המנה הזו היא לא בדיוק סלט אבל מה אכפת לנו נכון?המנה הזו היא השילוב בין כל מה שחם וצונן במזרח התיכון.על החום אחראים תמרי המגהול שבלי השמש המעולה שפה לא היו הופכים כל כך עסיסים, מלאי סוכר ובשרניים.ועל הקור – המצנן הרשמי, הפריך, המרווה הכל כך יומיומי וכל כך נהדר – לא אחר מהמלפפון.והפעם המלפפון הוא בכלל ברוטב, קיצי כזה מלא שמן זית וגם ג’ינג’ר.את התמרים מילאתי באגוזים, עשבים, שום וחריף והביס של הכל ביחד הוא בדיוק כל מה שאני אוהב כאן.הוא הכל מהכל, הוא ניגודים, הוא מתוק ונימוח, הוא מלא בשפע, הוא צונן ומרענן ויש בו גם עקצוץ.אבל הכי חשוב שהוא טעים טעים פיצוץ. לא מסובך, מלא דאווין וטעים…

אני ממש לא חשוב שחומוס זה המאכל הכי ישראלי, אני גם לא נכנס לדיון החצי-פוליטי של מי המציא אותו קודם. כמו הרבה דברים בפוליטיקה הימתיכונית – טיעונים, נימוקים והוכחות יש לכל הצדדים הנוגעים בדבר.אז למה אני בכל זאת בוחר לפרסם השנה חומוס-פטריות דווקא ביום העצמאות? משלוש סיבות.1. חומוס-פטריות זה טעים ממש.2. אם יש משהו ישראלי בעייני זה “הלפתוח שולחן” לרפד אותו בסלטים ותבשילים, ושכל אחד יקח ממה שהוא רוצה: קצת מזה וגם קצת מזה, וסליחה רגע אפשר מזה וזה ביחד בתוך הפיתה? יופי תודה.ובכל הפתיחות שולחן האלה, החומוס הוא תמיד שם.יש בו צניעות, שמחת עניים, אוכל פשוט שעושה אנשים שבעים שמחים.3. תגידו ביננו, אתם מצליחים לדמיין מנגל בלי חומוס? הסלט…

סירים גדושים מתבשלים על להבות קטנות, אני במטבח מטגן קוביות חציל בערימות ובאופן כללי אני ביום כזה שתכננתי אותו ברמת הדקה.ימים כאלה שאתה יודע שאתה צריך להספיק אותם ופתאום משום מקום נכנס לי לראש סלק ואוכמניות.הרהרתי בזה דקה נוספת, שטפתי קצת כלים ותוך כדי אמרתי יאללה נערבב ונצלם, נאלתר ממה שיש במקרר.שלפתי קייל – סגול במקרה, הוספתי שקדים וקצת פטרוזיליה.חתכתי וערבבתי עם הכלים המכוערים שלי של פסח, ערבבתי עם רוטב קליל, טעמתי – יצא פיגוז.צילמתי וערכתי, וטיגנתי בין לבין ואפילו התיישבתי לכתוב בזמן שהמטבוחה מצטמצמת לה על הגז.תוך כדי כתיבת שורות אלה מסתננת לה מחשבה, על איך לפעמים ביום רווי משימות, יום כזה לחוץ ומדוקדק פתאום נוצר חלון הזדמנויות, פתאום…

על מתכונים לחגים אני חושב לא מעט, זה כמעט אף פעם לא אילתור.תמיד עם מחשבה על הברקה, על איך לקשור לחג ולפעמים על רצון עז להמציא את הגלגל (או הסלט).למה? כי כמי שכותב ומפרסם מתכונים כל השנה יש תחושה של ציפיה, שבחגים חייבים לבלוט או להביא הברקה או לכל הפחות משהו כזה שעושה רושם של הרבה עבודה.ומה אני אגיד לכם? חשבתי לא מעט ועלו לי המון מתכונים לראש ובסוף החלטתי שכולם יחכו לימים אחרים בשנה.בסוף החלטתי ללכת עם מה שאני הכי אוהב, מה שלי בא בטוב בכל ארחוות החג המושבחות והכבדות האלה.ולי ? לי בארוחות האלה הכי בא בטוב זה סלט ירוק.רענן, פריך, מלא אוויר וקל קל קליל.אז הפסח הזה …

יש משהו בלארח אנשים שאתה לא לגמרי מכיר שגורם לך להתלבט, לחשוב קצת יותר בדקדקנות וחשדנות על מה להכין.אני לא מדבר על המקום של לעשות רושם על אנשים או על הרצון להפציץ.אני מדבר על הרצון לקלוע לטעמם של אנשים שאתה לא מספיק מכיר.תמיד בבישול הזה יש מלא שאלות…לשים חריף? או כוסברה? לבשל עם יותר או פחות מלח? להניח על השולחן איזה סלט מפונפן עם מרכיבים מוזרים או ללכת על פשוט וטוב כמו כרוב או סלט עלים?ובסוף תמיד הפתרון שלי הוא גם וגם. בשבת האחרונה, בשולחן עמוס אורחים ואוכלים הגשתי סלט ירוק-קלאסי ולצידו הנחתי את הסלט הזה שהכי התחשק לי לערבב.סלט אסיאתי של פומלה, קייל ונבטים – סלט עז כזה שמרגיש…

לא מזמן אירחתי חברים טובים אצלי בבית.המפגש הזה היה שובר דפוסים מכמה סיבות:1. הפגשתי קבוצות שונות של חברים שלי ביחד (לא קורה, תמיד מלחיץ, בתכלס בלי סיבה).2. התירוץ היה יום ההולדת שלי, השווני היה שהשנה החלטתי לחגוג את זה ולא לתת ליום הזה לעבור.3. החלטתי שאני מארח בקליל, בלי אקסטרא מאמץ, בלי לצאת מגדרי ובלי לתכנן תפריט. וככה היה, נכננסתי למטבח שעתיים לפני שכולם הגיעו, פתחתי את המקרר ונתתי לידיים שלי לעבוד (וגם לא צילמתי שום שלב בהכנות).התחשק לי אינטואיטיבי מבלי לחשוב – יצרתי במטבח מהמקום הכי אינטימי וזורם, משוחרר ולא מחשבן שלי.מבין כל האילתורים היתה גם הצלחת הזו שלפניכם, קולורבי צלוי מוגש עם לאבנה, אורגנו, צ’ילי ונגיעה דבש. באמת…

כבר שנים שאני לא מאחר, וגם אם כן זה לרוב בגזרת ה6 דקות גג.ומכולם דווקא לה איחרתי.אתם מבינים אחרי בערך שנתיים של הכרות וירטואלית אני ושרית עציץ סוף סוף קבענו לקפה ולהכיר פנים אל פנים. ואני? אני מאחר ולא סתם מאחר, מאחר ב40 דקות.הגעתי עם טריליון התנצלויות, דיברתי מלא ומהר וסיפרתי איך פעם הייתי מאחר כרוני ואיך היום אני כבר לא מאחר וממש מתעצבן על איחורים ועל כמה זה נורא להיות בצד של המאחרים. אחרי שסיימתי מיליון מילה בדקה, שרית הסתכלה עליה אמרה – כבר הגעת, לפחות תביא קפה.הבאתי קפה וכמובן גם מאפה והתחלנו לקשקש על החיים, על עצמאות ויצרתיות ועל הדרך שלכל אחד מאיתנו. אחרי הקפה השני ועוד כמה…

אני לא אשקר לכם, הסלט הזה מצריך תנור וקצת הכנות מקדימות – אבל, וזה אבל חשוב: לא מדובר בעמל רב או בעבודה מורכבת בכלל – בכל זאת זה סלט וכזה.האבל היותר חשוב, זה שאת הכל אפשר להכין מראש, ללכת לנוח, ושניה לפני שאוכלים לערבב הכל לסלט טעים טעים ועם צבעים משגעים.אז מה יש לנו פה ? קצת עלים, בטטות צלויות בתנור וסלק שנח במרינדה עם דבלים (תאנים מיובשות)  וספג את כל הטעמים.אז כן זה לא סלט כזה שחותכים-מערבבים-אוכלים אבל אני מבטיח לכם שזה אחד הסלטים היותר שווים.הסלט הזה, טעים, צבעוני ומשביע ויתאים מצוין לארוחת צהריים קלה או לשולחן ערוך ועמוס בכל טוב, פשטידות, מאפים ומלא אנשים שמחים.   אז מה…

אעשה את זה פשוט, זה סלט של שילובים בלתי אפשריים.אם להגזים – זה סלט שובר מיתוסים.זה סלט שיגרום לכם לחשוב מחדש על תותים.אם אני טועם את זה נכון הוא גם יעשה לחלקכם תיקון לטראומת הילדות מכרוב ניצנים. אז בוא ניגש לעניין עצמו – עד שלא טעמתי כרוב ניצנים טרי גם אני סלדתי מהירק הזה.יסלחו לי אלוהי חדרי האוכל ואנשי שקיות הקפואים אבל כרוב ניצנים משקית זה נורא וממש לא דומה בשום דבר לזה הטרי.לזה הטרי חוץ מצבע משגע יש טעם מעט עדין יותר ועל הפריכות והצבע אין מה לדבר.יש הרבה שיטות לצלות ולבשל אותו (וכן לגמרי אפשר לאכול אותו טרי – מתכון בקרוב)), מה שחשוב עם כרוב ניצנים זה לא…

אין לי הרבה מילים על הסלט הזה- אז אני אגיד לכם שהוא טעים צרחות.יש בו שילוב נפלא של תותים עם קייל ואגוזי לוז.שידכתי לו רוטב פשוט, קל ורענן.רוטב כזה שתכינו ב2 דקות במעבד מזון/ בלנדר מוט, רוטב כזה ורוד שנראה תמים ומתוק ובתכלס הוא שובב ומרעננן ברמות.הגשתי את הסלט הזה לדינר עם החברים הנסיינים שלי ולא התפלאתי שראיתי את המבוגרים (כן חברים שלי אתם מבוגרים תנוחו) לועסים ומתמוגגים אבל שראיתי שהצעירים בחבורה מעמיסים מנה נוספת של סלט עם קייל הבנתי שיש פה שיחוק.והבנתי שוב את מה שידעתי מזמן – ילדים ומבוגרים כאחד, בדומה לאריה מוכר ומיוחד  כולם מבקשים רק דבר אחד, דבר אחד פשוט – כולם רוצים תות.   אז…