זה ישמע מצחיק אבל בסלט הזה חרגתי קצת ממנהגי. יש בו גרגיר נחלים, צנון ותפוח. הוא גם מצולם בדיוק כמו כל הסלטים האחרים שלי. אז במה החריגה? מה שונה המתכון הזה משאר המתכונים? בניגוד למתכונים האחרים שלי שנולדים מבהייה במדפים אצל הירקן או מחשבות על שילובים עונתיים. הסלט הזה נולד ממחשבה על צבע – התחשק לי ורוד וכמה שיותר. הורוד הזה נכנס לי לראש מתוך נסיון קלוש לזרזף קצת בהירות לתוך האפור -שחור של החודש האחרון. לקחתי צלחת ורודה, תפוח ורוד, צנון ורוד וסדרתי יפה על צלחת. ממש ככה ישר על הצלחת, בלי ערבוב וקערה – והנה נרשמה לה עוד חריגה. ובמדרון חלקלק לחריגה קטנה נוספת – את מצרכי הרוטב פיזרתי ובזקתי ביד חופשית. לקראת סיום זרזפתי קצת דבש (בשביל המתיקות).
הסתכלתי עליה על הצלחת הזו – היא יצאה יפה, רעננה, קלילה וורודה אבל מה לעשות שגם בצלחת כזו אין בכוחה לשנות את המציאות הכל כך כבדה שבחוץ.
מה כן בכוחה? לאפשר לי לכמה רגעים להתנתק, להתרכז בליצור. היא אפשרה לי לתת לידיים להוביל גם אם זה אומר לחרוג מהכללים. ובכוחה גם להוכיח שלפעמים מהחריגות יוצא משהו ממש טעים.
אז נכון, אין לי מתכון או עצת-זהב לאיך לצבוע את המציאות של עכשיו בורוד אבל יש לי מתכון לסלט נעים טעים שמכינים בקלות.
והורוד של החיים מה איתו? הוא יגיע – אני יודע שהוא יגיע, בזמן שלו, בזמן שלנו – הוא יגיע.
תשארו פוזיטיבים כמה שאפשר ושיבאו עלינו בשורות טובות.
אז מה קונים? צרור גרגיר נחלים (אפשר גם תרד/אורגולה) 1 צנון ורוד 1 תפוח פינק עלים מ2 גבעולי נענע חופן פקאנים קצוצים גס 1 כפית דבש
לרוטב:1/4 כפית מלח גס 1/4 כפית פלפל שחור 2 כפות מיץ לימון 1 כף חומץ 3 כפות שמן זית
מפשילים שרוולים: מפרידים את הגבעול הגס מגרגיר הנחלים, קורעים את העלים לקרעים גדולים ומניחים על צלחת גדולה. פורסים דק מאוד את הצנון והתפוח (הכי קל זה במנדולינה אבל מה שעובד לכן). מסדרים יפה את הפרוסות על עלי הגרגיר. מפזרים את עלי הנענע והפקאן. מפזרים מלחפלפל, בוזקים בעזרת כף את הלימון, החומץ ושמן הזית (ככה מעל ומסביב לכל הסלט). לסיום מזלפים כפית דבש מעל הכל ומגישים מיד.
ומה אם אין לי? גרגיר נחלים -אורגולה או תרד יעבדו מצוין. תפוח פינק ליידי – כל תפוח אדום. דבש – מייפל יתיאם מאוד.
עם מה זה הולך? לחם טוב, חמאה,חביתה וקיבלתם ארוחה טובה טובה.
