בבית שגדלתי בו דגים הם חגיגה.בכל שישי או חג יש דג על השולחן, וכן יש גם עוד מלא מנות עיקריות אבל הדג תמיד זוכה ליחס מיוחד.וכיאה למשפחה חובבת דגים, אנחנו ממש לא עושים הבחנה – אוהבים אותם ממש בכל תיבול ואופן הכנה.מגיל ממש קטן אני כבר יודע איך אוכלים דג לפי כל הכללים, איך מנקים מעצמות והאדרה, איך מזהים שהדג טרי ואיך דואגים לא להשאיר בצלחת אף חתיכה.וכמו עם ירקות, גם עם דגים אני תמיד בוחר במה שעונתי, מקומי ישראלי – והכי חשוב שיהיה טרי טרי.לסלט הזה בחרתי באמנון ישראלי, כשהוא טרי, הוא כמעט ולא צריך תיבול, מלח, פלפל, קצת שמן זית ומחבת זה כל הסיפור.בסלט הזה ערבבתי הרבה מאוד…

הצנונית סובלת מיחסי ציבור לא משהו, איך אומר זאת בעדינות …יצא לה שם של צנון. אתם יודעים הטיפוסיים האלה שהם לא מסעירים, לא מגניבים, פרצוף חמצמץ ולא מתלהב – איפה הבעיה? שהטיפוסים האלה חוצמזה שהם לא קלילים הם גם ממש פוגעים בשם הטוב של הצנונית.היא פריכה, עם צבע משגע, יש בה חריפות ורעננות ויש לה מלא מלא אופי – אז הגיע הזמן להפסיק ולהוציא שם רע לצנונית ולצנונים, ואולי פשוט לחשוב על שם אחר  לכל החברה הלא מתלהבים – או אולי ללמד אותם להיות קצת יותר דומים לצנונית.שידכתי צנונית צרפתית שהיא מאורכת משגעת ועדינה יותר מהצנונית השגרתית עם ענבים כהים, קצת מנטה קצת נבטים ויצא סלט רענן ובועט, כזה יעשה…

יש שסובלים מאלרגיות, יש ששינוי מזג-האוויר משבשים אותם, יש כאלה שהפרידה מהחורף מבאסת אותם ויש אותי שמת על העונה הזו בשנה – ולא רק בגלל שאני נהנה מהחום (דקה לפני שהלחות תוקפת אותנו), ולא בגלל התחושה שתכף הקיץ מגיע. אני מת על האביב בעיקר בגלל שבתקופה הזו האדמה שלנו פשוט לא מפסיקה לספק אוצרות,ים תיכוניים, ייחודים, כאלה שיהיו כאן רק לכמה שבועות וכאלה שילוו אותנו גם בימי השרב הארוכים והרבים שעוד לפנינו. ועכשיו ממש עכשיו זה הזמן של עלי הגפן הטריים והשקדים הירוקים.השקדים הירוקים נפלאים, חמוצים ופריכים – וכן לגמרי אוכלים אותם עם הקליפה. שידכתי אותם לחסה ואגס ותיבלתי את הסלט הזה עם עלי-גפן טריים חמוצים חמוצים ונהדרים.וזה נכון רובנו…

אננס צלוי, קצת חריפות מצ’ילי אדום חרדליות של רוקט וטעם עוצמתי של קייל והסלט הזה יוכיח לכם שכמו המדינה הקטנה שלנו אין ערבוב שהוא בלתי אפשרי. אני יכול לכתוב טריליון מילים על למה דווקא אננס צלוי בסלט למנגל של יום העצמאות.ברשותכם, אני אבחר בקצת פחות מטריליון:זה מתוק.זה עסיסי.באורח פלא מגדלים אותו ממש פה.הוא קוצני מבחוץ מלא ג’וס מבפנים.קצת חום ואהבה עושים לו קסמים. וכן לגמרי כן, גם אם זה לא נראה ככה, גם אם שנתיים של בחירות רק מקצינות את זה, גם שאני יושב בבית קפה ומצקצק על הפילוג – אני עדיין לגמרי לגמרי בעניין של ערבוב.כבר אמרתי פעם, ואחזור על זה שוב ושוב, המדינה הזו היא סלט אנושי נפלא…

פעם מזמן שעוד גרתי בירושלים, כמעט בכל שבת הייתי הולך לטייל ולשוטט בין דוכני הירקות שליד שער שכם.נכנס מפשפש, מסתקרן, שואל ובד”כ גם טועם. חוזר הביתה ומתחיל לאלתר.וכבר שנים שאני לא גר בעיר הקדושה והביקור והשיטוט מתרחשים אחת לתקופה.לפני מספר ימים חזרתי לדוכנים והרוכלים ונזכרתי במה שאני יודע כבר שנים הסחורה והתוצרת פשוט מדהימים.שם כמו בואדי ניסנס אפשר למצוא את הדברים הכי מיוחדים, טריים, בלאדים, ולרוב יש להם גם זכות ראשונים (אח”כ הם כבר מופצים לשאר הירקנים השווים).מהשיטוט הזה חזרתי עם מלא דברים שווים כמו שקדים ירוקים, הרבה נענע והמון זעתר טרי.חזרתי הביתה ואילתרתי ממה שהיה בשקיות, צילמתי באילתור והגשתי מהר לרעבים.ובשולחן היתה הסכמה פה אחד – זה סלט חמצמץ…

השנה נפל לי האסימון שחרוסת זה כדורי-אנרגיה של היהודים, אתם מבינים משחר ההיסטוריה היינו צריכים מלא כוחות בשביל להיות עבדים, נרדפים, לחצות ימים ולהיות חופשים – אז היינו חייבים משהו שיתן לנו בוסט.אני אוהב חרוסת, ממש אוהב חרוסת, אבל מה אין לי איזה מתכון עתיק שעובר מדור לדור, מתכון כזה שאנחנו משחזרים בהצלחה, אין מתכון כזה שבלעדיו שולחן פסח לא שלם. יש חרוסת וכל פסח היא טעימה וכל פסח היא קצת שונה.ושחשבתי על הסלט הזה ממש ניסיתי למצוא מתכון עם שורשים עמוקים, כזה שעובר בין סבתות לנכדים, בסוף מכל המתכונים שקיבלתי לא הצלחתי למצוא את זה שיהיה מדוייק לסלט ולטעם האישי שלי.בסופו של דבר לקחתי תמרים ואגוזים שהם המרכיבים הפשוטים…

אני אתחיל  מהסוף, אחרי שהכנתי את הסלט הזה הבנתי שבסלט הזה יש מרכיבים וכוכבים שאני מכיר היטב משולחן החג המשפחתי שלי. אצלנו בבית בפסח מגישים מרק צלול של כרוב, פול והמון עשבי תיבול, שוברים מעל מצה ומשחררים אנחת רווחה – אביב הגיע פסח בא וזו סיבה נפלאה לחגיגה.והחגיגה היא כי פסח זה אחד החגים האוהבים עליי בשנה, שינוי מזג האוויר, הירוק העוצמתי גם בנוף ובעיקר בעשבי התבלין. וכן ברור אני אוהב אותו במיוחד בגלל האוכל. האוכל בפסח טעים יותר ואף אחד לא ישכנע אותי אחרת.והסלט הזה אומנם מצריך קצת הכנה מקדימה (לאפות את הכרוב ולקלוף את הפול), אבל הוא ממש לא מסובך להכנה והוא בדיוק מסוג המאכלים שאני אוהב,עשוי ממרכבים…

קו התפר הזה של האביב , זה שמחבר בין החורף לעונה החמה, הוא הזדמנות טובה לשילובים בלתי אפשריים.כאלה שמשלבים ירוקים שעכשיו הם ממש בשיא לבין פירות וירקות שאוטוטו נעלמים עד לעונה הבאה.ופסח זו הזדמנות נפלאה להניח על שולחן החג צלחת סלט שהיא לא פחות מהצגה.אתם תתפלאו לגלות שעם כל הרושם והחגיגיות הסלט הזה הוא די פשוט להכנה. מצריך קצת תשומת לב וחיתוך קפדני אבל מעבר לכך אין בו שום דבר בלתי אפשרי.הוא משלב חריפות של צנון שחור עם מתיקות ועסיסיות של פומלה.הצנון פרוס דק דק דק הופך לצלחת ססגונית שסופגת את כל המיצים והטעמים – צלחת שבין כל המנות המורכבות שיוגשו בשולחן החג בסוף היא זו שתמשוך את מירב תשומת…

מרוב שהקורנה והטרלול שיבשו לנו את המחשבה אפילו החזרה לנורמליות מרגישה מוזרה.הברים המסעדות, ההופעות וגם החתונות הכל חוזר מהר מהר, מהחשש המושכל שתכף שוב הכל עלול להסגר.ואחרי שנה שלא קרה, השבוע קיבלתי הזמנה לחתונה – של חבובה שהיא כמו אחות קטנה.ובהתאם לימי הטרלול והחשש החתונה נקבעה לעוד שבוע ממש.התחלתי לחשוב על החשוב ביותר – על מה אני אלבש וכמה אני אתגנדר, ופייר אחרי שנה בטרלינג ונעלי בית לא בא לי על חליפה, בא לי אלגנטיות נוחה ונטולת מאמץ.בא לי ג’ינס ואולי להתפנפן במכופתרת וסיכה בדש, להשקיע באיזה נעל אלגנטית כדי שלא יגידו שאיבדתי את הטאצ’.אבל אני זוכר מפעם שהייתי מתלבש ומתגנדר שבשביל לוק בלתי מתאמץ, צריך מחשבה, להתאים מעט פריטים…

הרימון הוא תכשיט, ועוד כזה מודע לעצמו, בלי בושה הוא מסתובב עם כתר על הראש . וחוץ מהיופי שלו הוא גם סופר טעים וסופר בריא והכי כיף שלא משנה לאיזה מנה תוסיפו את הגרגירים האדומים שלו והופ היא מקבלת דאוויון של ארוע חגיגי.והשנה הזו כ”כ משובשת ומוזרה שנשבע לכם שלא הופתעתי שמצאתי רימון באמצע פברואר למרות שזה ממש לא העונה.ואני לא יכול להגיד לא לרימון, אז רכשתי, קילפתי וחששתי (לא מהלכלוך, לזה יש פטטנט אליפות בהמשך המתכון). חששתי שבגלל שהעונה נגמרת אי שם בדצמבר אני אגלה שהרימון חיוור וחסר טעם. מה אני אגיד לכם הופתעתי לטובה- הרימון אדום ומתוק כאילו זה בדיוק הזמן שלו בשנה.ערבבתי אותו עם ברוקולי פריך, ירוק…