האופן שבו אנו מבשלים, והאוכל שאנחנו אוכלים מבוסס תרבות, מקום וזמן.הביסוס הזה מביא איתו דברים נפלאים, שמייחדים מטבחים, דתות ומסורות וזה גם מביא איתו לא מעט קבעונות ותפיסות שגויות.קחו את המטבח הישראלי, מטבח שופע ירקות, פירות ומלא עשבי תיבול.אנחנו מחזיקים כבר דורות כשיאני צריכת הירקות והפירות לנפש – שזה נהדר לכל הדעות!אבל מה? לרובנו יש בראש חלוקה כללית של מה מתאים לסלט, מה מתאים לסלט פירות, איזה ירקות אוכלים מבושלים בלבד ואיזה ירקות אוכלים רק שהם טרים קרים ונאים.מה אני אגיד לכן? תשעים אחוז מהתפיסות האלה זה פשוט שטויות והבניות.חסה טעימה ממש גם שהיא צלויה – הנה יש פה מתכוןאפרסמון וכמעט כל הפירות ממש טעימים בסלט ירקותודלעת – דלעת טעימה…

זה אולי ישמע מוזר אבל כל החיים אכלתי מלפפון חמוץ רק מקופסאת שימורים.לפני שבועיים הגיעה אליי גברת קורונה ואילצה אותי לבטל סדנאות והשאירה אותי עם הר של ירקות ומלפפונים.חשבתי מה אני אעשה עם הר מלפפון כדי שהוא לא יתבזבז ויגיע לריקבון?מה עושים אנשים שתקועים בבית בבידוד של מספר ימים אחרי שהם צפו בנטפליקס בכל התכנים? בקיצר עשיתי חמוצים. נזכרתי במתכון של בן דוד שלי מאמריקה, בביקור האחרון הוא ביקש ממני מתכון ללימון כבוש יזראלי סטייל ובתמורה סיפר לי על חמוצים טעימים טעימים שבאמריקה קוראים להם בראד&באטר פיקלס (שזה בעיבריש חמוצי לחם וחמאה).עכשיו מה יפה? שאין בהם לחם וחמאה בכלל יש בהם מלפפונים ותבלינים בכבישה ביתית מהירה. ליאור נשבע לי שהם…

סלט פפאיה ירוקה הוא סלט שהוא חידה בעייני.הוא מהדברים האלה שאתה לא מצליח למצוא להם הסבר אבל איכשהו במבחן המציאות הם עובדים – אתה מכניס אותו לפה ובום יש זיקוקים.מה החידה?המרכיב העיקרי בו הוא פרי בוסר – ואנחנו רובנו רגילים כל החיים לרוץ ולחפש את הפירות והירקות הבשלים , אלה שהם בדיוק בזמן.והנה בא סלט שאומר קחו את הפרי דווקא לפני שהוא מוכן, לא בשל, כמעט חסר טעם – קחו אותו ככה כמו שהוא ותראו כמה שהוא נהדר.והחריפות בסלט הזה היא חידה בפני עצמה – זה סלט שכמעט תמיד החריפות שלו תופסת אותך לא מוכן, הוא באינסטינקט הראשוני חריף מדי, עוצמתי מדי – אבל אז מיד אחרי העיקצוץ יש רגיעה…

עוד רגע נדבר על הסלט פומלה אדומה עם זיתים וקשיו וכמה שהשילוב המופרע הזה טעים.לפני כן, חשוב לי להגיד שאתן לא טועות וגם לא מדמינות – יש פיקצ’ו ליד הסלט שלי.עוד הבהרה חשובה – לא אני לא מהדור ששיחק בפוקימון, אני מהדור של האחים הגדולים שחשו בגיל 16 שהם מבוגרים מדי ומגניבים בשביל להנות מהקסם. אני מהדור שראה איך האחים הקטנים שלהם מפתחים אובססיה טובה ובריאה למשחק ולתופעה.הבהרה אחרונה – בגיל 40 אני מבין שאין כזה דבר מבוגר מדי, אני מבין שהמגניבים באמת לא עסוקים בלהיות מגניבים הם עסוקים במה שעושה להם כיף ושמח.אני מבין שכל דבר שמביא איתו אנרגיה, שמחה ושובבות עם איזה קסם ילדות הוא דבר נפלא! אני מבין…

והיום בלי הרבה מילים וסיפורים.למה? כי אין לי ממש שסיפור, קפץ לי לראש, ניסיתי ויצא פצצה.אז הפוסט היום בדיוק כמו הצלחת שבתמונה – מהיר, פשוט ובלי הרבה קישוטיםגזרים וזוקיני מוקפצים בחמאה סוכר וצ’ילי חריף – על לאבנה עיזים וזה ביס שהוא מפחיד. לקח לי כולל חיתוך וצילחות 8 דקות על השעון וביחד עם לחם נתתי ביס והרגיש לי שיגעון.מתכון בחזקת גזור ושמור ושאלוהים ישמור אז מה קונים?3 גזרים1 זוקני גדול ומוצק40 גרם חמאה (כף ממש ממש גדושה)1.5 כפות סוכר חום1/2 כפית צ’ילי יבש גרוס1/4 כפית פלפל שחור גרוסכפית מיץ לימון סחוט1 בצל ירוקלאבנה (ממליץ על עיזים)קורט מלח גס לחם טוב  מפשילים שרוולים:קולפים את הגזרים, חוצים אותם לאורכם ופורסים באלכסון לפרוסות…

בחירות, כולנו עושים בחירות.ולא אני לא מדבר על אלה שיצאו לנו מהאף שחוזרות אלינו כמעט כל קיץ וסתיו.אני מדבר על בחירות יומיומיות, כאלה בלי תעמולה ופרסומות.לקום מוקדם או מאוחר, לנשום עמוק ולהרגע או לרוץ בפארק כמו משוגע.אם במודע או שלא כל יום אנחנו בוחרים.בכל תחום ובכל רגע בחיים – בוחרים.בוחרים איך להסתכל על הדברים, בוחרים איך לערבב את המצרכים, בוחרים וכמובן שגם בוחרות.עם מי להיות, מה לרצות ולמה לקוות. ואוכל? גם הוא בחירה, יש מי שיבחרו לאכול אותו דבר בכל יום כדי לשמור על שגרה.יש מי שחייבים גיוון בשביל הנשמה.ויש שמי שמאותם מרכיבים כל יום מערבבים משביעים שונים. אני ונטע ליבנה בחרנו בסלט עוף כי הוא תמיד סוגר פינה, משביע…

אוכל אסיאתי אני אוהב, מאוד.אני לא משתגע על המילה או ההגדרה אסיאתי – כי הרי יש הבדלים מהותים בין המטבחים בין ההודי ליפני, בין הפילפיני לקוריאני ובין המטעמים של ויטנאם לאלה של קופנגאן.בדומה למטבחים ומחוזות גם בין אנשים יש הבדלים ,אבל בסופו של דבר  זה לא הגבולות או ההגדרות, זה הכימיה, החיבור והתחושות. את הסלט הזה ערבבתי עם נטע ליבנה.שהיא חזקה מאוד במינונים, עירבובים ובשילובים.היא נוגעת ויוצרת במליון תחומים, אמא, דיאטנית, יוצרת תוכן וכותבת מתכונים.יש בה מבט תכלסי על החיים והמתכונים שלה פשוטים, בריאים ומזינים.הכי מדהים שעם כל העיסוקים היא זו שמזכירה לי לנשום ושלא צריך להאיץ בדברים.מזמין אתכן להכיר את המטבח של נטע שם תמצאו את כל המתכונים המשובחים…

אם אתם עוקבים אחרי באינסטגרם אתם יודעים שחוץ מסלטים יש לי עוד אהבה גדולה בחיים.אהבה הזאת היא למלית גבינה חמה בתוך בצק זהוב – הבצק יכול להיות פריך או נימוח או עלים – העיקר שיפלו ממנו קצת פירורים.פירורים כאלה שאוספים עם האצבע בתנועה אגבית, תוך כדי שיחה קלה, דקה אחרי שמסיימים לאכול.פירורים זהובים שנושאים איתם קראנצ’ קטן ומדוייק.בקיצר – אני אוהב בורקס, בורקס משמח אותי, אני חושב שאין באמת הרבה מאפים מושלמים כמו בורקס מדויק וטוב. שמחתי לגלות,  שמעבר לעוד תחומים וחיבורים משותפים אני ונטלי לוין חולקים את אותה אהבה לבורקס.נטלי אמרה בוא נכין בורקס עם סלט טוב ליד – אני לא סירבתי להצעה.הזכרתי לנטלי שאצלי בבלוג אני מקפיד על…

אני אתחיל  מהסוף, ממש מהשורה התחתונה –  אלה לחמניות השמרים המתוקות הטעימות בעולם.אז מה ללחמניה ולבלוג הזה – מאוד פשוט, עבדכם הנאמן אוהב לערבב, אז הוא מערבב גם תכנים מחוץ לקערה.ועבדכם הנאמן גם מאוד, אבל מאוד אוהב את הלחמניות האלה שאמא שלו מכינה כל השנה.   אז למה דווקא עכשיו?אז ככה, במקור סבתא שלי היתה מכינה את הלחמניות האלה לצאת יום כיפור, היא היתה מייצרת טבעות בצק וחורצת מסביב עם סכין, שלאחר התפיחה והאפיה הלחמניות יהיו יפות כמו פרחים.עם השנים, אמא שלי שיכללה את המתכון (רק בקצת), שינתה את הקליעה והתחילה לאפות אותן כל השנה.למה כל השנה? מהסיבה הפשוטה הלחמניה הזו היא תמיד, אבל תמיד הצלחה.אחים שלי טוענים שאין עוד…