אני לא חושב שאי פעם שמעתי מישהו אומר יאווו איך בא לי סלט כרוב, או איך אני אוהב כרוב זה הירק האהוב עליי, מלא אנשים יגידו שיש להם חשק לסלט חסה או שורשים או קצוץ דק דק אבל סלט כרוב ? נשבע שבחיים שלי לא שמעתי מישהו מציין שזה מה שבא לו.עכשיו אני טוען  שזה הכל ביחסי ציבור, הכרוב איך לומר בעדינות סובל מהעדר סקסיות, נתפס כירק יומיומי כזה, לא כמשהו מיוחד – כזה שנמצא שם כל הזמן, שאם צריך אפשר למלא ואם ממהרים אז אפשר לקצוץ ולהרכיב סלט בצ’יק צ’ק אבל הוא אף פעם לא נתפס כחגיגי – ואני ? אני חושב שהגיע הזמן לאפליה מתקנת.זה ירק בסיסי שזמין…

יש כל מיני תפיסות לגבי אוכל ולחיים באופן כללי, שמלוות אותנו ומגבילות אותנו בצורת החשיבה והפעולה – מכתיבות לנו את אופן ההתייחסות, את גבולות הגזרה.באוכל זה מאוד מובהק ולא רק בגלל עונות, יש ירקות שאוכלים רק מבושלים, יש כאלה שמתאמים לחמוצים וכאלה שמעולים ממש רק לקינוחים, יש ירקות כמו קישוא שהם טובים ממש ממש רק במרק ויש תפוזים שחוץ ממיץ ולאכול בפלחים הם לא מתערבבים (טוב נו אולי גם בעוגה בחושה טובה).עכשיו אני אוהב לבחון את התפיסות האלה ולאתגר אותם ולגלות שברוב הפעמים הכל ממש ממש שטויות במיץ. שהכל מתערבב עם הכל ומה שחשוב זה המינון והתזמון.ובסלט הזה ערבבתי קישואים שצרבתי ממש דקה מכל כיוון כך שבמרכזם הם עוד פריכים…

יש לי חברה טובה, כזו שכבר שנים אנחנו הולכים ביחד. חולקים חוויות משותפות, שמחות גדולות וצרות קטנות של יום יום, ובין לבין אנחנו חולקים גם מתכונים. עכשיו זה קצת מגוחך כי לחברה הזאת שלי יש תחביב כזה של לקחת מתכון, כל מתכון (זה לא אישי) ולהגיד “אוי זה נשמע מעולה, חייבת להכין כזה” ואז היא מתחילה: את זה אני המיר בזה, ואין לי ממש כזה אז אולי אחליף בזה, ואת זה בעלי לא ירצה ואת זה הילדים לא יכניסו לפה – וזה צריך התפחה אז אולי אני אכין איזה פיתה שטוחה.והמדהים הוא שכמעט תמיד יוצא לה טעים והיותר מדהים שאין שום דבר בעולם שהיא יודעת לשחזר אחד לאחד ולכן על…

חג שבועות מביא איתו לרוב מצעד פחמימות בלתי נגמר לשולחן, פחמימות וגבינות – עכשיו אני כבר די התעייפתי מלנסות לשכנע את העוסקות (והעוסקים) במלאכה להפחית את כמות המאפים על השולחן ולייצר ארוחה שפויה יותר.אם תשאלו אותי אני בשבועות מוכן להסתפק במנת דג, סלט, פלטת גבינות ואולי איזה מאפה נחמד בשביל לצאת ידי חובה. בפועל מה שקורה אני יושב מוקף בפחמימות וסלטים, אוכל, נהנה ומקטר – הספורט הלאומי.אז הסלט הזה משלב בין פחמימה למעט גבינה והוא בין סלט לתוספת קרה והוא מיקס של טעמים שרק במחוזותינו יכול לעבוד. בטטה צלויה עם קצת חריף, ירוקים וקרם פרש שמאזן את העוקצנות – חגיגה אמיתית.אז לא משנה כמה מנות יש על שולחן החג שלכם…

הדובדבנים כבר כאן ואם תשאלו את היפנים זו סיבה ממש ממש טובה לחגיגה.אז נכון הם בכלל חוגגים את פריחת העץ המרהיבה ואני בכלל חוגג את זה שהפרי טעים לי ברמות, ואת זה שהוא מסמל שהקיץ כבר ממש ממש פה.ושבועות זה רק התרוץ למסיבה, להתכנסות, לחגיגה. ואם כבר לחגוג אז תמיד עם הדובדבן שבקצפת, ובמקרה הנ”ל עם הדובדבן שבסלט.אז כן למרות שהמרכיב העיקרי בסלט הזה הוא דובדבן זה ממש לא אומר שמדובר בסלט פירות, או בסלט מתוק.זה אומר שמדובר בסלט קצת אחר, קצת מגוון אבל כזה שברגע שתנסו לא תצליחו להגמל.אז ערבבתי דובדבנים עם מלפפונים, קצת בזיליקום, נענע, צנובר קלוי ומוצרלה.ומה שאני אוהב בסלט הזה חוץ מהטעם והעובדה שהוא מכיל הרבה…

איזה צירוף מקרים שבחג הביכורים, חג הפירות החדשים המשמש מגיח לביקור.אני חולה על משמשים, משהו בצבע שלהם והחמיצות שלהם בא לי ממש בטוב.הבאסה עם המשמש זה שהעונה שלו ממש ממש קצרה אז צריך לרוץ מהר מהר לפני שיגמר.והסלט הזה הוא מושלם לעכשיו שהמשמשים עוד מוצקים ולא לגמרי בשלים.צריבה קלה על הגריל מקרמלת אותם בקטנה ומוציאה מהם רק דברים טובים.ובסלט הזה ערבבתי אותם עם שני סוגי עשבים שאני מאוד אוהב, אבל כאלה שלא תמיד זמינים בכל סופר – אבל אתם כבר יודעים אם לא מצאתם אז בתחתית המתכון יש תחליפים.אבל תסמכו עליי, שווה להתאמץ ולהשיג את החמציץ והמרזיה (בדוכני הירוקים יש מהם בשפע) כי ביחד עם המשמש, הזיתים והפיסוטק זו חגיגה…

שבועות עוד רגע כאן, וההכנות לפסטיבל הפחמימות והגבינות בעיצומן.עכשיו כידוע אני מאוד אוהב חגים, והשנה החג הזה בא אחרי פסח עגמומי במיוחד. ולכן אני אתן לכל המארחות והמארחים להשתולל על מאפים בכמויות מסחריות, ואף אחד לא ישמע ממני תלונה על הכמויות הבלתי הגיוניות שיש על שולחן ממוצע בישראל בערב החג .אני רק אגיד שלצד שולחנות עמוסי פחמימות ועמוסי גבינה אין צורך להעמיס גבינות גם בסלטים, בסלטים אפשר להתייחס לגבינה כתבלין.הסלטים הם התוספת ואני ממליץ להשאיר אותם אוורירים ופחות כבדים.והסלט הזה לדוגמה מתאים לשבועות ובתכלס לכל השנה, לערבים כאלה שמתחשק סלט אלגנטי עם קורטוב חוצפה.אנדיב, עם בצל-סגול מקרומל,מעט גבינה-כחולה בשביל עיקצוץ של חריפות ופרוסות שקד קלוי בשביל הקראנצ’. אז מה קונים?2…

“וימְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב: וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים”.כולה עדשים בשביל זה לוותר על הבכורה?אני במקום עשיו לא הייתי מוותר בכזו קלות, אבל איך לומר בעדינות אנחנו בתקופות קצת שונות, אנחנו דור אחר, דור הגם וגם, הדור הזה שלא צריך לוותר על כלום.לא על הבכורה ולא על הנזיד, אנחנו דור שהבכורה הולכת ומאבדת מהמשמעות שלה, תשאלו את אחים שלי – הם באמת לא מתרגשים מהעובדה שאני בכור (וחבל שכך)ולגבי  הנזיד, חוץ מהעובדה שכמעט ואף אחד לא משתשמש במילה “נזיד” העדשים הם לגמרי חלק עיקרי מהמטבח המידל איסטי, יש בהם חוכמה עתיקה, אוכל זול, פשוט ומזין, עמוס בסיבים תזונתים, חלבון ומלא מלא דברים שעושים טוב לגוף שלנו.ועדשים ממש אבל ממש…

ובימים האחרונים זה מרגיש שחוזרים לשגרה, השפיות והטרוף היומיומי המוכרים חוזרים לרחובות, חוזרים קצת לפקקים, ללרוץ למשרד כי מאחרים וחוזרים לסופי שבוע עם ארוחות מרובות משתתפים, וגם בים ובפארקים שוב רואים אנשים.ונכון לא כולנו עוד חוזרים לשגרה אבל כבר אפשר לצאת, ולעשות, ולסדר, ולקנות ולהפגש, ותלך ותחזור ואל תשארי אף רגע מאחור.ובימים הלחוצים והמבורכים של שגרה צריך דברים פשוטים שסוגרים פינה, כאלה לא מסובכים, שמזינים ועושים את העבודה, כאלה שעובדים מצויין בקופסה לעבודה וגם לבראנצ’ עם חברים בשבת בגינה (כן גם במרפסת זה סבבה) וכאלה שלא לוקחים הרבה זמן אבל קוצרים מלא מחמאות.ואת הסלט הזה אני מכין כבר שנים כי יש בו משהו תכלסי כזה, הוא גם וגם וגם,  גם…

קלאסיקות – תמיד תהיתי מי או מה מגדיר דבר כלשהו כקלאסיקה?אני חושב שלא מעט אנחנו נוטים לבלבל ולתייג דברים מהעבר שלנו כקלאסיקה, כאילו אנחנו עושים ערבוב בין נוסטלגיה לבין קלאסיקה.ובוא נודה על האמת, את העבר לרוב אנחנו צובעים בוורוד והרבה פעמים שאנחנו מנסים להחיות איזה רגע, ולשחזר הצלחת עבר – צפוי לנו מפח נפש. מסתבר לנו  שהזמנים השתנו, הטעמים, הציפיות, החוויות – שאנחנו השתננו. בקיצור יש חוויות שהיה עדיף שישארו בזכרון, צבועות בורוד של נוסטלגיה, בלי לגרום לך את התחושה הקסומה של לחוש מבוגר או כבר רחוק מדי מחוויות העבר.וקלאסיקות? אני הרבה פעמים חושב שקלאסיקות אם במוזיקה או באוכל או באומנות – הן היצירות העל זמניות, כאלה ששורדות את מבחן הזמן,…