ראיתי אותם אצל הירקן – תפוזונים – כתומים מוצקים ובוהקים.ראיתי ולא יכולתי להתאפק. אני באופן כללי לא משתגע על תפוזים אבל משהו בברק הכתום שלהם משך אותי, אז הוספתי לסל מבלי לדעת מה אני הולך לעשות איתם.רכשתי והנחתי שבסופו של דבר אני אכין מהם ריבה. אבל אז, אז עברה בי מחשבה מהפכנית, למה אוטמטית לריבה ולמתוק?  למה לא לכבוש אותם בעצם ?אם כבישת לימון מוציאה ממנו המון מה הכבישה תעשה לתפזון?וכהרגלי שיש לי מחשבה שלא מרפה – אני ניגש למלאכה. אז כבשתי תפוזונים, הכנסתי אותם לצנצנת זכוכית גדולה ביחד עם פלפל סודני יבש, גבעולים של טרגון טרי ואחרי כמה ימים קיבלתי תפוזון כבוש שכבש את לבבי.זה צבעוני וטעים ובעיקר אפשר לשלב…

אני משוגע פשוט משוגע על לימון כבוש.הדבר הנפלא הזה הוא חלק מהטעמים שגדלתי עליהם, עוד כילד ראיתי את סבתא שלי כובשת לימונים בצנצנות ענק. וכמו הרבה דברים שהיא הייתה מכינה, חיים שלמים חייתי תחת הרושם שמדובר במלאכת מחשבת מורכבת, סוד עתיק שרק זקנות טובות ובשלניות מנוסות יכולות לו – ואז, אז ביקשתי מאמא שלי את המתכון.קראתי אותו וכל מה שעבר לי בראש זה, מה זה הכול? זה כל הסיפור?לימונים, מלח, שמן וכמה ימים?אז כן זה כל הסיפור, זה מצריך אפס מיומנות, כמה מרכיבים בודדים, כמה ימים של סבלנות ויש לכם צנצנת לימונים כבושים שאם תתאפקו מלזלול היא תספיק לכמה חודשים.הגרסה שלפניכם היא הגרסה המועדפת עליי, לימונים קטנטנים כבושים בשלמותם, בלי…

הסלט הזה הוא ארוחה, והוא יכול להתאים לכל ארוחה ביום אבל לי הוא הכי עובד בבוקר שישי או שבת, לארוחת בוקר ארוכה ונינוחה – ארוחה שמתפנקים עליה.ויש בו הכול, יש בו חלבון, ופחמימה והרבה רעננות וירקות קצוצים.קראתי לו סלט של ירושלמים בגלל השילובים. בגלל שערבבתי את הקצוץ הזה עם לא מעט טעמים ומרכיבים שמזכירים לי את העיר הנהדרת והמתוסבכת בעולם – העיר שבה גדלתי, זו שבזכות האבנים, הריחות והטעמים שלה אני מי שאני.אז חוץ מקצוץ דק ונהדר יש בו גם גרגירי חומוס, לימון כבוש, שמנת חמוצה ופרוסה צרובה של לחם כהה פרוס עבה.הוא לא יעלה לכם מאאאתים שקל וגם אין בו במבליק אבל יש בו פשטות- מפוארת, ערבוביה בלתי אפשרית…

שטוחים פרג – מעין קרקרים דקים דקים שמכינים ממש בקלות ומכרסמים בקלות יתרה. אני חולה על פרג, תנו לי מהגרגיר השחור והמתפצפץ הזה ואני מאושר.אני לא מדבר על איזה נגיעה קלה אלא ממש מלוא החופן, יש משהו במרירות ובפצפוץ שלו שפשוט בא לי בטוב. פורים זה גם החג האהוב עליי וגם תרוץ מעולה לערבב סלט עם שטוחים פרג.השטוחים האלה כ”כ ממכרים שהמתכון הוא לכמות גדולה, כזו שתשאר לכם בצנצנת אטומה למספר ימים (כל עוד אתם תשמרו על איפוק).השטוחים האלה הם בחזקת גזור ושמור ושאלוהים ישמור – ואם אתם מהקומץ שמתעקש לא להבין את החיבה לפרג ועד כמה הוא נפלא אז בתכלס השטוחים האלה יקבלו בכיף כל גרעין/גרגיר/תבלין שתרצו.את השטוחים האלה…

נכון נכון, אתם צודקים סחוג זה לא בדיוק סלט. אני לא מתווכח ומבלי להכנס להגדרה הפילוסופית של מה הופך סלט לסלט, אני  רק אומר שאפשר לקרוא לסחוג הזה – סלט צ’ילי אדום קצוץ דק דק עם כוסברה ושום, כזה שמכינים ממש מהר ונשאר למלא זמן במקרר- אבל מה השם הזה הוא קצת ארוך מדי, אז נסכים לקרוא לו בפשטות – סחוג חריף אש.ונסכים גם שתמיד כיף שיש צנצנת של סחוג במקרר, ושיותר כיף סחוג בתוצרת ביתית ושהכי כיף סחוג כזה שמכינים בקלות וב7 דקות.אז קבלו מתכון לסחוג שתמיד עובד, כזה שלא טורחים עליו, כזה שהולך מצוין עם המטבוחה, או ליד הג’חנון או בתוך כריך או כתוספת לרוטב עגבניות שמתחשק על…

הרימון הוא תכשיט, ועוד כזה מודע לעצמו, בלי בושה הוא מסתובב עם כתר על הראש . וחוץ מהיופי שלו הוא גם סופר טעים וסופר בריא והכי כיף שלא משנה לאיזה מנה תוסיפו את הגרגירים האדומים שלו והופ היא מקבלת דאוויון של ארוע חגיגי.והשנה הזו כ”כ משובשת ומוזרה שנשבע לכם שלא הופתעתי שמצאתי רימון באמצע פברואר למרות שזה ממש לא העונה.ואני לא יכול להגיד לא לרימון, אז רכשתי, קילפתי וחששתי (לא מהלכלוך, לזה יש פטטנט אליפות בהמשך המתכון). חששתי שבגלל שהעונה נגמרת אי שם בדצמבר אני אגלה שהרימון חיוור וחסר טעם. מה אני אגיד לכם הופתעתי לטובה- הרימון אדום ומתוק כאילו זה בדיוק הזמן שלו בשנה.ערבבתי אותו עם ברוקולי פריך, ירוק…

ילד א: אמא שהאפונה לא תיגע באורזילד ב: אמא אני בדיאטה אז בלי מיונזמתבגרת: צנון מה קשור? מעצבנת למה דווקא צנון? זה כזה צנוןילד א: אבל למה שמיר את יודעת שאני שונאמתבגרת: מה ישלך  סתום, שמיר זה טעים אמא בשלי אני רוצה שמיר (שקר אף ילד או מתבגרת לא אמרו את זה אף פעם – אבל תזרמו רגע)אבא: טעים הסלט אבל איפה האוכל?ילד: אמא אפשר צ’יפסילד ב: אמא אני שוממממר אז אי אפשר צ’יפס.אמהות – המסנכרנות האולטימטיביות, אלה ששומעות את כולללללללללללם ואת כל מה שיש להם להגיד ואיכשהו מנתבות את הדרך, דואגו שכולם יאוכלו, יקטרו, יצאו מרוצים והמשכילות ידאגו גם שהחצופים יעשו את הכלים.ומחר זה יום המשפחה שפעם קראו לו…

חוביזה צמח הבר הכי מידל איסטי שאני מכיר, היא צומחת אצלנו ממש בכל מקום בטבע, ליד מקורות מים, בפארקים, במרכזי ערים ולפעמים גם על איי תנועה. ועכשיו ממש ממש עכשיו זה שיא העונה שלה.אין לי הסבר למה היא לא מהירקות הנוחים האלה שמוצאים אצל הירקן על המדף אבל יש לי הסבר למה היא כ”כ  פופולארית: היא מפוצצת בדברים טובים לגוף שלנו והיא גם מתאימה עצמה לאינספור מאכלים, מרקים, קציצות, תבשיל וברור שגם לסלט.אפילו בחור עירוני כמוני (שבאמת הטבע היחיד שהוא רואה רוב הזמן זה בפארק הירקון) נהנה מחוויית הקטיפה. ברגע שהפארק מתכסה במרבדים שלה אני מתחיל ללקט. לטובת הסלט אני בוחר את העלים הקטנים, העדינים והחלקים (העלים הגדולים יותר מצוינים…

סלא’ט חיז’ו – אין שישי או שבת שהכתום הנהדר הזה לא מקשט את השולחן.מאז שאני ילד שולחן שישי בבית של סבתא שלי עמוס בסלטים, צלוחיות קטנות ועמוסות.עמוסות בירקות מבושלים וכל ירק מקבל את הטיפול והתיבלון הנכון לו.כילד הייתי זולל את הסלטים האלה, מתמלא בכל השפע עוד לפני שמגיעים הדגים הקציצות והתוספות.והשמות של הסלטים האלה היו נשמעים לי מוזרים, משונים, ורק שגדלתי ושאלתי הבנתי את הפרנציפ. המרוקאים יצירתיים, משקיעים, ססגונים בבישולים ובעוד מלא דברים אבל בלתת שמות הם משאירים את הדברים פשוטים.הסלט נקרא בפשטות על שם הירק שמככב בו. אז בפשטות חיז’ו זה גזר במרוקאית.ובפשטות יתרה הגזר הוא הכוכב המרכזי בסלט הזה, שמצריך סיר, ועם אתם ממש מתעקשים אז גם חותכן…

כמו רבים וטובים שתיתי אלכוהול לראשונה עם חברים בגיל צעיר (צעיר מדי), זו הייתה התנסות לשם התנסות, אלכוהול זול ואפס טקסיות וקלאס. אבל הפעם הראשונה שהחזקתי כוס משקה כמו שצריך, הפעם הראשונה שלמדתי שיש משקאות ששותים בלגימות קטנות, שצריך להתאים את הכוס למשקה, שיש משקאות ששותים לאט ויש משקאות ששותים בקשית – את כל אלה למדתי מאבא שלי. שהיינו צעירים (דקה ל18 אם אתם מתעקשים) אמא שלי הייתה מתעצבנת עליו שהוא מדרדר את הילדים, הוא היה עונה שהם גם ככה שותים “ומדורדרים” אז לפחות שישתו בבית וכמו שצריך, ליד מבוגר אחראי ולא באיזה ספסל בגן ציבורי.את הדרינקים האלה תמיד ליוו נשנושים טובים ושיחות ארוכות, שיחות על החיים, על מה חדש, על מחשבות,…