זה לא פופלארי ואני יודע שאני במיעוט, ובאמת שאין דרך לומר זאת בעדינות. אני אגיד את זה בפשטות וישירות  – אני ועוגות גבינה לא ממש חברים (כן כן ,ייתכן שעוד לא מצאתי את האחת שעושה לי בלב קסמים).עכשיו שלא תטעו, גבינות אני חובב וקינוחים אני אוהב, אבל משהו בשידוך של השניים פחות מתחבר לי.באמת שאין לי כוונה לשכנע אתכם לוותר על עוגת גבינה או מתוק מושחת אחר (אני כאמור מכור) אני רק אומר שלצד המתוק הגבינתי או השוקולדי או העוגה הבחושה והתה של סוף הארוחה תמיד יש מקום לסלט פירות מרענן.והפעם סלט פירות מיוחד – כי בכל זאת מדובר בחג: סלט של ענבים, אגסים ואוכמניות טריות בסירופ לימון ופלפל אנגלי.…

לערבל, לרדד, ללוש, לתת לנוח, להתפיח, לחבוץ, לבזוק, למלא, לגלגל, להתפיח שוב, עד הזהבה, רשת צינון, הברשה, הברקה, פריסה, צלחת יפה – וכל זה בשביל מנה אחת על שולחן ערוך עמוס בכל טוב.אלוהים כמה עבודה? כמה השקעה? וכמו בכל חג, גם חג הגבינות והפחמימות מאופיין בעבודת אינסוף של  כל הבשלניות והאופים באשר הן או באשר הם – כולם עומלים בלי סוף.וגם בחג הזה אני אגיד שלא חייבים לעבוד על הכלללללללל ממש קשה, אפשר לבחור מנה או שתיים ולתת עליהן את הפוש. בשאר טריליון המנות שתגישו לשולחן, תבחרו מתכונים פשוטים, עם צלחותים מפונפנים, טעמים עזים ברורים, כאלה שלא טרחתם עליהם יותר מדי, כאלה שיהפכו את השולחן לשמח ואת האורחים שלכם לשמחים…

סליחה גברת, שאת מכינה שבת עם קציצות וממולאים את מכניסה גם בשר למטבוחה או לסלט עלים או לעוגה ולקינוחים? אז מה שונה שבועות משאר החגים? למה גבינות בכל מנה ובכל צלוחית? זה נכון ששבועות כבר מזמן הוא לא חג הביכורים ותנובת הארץ הוא יותר חג הגבינות והמחלבות.ושלא תטעו אני מת על זה, אבל  מודה שאף פעם לא הבנתי למה שבועת שונה משאר החגים, למה דווקא שזה מגיע לחג הזה, לארוחה הזו, אין הפרדה – הכל כולל הכל עם גבינה: סלטים, מאפים, בורקסים (שזה החיים עצמם) וגם הקינוחים. אני חושב שכמו שבכל ארוחה (וכמו בחיים) הכל זה במינונים. הסלט השלישי בחגיגת השבועות המתובלת שלי ושל איילת הוא ללא גבינה, כדי להראות שאפשר גם…

אני לא יודע מה איתכם , אבל אני חושב שבכל ארוחה, בפרט בארוחות כבדות ועמוסות יש תמיד מקום לסלט ירוק.על אחת כמה וכמה בארוחה כמו שבועות , שרבים משוכנעים שזה שאין בשר אז זה הזמן להפציץ בטריליון פשטידות גבינות ופחמימות.עכשיו יש אינספור סלטים ירוקים, כולם טובים כולם נפלאים, אבל ירוק זה לא תמיד חסה ירוק יכול להיות מפואר ואחר ומתובל – ירוק יכול להיות גם חצוף וגם אלגנטי בו בזמן.הסלט השני שערבבתי עם אילת ונציה לכבוד פסטיבל שבועות הוא ירוק בדיוק כזה.יש בו תרד ואפונת שלג וגם קשיו שקלוי עם הקליפה- זה מייצר קראנצ’ ופצפוץ שזה חגיגה.ויש בו גם גבינת פטה מתובלת, כזה שישבה קצת זמן בשמן זית ועם תערובת…

אני כידוע, מאמין גדול בערבובים.אני חושב שהדבר הכי גרוע זה להיצמד אך ורק לדפוסים המוכרים, להרגלים ישנים (גם אם הם טובים).התפיסה שלי הזו היא נכונה גם לסלט וגם לחיים.ואם יש משהו שאני אוהב יותר מלערבב ירקות זה להתערבב ולערבב עם אנשים.לפני שבוע נפגשתי עם קוסמת שקוראים לה אילת, אילת עושה קסמים בתבלינים, רוקחת תערובות מופלאות שעושות פלאים בתבשילים ומייצרות פרצופים של אנשים שמחים – שבעים.אז למה אני קורא לה קוסמת?כי היא יזמת בנשמה שהשכילה להמציא את עצמה, כי הולכת עם האמת שלה, כי היא תכליתית ואשת עשייה.ובעיקר כי בעייני מי שיודע להשתמש ולערבב תבלינים, לשמור על איזון וסחרור של טעמים,  הוא לא פחות ממכשף – או במקרה של אילת מכשפה…

מפה לבנה, כלים נאים וכולם מתכנסים ומה נשתנה?בתכלס בכל מה שקשור לשולחן החג זה לרוב די חוזר על עצמו. יושבים מסביב לשולחן הגברים בחולצות מכופתרות, הנשים חגיגיות, מאופרות עם עיניים שמחות וידיים עייפות: כולם יושבים מקריאים בסבב, הבדיחות והטקסים חוזרים בכל שנה כמעט עם אותם המשתתפים ועם אותם הגיחוכים, רק הדרדס שמדקלם את המה נשתנה מתחלף וכולם מרוצים ורעבים.גם באוכל כמעט תמיד אותם מטעמים, טריליון צלוחיות עם סלטים מבושלים, סלטים חיים, דגים, גפילטע, קניידלך, בשרים – ומטעמים ששמורים רק לחגים.אני אוהב את הטקסיות הזו, את העובדה שבטקסי השולחן לא הרבה השתנה ואני מת על זה שיש מאכלים ששמורים לחגים ולזמנים מסוימים.ואת הסלט הזה אפשר להכין כל עוד המנגולד בעונה אבל…

השנה נפל לי האסימון שחרוסת זה כדורי-אנרגיה של היהודים, אתם מבינים משחר ההיסטוריה היינו צריכים מלא כוחות בשביל להיות עבדים, נרדפים, לחצות ימים ולהיות חופשים – אז היינו חייבים משהו שיתן לנו בוסט.אני אוהב חרוסת, ממש אוהב חרוסת, אבל מה אין לי איזה מתכון עתיק שעובר מדור לדור, מתכון כזה שאנחנו משחזרים בהצלחה, אין מתכון כזה שבלעדיו שולחן פסח לא שלם. יש חרוסת וכל פסח היא טעימה וכל פסח היא קצת שונה.ושחשבתי על הסלט הזה ממש ניסיתי למצוא מתכון עם שורשים עמוקים, כזה שעובר בין סבתות לנכדים, בסוף מכל המתכונים שקיבלתי לא הצלחתי למצוא את זה שיהיה מדוייק לסלט ולטעם האישי שלי.בסופו של דבר לקחתי תמרים ואגוזים שהם המרכיבים הפשוטים…

אני אתחיל  מהסוף, אחרי שהכנתי את הסלט הזה הבנתי שבסלט הזה יש מרכיבים וכוכבים שאני מכיר היטב משולחן החג המשפחתי שלי. אצלנו בבית בפסח מגישים מרק צלול של כרוב, פול והמון עשבי תיבול, שוברים מעל מצה ומשחררים אנחת רווחה – אביב הגיע פסח בא וזו סיבה נפלאה לחגיגה.והחגיגה היא כי פסח זה אחד החגים האוהבים עליי בשנה, שינוי מזג האוויר, הירוק העוצמתי גם בנוף ובעיקר בעשבי התבלין. וכן ברור אני אוהב אותו במיוחד בגלל האוכל. האוכל בפסח טעים יותר ואף אחד לא ישכנע אותי אחרת.והסלט הזה אומנם מצריך קצת הכנה מקדימה (לאפות את הכרוב ולקלוף את הפול), אבל הוא ממש לא מסובך להכנה והוא בדיוק מסוג המאכלים שאני אוהב,עשוי ממרכבים…

קו התפר הזה של האביב , זה שמחבר בין החורף לעונה החמה, הוא הזדמנות טובה לשילובים בלתי אפשריים.כאלה שמשלבים ירוקים שעכשיו הם ממש בשיא לבין פירות וירקות שאוטוטו נעלמים עד לעונה הבאה.ופסח זו הזדמנות נפלאה להניח על שולחן החג צלחת סלט שהיא לא פחות מהצגה.אתם תתפלאו לגלות שעם כל הרושם והחגיגיות הסלט הזה הוא די פשוט להכנה. מצריך קצת תשומת לב וחיתוך קפדני אבל מעבר לכך אין בו שום דבר בלתי אפשרי.הוא משלב חריפות של צנון שחור עם מתיקות ועסיסיות של פומלה.הצנון פרוס דק דק דק הופך לצלחת ססגונית שסופגת את כל המיצים והטעמים – צלחת שבין כל המנות המורכבות שיוגשו בשולחן החג בסוף היא זו שתמשוך את מירב תשומת…

שטוחים פרג – מעין קרקרים דקים דקים שמכינים ממש בקלות ומכרסמים בקלות יתרה. אני חולה על פרג, תנו לי מהגרגיר השחור והמתפצפץ הזה ואני מאושר.אני לא מדבר על איזה נגיעה קלה אלא ממש מלוא החופן, יש משהו במרירות ובפצפוץ שלו שפשוט בא לי בטוב. פורים זה גם החג האהוב עליי וגם תרוץ מעולה לערבב סלט עם שטוחים פרג.השטוחים האלה כ”כ ממכרים שהמתכון הוא לכמות גדולה, כזו שתשאר לכם בצנצנת אטומה למספר ימים (כל עוד אתם תשמרו על איפוק).השטוחים האלה הם בחזקת גזור ושמור ושאלוהים ישמור – ואם אתם מהקומץ שמתעקש לא להבין את החיבה לפרג ועד כמה הוא נפלא אז בתכלס השטוחים האלה יקבלו בכיף כל גרעין/גרגיר/תבלין שתרצו.את השטוחים האלה…