ולשמור על המסורת רובנו הולכים לאיבוד ומכינים גם וגם וגם.מכינים כמויות מוגזמות מהפחד שאולי יחסר. בכדי לנסות להקל ולעשות קצת סדר – בניתי את מדריך הסלטים השלם לערב פסח (נשבע שהוא יתאים כם לכל חג או ארוחה גדולה בכל ימות השנה). המדריך הזה מתמקד בסלטים טרים ומבושלים וכולל המלצות על כמויות לפי מספר הסועדים. המבושלים לסלטים האלה ממש מתבקשת חלה, אבל בתכלס…

כל שנה אני נשבע לעצמי שהשנה אני לא יוצא במניפסט הקבוע.שהשנה אני כבר מוכן ואני לא עושה מזה עניין, ושהדבר ידוע מראש וחבל על אכילת הראש.אבל כנראה שזה חזק ממני….סוכות.החג הזה פשוט תקוע לי, קרוב מדי, צפוף מדי, עייף לי מדי.בינינו, למי יש כוח לאירוח וטירוח?לא יעזור כלום לסוכות אני מגיע עייף, מחפש פתרונות כאלה קלים ומלאי דאוויןשסוגרים פינה בלי הרבה עניינים. בקיצור קרפצ’יו קולורבי שמכינים ב10 דקות זה הפתרון שלי לחג הזה.מנה קלה, מרשימה וטעימה ברמות שאני מבטיח לכן שתקצור מחמאות. מילה שלי, המנה הזו טעימה גם ממש בלי קשר לסוכה. אז מה קונים?1 קולורבי3-5 תאנים בשלות ומוצקות1 פלפל ירוק חריף קטן2 גבעולי תימין1 בצל ירוק2 כפות שומשום קלוי…

בקצה מסדרון רחב עם תקרה גבוהה.מטבח קטן עם חלון קטנטן.גז מלא סירים, קרש שבדיוק חתכו עליו עשב כלשהו, מגבת זרוקה על השיש.שולחן אוכל ועליו קערה בצבע תכלת מלאה בצק.הידיים שלה מרדדות.העיינים שלה משגיחות בי אוחז בגלגת, מייצר בעוגיות חריצים.“נאבייבש, תעשה יפה” – שאני מחורר חזק מדי.“ככה, ככה תעשה” מדגימה לי במבטא כבד.היידים שלה, ידיים שלשו הרבה בצק בחיים, מקושטות בצמידים מרשרשיםוהעיינים שלה, בהירות בהירות, קצת ממזריות וטובות טובות. סבתא ונכד במטבח זה אחד הזכרונות הראשונים והמוחשיים שיש לי בחיים האלה.כילד אהבתי את ההכנה שלהן ולא סבלתי את הטעם, לא הבנתי מה סוד קסמן. יש דברים שאנחנו מבינים רק שאנחנו מתבגרים וכנראה שריפעת זה אחד מהם.ריפעת  -אלה עוגיות תה מרקואיות, עוגיות…