על הרימון מברכים רק בצהרי החג, המחמירים לא יאוכלו אותו לפני הברכה.אני מודה שיש באיפוק הז קסם, זה מייחד את הרגע, הדבר הזה של לעצור את התאווה, את הרצון ולחכות- לקדש את הרימון ורק אז לאכול.אני גם מודה שעם השנים אני כבר לא ממש מקפיד על ההמתנה למה?כי דחיית הסיפוקים שלי הולכת ומתקצרת.וגם ככי אין ברירה ואני צריך לערבב ולצלם מראש כדי שהסלט הזה יגיע אליכן בדיוק בחג ובדיוק לארוחה.אז אין שום סיכוי שאני מערבב מתכון, מקלף רימון ולא עוצר כדי לטעום.אז ערבבתי וטעמתי, וטעמתי עוד קצת, וכדי לבדוק עד הסוף שלפתי גם חלה, טעמתי שוב – ומה אני אגיד לכן ? מדובר בסלט הצגה. קוביות חציל מטוגנות, עם גרגירי…

בדומה לשבתות החגים אצלנו מתחלקים לשתי סוגי ארוחות.ארוחת ערב שכוללת מספר סלטים מבשולים, טריליון מנות ראשונות ועיקריות – וסלט אחד או שניים טריים.ארוחת צהריים שכווללת את אותם סלטים מבושלים,מנה או שתיים עיקרית, 2 תוספות והרבה סלטים טריים.המשותף לשתי סוגי הארוחות – שהכל טעים ומהכל יש יותר מדי.אז כדאי לא ללכת לאיבוד, לא לטרוח יותר מדי וחשוב מהכל כדי לא לזרוק אוכל סתם, הכנתי את המדריך הזה.חילקתי את הסלטים לקטגוריות עם המלצה מכמה סלטים לבחור בהתאם למספר הסועדים. הירוקים: כי בכל ארוחה צריך סלט אחד ירוק ואם מדובר בארוחה כבדה אז בכלל הכי כיף לשמור אותו לסוף.ההמלצה שלי עד 6 סועדים לבחור אחד.עד 12 סועדים לבחור 2 סלטים.מעל 15 לבחור 3,…

תאנים אני אוהב.חגים אני אוהב.אנשים שהם ישר ולעניין אני אוהב.אנשים בלי מניירות וגינונים, שמדברים תכלס ומחייכים, ככה מבפנים – אני אוהב במיוחד.ושכל אלה נפגשים מה אני אגיד לכם יוצא שילוב מדהים. אחרי נטלי אני עוקב כבר תקופה, ולא מזמן נפגשנו באיזה אירוע.ניגשתי להגיד שלום ואיזה כיף שנפגשים מחוץ למסכים.היא חייכה אליי, אמרה לי היי, איזה כיף ומה המספר טלפון שלך?זה היה מפגש מוזר שהרגיש  טבעי כזה.החלפנו מספרים ועוד כמה מילים ונפרדנו אחרי דקה.כמו שאמרתי, מפגש מוזר וקצר – שהרגיש טבעי כזה.חזרתי הביתה והיתה לי תחושה לא מוסברת שמצאתי חברה. לא עבר הרבה זמן וכבר נפגשנו לקפה, שכלל מלא מאפים, חיוכים ושני אנשים שאין להם נקודות בסוף משפטים.ולמה אני מספר לכם…

הסיר הזה הוא כוכב, זה סיר עם אופי, זה סיר שצרוב אצלי בעור.הסיר הזה במקורו הוא לערב ראש השנה, סיר מתוק של ירקות מסודרים יפה יפה בשכבות.ובחוברת של אמא שלי הוא כתוב תחת השם “דלעת מתוקה”, הרגשתי שזה לא מייצג וקראתי לו בפשטות סיר ירקות של השמחות.למה? כי הוא חגיגי מירקות פשוטים פשוטים.הוא מגיע מפואר לשולחן ולא הצריך המון עבודה או טירחה, הוא רק הצריך סבלנות וזמן על להבה קטנה.ובכל חג אם אנחנו מארחים בבית או מתארחים אצל הדודים אנחנו יודעים בלי שיגדו אנחנו מגיעים עם “סיר ירקות של שמחות” וסלטים.ואנחנו לא אוכלים אותו רק בראש השנה, אנחנו מתפנקים עליו כל עוד הדלעת בעונה.שתקראו את המצרכים לא תגלו שם פרודקטים…

  חגים וזמנים לששון,לאירוח ולטרחה.אינספור סעודות, יותר מדי מנות, ומארח.ת שעובדים קשה, קשה מדי. ביננו, מי אמר שצריך לעבוד קשה? לא יותר עדיף להגיש מנות חגיגיות בלי מאמץ?יודעות מה, בסדר,  על העיקרית והקינוח אני מרשה לכן לטרוח.במילים אחרות – אני חושב שבאירוח חכם, חגיגי ואלגנטי צריך לבחור מנה או שתיים שדורשות אקסטרא מאמץ, מרובות שלבים ודיוקים ובשאר המנות צריך להקפיד על קל קל קליל.ומאחר וזה עדיין חג או אירוח מיוחד אז גם את הקליל צריך לדאוג שיגיע עם הרבה דאווין. ריכזתי בשבילכם קולקציית סלטים מלאי רושם ובלי מאמץ.כאלה שתכינו וכולם יתפעלו, ישבחו, יהללו – לכולם יהיה טעים וכולם יהיו מרוצים ובלי הרבה מאמצים. מבחינת כמויות חילקתי את ההמלצה שלי ל2…

מה לפבלובה ולבלוג של סלטים?התשובה היא פשוטה והיא מורכבת משלושה חלקים:1. פבלובה זה טעים טעים, במיוחד עם תאנים ורימונים.2. בבלוג שלי וגם בחיים אני מאמין בערבובים, בלצאת קצת מהקווים.3. יש דבר כזה ארוחת חג בלי קינוח? אז זהו שאין. אני חובב מתוקים ידוע, בסוף כל ארוחה חייב איזה משהו מתוק.ובארוחת חג וארוחות כבדות ועמוסות תבשילים אני רוצה קינוחים קלילים, מושחתים ואוורירים.פחות שוקלדים ובצקים ויותר פירותיים ומתוקים.ובחג רצוי קינוח כזה שיעשה הרבה דאווין שהוא יגיע לשולחן. הפבלובה הזהו היא ערבוב שלי ושל אייל רווח, אם אתם עוד לא מכירים אותו אז זה בדיוק הזמן.אייל הוא קונדיטור מוכשר על חלל, שחוץ ממתכונים משובחים וסדנאות הוא מעצב עוגות מפאורות בהתאמה אישית.תציצו באתר שלו…

ריבת תאנים שהכנתי לפי המתכון של סבתא שלי ביחד עם קרפצ’יו סלק שמכינים בשלוש דקות/השילוב אולי נשמע מוזר אבל עובד מדהים וביחד זה ביס מושלם שיתאים בומבה לשולחן החג. אם כבר דברים שנשמעים מוזרים אז התאנים והסלק שבתמונה הם תוצרת חקלאית מוצלת.לא לא כאלה שגדלו בצל, יותר תוצרת חקלאית נהדרת, משובחת, ללא פגם ובלי קמטים שללא ארגון נהדר היו נזרקים, מתבזבזים.לפני כשבוע הוזמנתי לסיור בלקט-ישראל – ארגון הצלת המזון הלאומי, ומה אני אגיד לכם הסיור שם השאיר אותי המום ועם מחשבות על עולם מוזר.עולם שבו מחירי פירות וירקות הם בורסה שרוצה לשמור על פער בין היצע לביקוש, עולם שיש בו רעבים, חקלאים שרוצים להתפרנס והמון המון תוצרת שנזרקת/נרקבת.כמה המון? בשנה…

תאמינו או לא, בתמונות שלפניכן זה אותו סלט.סלט פסטה עם קישוא, עוד כמה דברים טובים ורוטב ירוק ירוק שעוטף את הכל בטעם מדהים.אז מה ההבדל? ההבדל הוא בצלחת או יותר נכון במצלחת.אוכל בדומה לתרבות מקושר למקום, לזמן, ליוצר, ובעיקר למתבונן (ובמקרה הזה גם הטועם). אוכל בעייני זו אומנות, זה היכולת של אנשים לבטא את עצמם, להעניק מעצמם קצת (או הרבה) לאחרים. אנשים שמצליחים לבטא עצמם דרך אוכל, לספר סיפור, שמתייחסים לאוכל כאל חוויה, כאל תרבותואל כאל אמירה – אלה אנשים שאני אוהב ומעריך במיוחד. אסף גרושבסקי הוא שף אמן, הוא חוקר, הוא עורך במטבח שלו אינספור ניסויים כדי לדייק את האומנות שלו.ובמקרה של אסף האומונות הזו טעימה טעימה ואלוהים כמה שהיא…

תכף אתם תקראו את המצרכים ולא תאמינו שתראו שם את צמד המילים קופסת שימורים.אז רגע לפני שנגיע לשם אני אגיד שמדבור במתכון פטנט לתוספת פריך-מתובל לסלט שהוא גם מפוצץ בחלבון.גרגירי חומוס מתובלים ופריכים שמכינים בכלום מאמץ והם משדרגים כל סלט.וכן אני באופן אישי משרה גרגירי חומוס, מבשל בהרבה מים רותחים, מסנן, מצנן ומקפיא בשקיות קטנות.אבל  בחיים העצמם לא לכולם יש את הזמן והסבלנות.ובמקרה של התוספת הפריכה והמשגעת הזו לסלט – קופסת שימורים מקצרת תהליכים וזה יוצא טעים טעים. בקיצור זה מתכון בחזקת גזור ושמור  –  גרגירי חומוס מתובלים ישדרגו באמת כל סלט, זה יעבוד עם כל מיקס תבלינים שאתם אוהבים.שידכתי אותם לסלט של פלפלים, עגבניות, הרבה נענע וסומק וזה טעים…