מרוב שהקורנה והטרלול שיבשו לנו את המחשבה אפילו החזרה לנורמליות מרגישה מוזרה. הברים המסעדות, ההופעות וגם החתונות הכל חוזר מהר מהר, מהחשש המושכל שתכף שוב הכל עלול להסגר. ואחרי שנה שלא קרה, השבוע קיבלתי הזמנה לחתונה – של חבובה שהיא כמו אחות קטנה. ובהתאם לימי הטרלול והחשש החתונה נקבעה לעוד שבוע ממש. התחלתי לחשוב על החשוב ביותר – על מה אני אלבש וכמה אני אתגנדר, ופייר אחרי שנה בטרלינג ונעלי בית לא בא לי על חליפה, בא לי אלגנטיות נוחה ונטולת מאמץ. בא לי ג’ינס ואולי להתפנפן במכופתרת וסיכה בדש, להשקיע באיזה נעל אלגנטית כדי שלא יגידו שאיבדתי את הטאצ’. אבל אני זוכר מפעם שהייתי מתלבש ומתגנדר שבשביל לוק בלתי מתאמץ, צריך מחשבה, להתאים מעט פריטים אבל כאלה שנבחרו בקפידה. אני זוכר שהכי חשוב זה בזמן שנפגשים זה לשים על עצמך פרצוף של נונשאלנט נטול מאמצים. הסלט הזה נכתב עוד לפני המחשבות על חולצות מכופתרות אבל הוא עונה בדיוק על ההגדרה של אלגנטיות במיטבה. מעט מרכיבים שנבחרו בקפידה, רק כמה דקות של הכנה, ערבוב קליל ויש לכם צלחת נטולת מאמץ שמתאימה לסוף ארוחה כבדה. צלחת כזו שתקצור מחמאות ולכם רק יישאר לענות: איזה שטויות זה לקח ממש רק כמה דקות, ערבבתי ממש מה שהיה וככה יצא, אלגנטי ובלי כוונה.
אז מה קונים? 1 חסה סלנובה 2 גזרים צבעוניים 20 גבעולי מיזונה אדומה 1 אגס 2 גבעולי אורגנו
לרוטב: 1/3 כוס שמן-זית מיץ מ1/2 לימון 2 כפות מירין 1 שן שום כתושה ¼ כפית מלח גס ½ כפית פלפל שחור גרוס
מפשילים שרוולים
מסירים את תחתית הסלנובה, מפרידים את העלים ומשאירים אותם בשלמותם, מעבירים לקערה. קולפים את הגזרים, פורסים לפרוסות דקות ומוסיפים לקערה. חותכים את האגס לאורכו ובצמוד לליבה לארבעה חלקים ופורסים דק. מפרידים את עלי האורגנו מן הגבעול הגס ומוסיפים לקערה. מסירים את חלקם הגס של גבעולי המיזונה ומוסיפים גם כן. בסמוך להגשה מוסיפים את כל מרכיבי הרוטב ומערבבים בעזרת הידיים, בתנועת קלות, מעבירם לצלחת הגשה ומגישים מיד.
ומה אם אין לי? גזרים צבעונים – גם גזר רגיל יתאים. חסה סלנובה – חסה לליק או ליטל ג’ם יעבדו מצוין.
עם מה זה הולך? לסיום ארוחה כבדה או לצד מאפה מלוח ולצד כוס יין אדום.
