אני באמת לא יודע למה הסלט הזה קפץ לי לראש לפני כמה ימים. זה סלט שלא נתקלתי בו שנים. שנים שלא אכלתי אותו ופתאום הוא קפץ לי – סלט וולדרוף. סלט וולדרוף היה כמעט על כל שולחן אירוח בשנות ה80, בטריליון גרסאות וגיוונים. זה סלט שהבסיס שלו הוא שילוב ביזארי של שלושה מרכיבים.
הסלט הזה נולד וזכה לתהילת עולם במלון וולדרוף אסטוריה בניו יורק. המלון שנחשב במשך עשרות שנים למלון של האצולה הניו יורקית. מלון כזה שעשירי העולם באים לבלות ולהתמנגל ופשוטי העם באים להסתכל ולהתרשם מהפאר. ביקרתי בו בטיול הראשון שלי לניו-יורק, המלכה-האם טרחה להבהיר לי שפה לא קונים כלום, מדברים בשקט ובנימוס ומטיילים כאילו שאנחנו אורחי המלון (כאילו שהלוק לא הסגיר אותנו). אני זוכר את הטרקלין שלו עד היום, מלא זהב, רצפת שיש אפור לבן ומלא מלא יצירות אומנות. “נדבי אתה חייב להכנס לשירותים” אמרה לי המלכה. אבל אני לא צריך עניתי. “תכנס תכנס אתה חייב לראות” כנער הייתי המום מזה שאמא שלי שלחה אותי לשירותים ציבורים, זוכר רק שמחוץ לתאים היו כורסאות קטנות להמתנה ולידם גברת במדים שכל תפקידה לתת מגבת ידיים נקייה למתפנים.
אין ספק הביקור בוולדרוף השאיר בי חותם וזכרון ראשון על עושר מפוטם, מפונפן ומוגזם – ממש מוגזם.
עכשיו למה אני מספר לכם את כל זה? רק כדי שתבינו שהסלט המוזר והנהדר הזה – היה שם נרדף לאלגנטיות באירוח. זה סלט שכל מארחת בשנות ה80 שחשה עצמה ליברלית ואשת העולם הגדול, היתה מגישה לשולחן (כולל גברת המלכה-האם). ופייר אצל רוב המארחות-הטורחות הוא היה כבד, מתוק ומוזר מאוד.
כמו שאמרתי הוולדרוף הזה קפץ לי לראש ולא הרפה, אמרתי לעצמי שאם הוא קפץ אז יש לכך סיבה. מעולם לא הכנתי אותו אז ביצעתי תחקיר קטן ונכנסתי למטבח. נשארתי נאמן למקור כמעט לחלוטין, רק דייקתי ועדכנתי כמויות וגם הכנסתי בו שני שינוים קטנטנים ששידרגו אותו פלאים. מה אני אגיד לכן, זה סלט שהוא הצגה! הוא פרשי ורענן ופריך והכי חשוב קל ממש להכנה. הוא משלב תפוח ירוק, סלרי ואננס, כן כן אננס ועוד אחד כזה מקופסה (אם אתן מתעקשות טרי יעבוד ממש ממש פצצה).
שצילמתי אותו בכלל לא חשבתי על פסח, צילמתי כדי שיהיה לי למתישהו בעתיד, תוך כדי צילומים וטעימות הבנתי שהוא בול לחג. משהו בפריכות והרעננות שלו מתאים בעייני ללוות ארוחת חג כבדה. לטובת הגשה אקסטרה חגיגית הנחתי אותו בתוך עליי חסה פריכים – זה ביס כיפי בטירוף שאוכלים עם הידים ומתפנקים. ביננו לערבב אותו צ’יק צ’ק ולהעביר לצלחת הגשה – זה לא פחות חגיגי או חגיגה.
אז מה קונים? 3 תפוחי גרני סמיט 8 גבעולי סלרי + עלי סלרי מ2 גבעולים 250 גרם אננס מקופסה 1/2 כוס אגוזי מלך קלוים 1 בצל ירוק חופן אוכמניות מיובשות
לרוטב: 2 כפות מיונז מיץ מחצי לימון 1 כף חומץ 1 כף מי אננס מהקופסה 1 כפית מלח דק 1/2 כפית פלפל שחור דק
מפשילים שרוולים: חותכים את התפוחים למקלונים דקים, אני נעזרתי במנדולינה בכדי לזרז תהליכים. את גבעולי הסלרי שוטפי היטב ומקלפים בעזרת קולפן את השכבה החיצונית שלהם (וככה נפתרים מהסיבים שלהם). חוצים כל גבעול סלרי לאורכו וחותכים למקלונים קטנים. קוצצים את עלי הסלרי ומוסיפים לקערה. מוסיפים את האננס: במידה והוא מגיע פרוס חותכים כל פרוסה ל5-7 מניפות קטנות, במידה והוא מגיע בקוביות אז רק מוסיפים לקערה. אם בחרתם להשקיע בהגזמה ולהשתמש בטרי, פשוט חותכים לקוביות בגודל כזה שנכנסות 2 על מזלג. פורסים דק את הבצל הירוק. בסמוך להגשה קוצצים את אגוזי-המלך הקלויים ומוסיפים לסלט.
בצנצנת מערבבים היטב את כל מרכיבי הרוטב. יוצקים על הסלט ומערבבים בתנועות ידיים קלות.
מעבירים לקערת הגשה ומפזרים מעט אוכמניות מיובשות.
הצעת הגשה: ממלאים עלה של חסה לליק או אנדיב בחופן נדיב מהסלט ומסדרים על מגש גדול ויפה.
ומה אם אין לי? מיץ של האננס – להמיר במיץ תפוזים. בצל ירוק – גם עירית זה סבבה. אוכמניות יבשות – צימוק אוזבקי או חמוציות יעבדו מצוין.
עם מה זה הולך? בכל ארוחה גדולה שרוצים להגיש סלט פרשי ומפתיע כזה שלא דורש יותר מדי מאמץ
