יש שסובלים מאלרגיות, יש ששינוי מזג-האוויר משבשים אותם, יש כאלה שהפרידה מהחורף מבאסת אותם ויש אותי שמת על העונה הזו בשנה – ולא רק בגלל שאני נהנה מהחום (דקה לפני שהלחות תוקפת אותנו), ולא בגלל התחושה שתכף הקיץ מגיע. אני מת על האביב בעיקר בגלל שבתקופה הזו האדמה שלנו פשוט לא מפסיקה לספק אוצרות,ים תיכוניים, ייחודים, כאלה שיהיו כאן רק לכמה שבועות וכאלה שילוו אותנו גם בימי השרב הארוכים והרבים שעוד לפנינו. ועכשיו ממש עכשיו זה הזמן של עלי הגפן הטריים והשקדים הירוקים.השקדים הירוקים נפלאים, חמוצים ופריכים – וכן לגמרי אוכלים אותם עם הקליפה. שידכתי אותם לחסה ואגס ותיבלתי את הסלט הזה עם עלי-גפן טריים חמוצים חמוצים ונהדרים.וזה נכון רובנו…

זה סלט של טעמים עזים של חרדל ואניס ועשבים טריים.זה סלט שאין בו המון מרכיבים או תחכום, יש בו  שמחה של כל מה שעז עכשיו.אני אפילו לא יודע להגיד לכם מי הכוכב האמיתי בסלט הזה, הכורבית או השומר או בכלל הראשד? הכרובית הרי היא תמיד נהדרת , גם כאן שהיא טריה ופריכה.הראשד והשומר, אני יודע שלא כולם מתחברים אליהם. הם דומיננטים, עזים וחצופים- אבל מי שאוהב את טעמי האניס והחרדל פשוט יתמכר אליהם.אני גם יודע שיש משהו בשילוב של שומר וראשד שהוא שילוב מחשמל כמעט, כאילו הם נולדו זה לזה. הראשד מככב במטבח הפרסי, שם לרוב מניחים אותו כפי שהוא במרכז השולחן ופשוט מכרסמים.אני מכור לטעם החריף-חרדלי שלו. ותכף יגיע…

אננס צלוי, קצת חריפות מצ’ילי אדום חרדליות של רוקט וטעם עוצמתי של קייל והסלט הזה יוכיח לכם שכמו המדינה הקטנה שלנו אין ערבוב שהוא בלתי אפשרי. אני יכול לכתוב טריליון מילים על למה דווקא אננס צלוי בסלט למנגל של יום העצמאות.ברשותכם, אני אבחר בקצת פחות מטריליון:זה מתוק.זה עסיסי.באורח פלא מגדלים אותו ממש פה.הוא קוצני מבחוץ מלא ג’וס מבפנים.קצת חום ואהבה עושים לו קסמים. וכן לגמרי כן, גם אם זה לא נראה ככה, גם אם שנתיים של בחירות רק מקצינות את זה, גם שאני יושב בבית קפה ומצקצק על הפילוג – אני עדיין לגמרי לגמרי בעניין של ערבוב.כבר אמרתי פעם, ואחזור על זה שוב ושוב, המדינה הזו היא סלט אנושי נפלא…

אין כמו סלט ירוק לסיום ארוחה כבדה, שאני אומר לסיום אני מתכוון לסיום רגע לפני הקינוח.אני משוגע על סלטים ירוקים, אני חושב שאין ארוחה שהם לא מתאימים בה, אני חושב שאין מנגל שלם בלי סלט ירוק ואני חושב שהסלט הזה מתאים בומבה ליום העצמאות (ולא לא רק בגלל שבחרתי צלחת לבנה עם מפה כחולה).הסלט הזה מתאים כי הוא ילווה בשרים ודגים נהדר, יש בו חסה וגרגיר נחלים וקצת עשבי תיבול ויש בו גם קליפת תפוז מסוכרת שנותנת מרירות-מתוקה ונהדרת. עם השנים למדתי שלמצוא סלט ירוק טוב – זו משימה לא קלה .למה לא קלה? כי סלט ירוק כמה שהוא נראה פשוט ממש ממש בקלות ניתן להרוס אותו.אם הוא לא פריך…

בתקופה האחרונה אני כותב ומפרסם גם מתכונים לסלטי המאמות (אתם יודעים אלה שמבשלים בסיר קטן גדוש באהבה).הסלטים האלה הם פלא בעיני, כל פעם מחדש אני נדהם מעוצמת הריחות, המרקמים והטעמים שניתן להפיק ממספר מרכיבים מצומצם. אני נדהם איך בטיפול ובתיבול נכון מגיעים לתעופות של טעם ומרקם, איך עם מעט מרכיבים ומעט סבלנות ניתן לברוא עולם.הסלט הזה מדגים את זה מצוין, יש בו בסך הכל שני מרכיבים.חצילים מטוגנים ועגבניות זה כל מה שיש כאן, וזה טעים ונפלא ושזה מגיע עם חלה זו פשוט חגיגה.אני אגלה לכם סוד, הסלט הזה לא אורח קבע אצלנו בשולחן שישי, הוא מגיע לשולחן שיש אורחים או שלאמא שלי ממש מתחשק לפנק אותי (ולשמחתי זה קורה לעיתים…

פעם מזמן שעוד גרתי בירושלים, כמעט בכל שבת הייתי הולך לטייל ולשוטט בין דוכני הירקות שליד שער שכם.נכנס מפשפש, מסתקרן, שואל ובד”כ גם טועם. חוזר הביתה ומתחיל לאלתר.וכבר שנים שאני לא גר בעיר הקדושה והביקור והשיטוט מתרחשים אחת לתקופה.לפני מספר ימים חזרתי לדוכנים והרוכלים ונזכרתי במה שאני יודע כבר שנים הסחורה והתוצרת פשוט מדהימים.שם כמו בואדי ניסנס אפשר למצוא את הדברים הכי מיוחדים, טריים, בלאדים, ולרוב יש להם גם זכות ראשונים (אח”כ הם כבר מופצים לשאר הירקנים השווים).מהשיטוט הזה חזרתי עם מלא דברים שווים כמו שקדים ירוקים, הרבה נענע והמון זעתר טרי.חזרתי הביתה ואילתרתי ממה שהיה בשקיות, צילמתי באילתור והגשתי מהר לרעבים.ובשולחן היתה הסכמה פה אחד – זה סלט חמצמץ…

אני מודה שלא ביצעתי מחקר מעמיק אבל יש לי הרגשה שהקלאסיקה הזו מנעימה ארוחות בבתים יהודים כבר מאות שנים. אני מודה ששנים לא ממש השתגעתי על ביצים וגם זו לא קלאסיקה שגדלתי עליה.קלאסיקות מגלים עם השנים, ומה שיפה בקלאסיקה שהיא על זמנית, היא זוכה לרוב לאינספור חידושים, דיוקים ופרשנויות אבל הבסיס הוא זהה. הבסיס הוא מה שהופך אותה לקלאסיקה.ובבתים שבפסח לא אוכלים חמץ וקטניות – פסח הוא חג תפוחי אדמה, הביצים והמצות.אז פסח זו הזדמנות מעולה לשתף אתכם במתכון שלי לסלט ביצים שהולך מצוין על מצה עם מלפפון ירוק בצד וכמה זיתים. אחרי פסח הוא הולך נפלא עם בייגל קלוי או באגט מתפצפץ ועם אותו מלפפון וזיתים בצד. המתכון שלי לסלט…

מפה לבנה, כלים נאים וכולם מתכנסים ומה נשתנה?בתכלס בכל מה שקשור לשולחן החג זה לרוב די חוזר על עצמו. יושבים מסביב לשולחן הגברים בחולצות מכופתרות, הנשים חגיגיות, מאופרות עם עיניים שמחות וידיים עייפות: כולם יושבים מקריאים בסבב, הבדיחות והטקסים חוזרים בכל שנה כמעט עם אותם המשתתפים ועם אותם הגיחוכים, רק הדרדס שמדקלם את המה נשתנה מתחלף וכולם מרוצים ורעבים.גם באוכל כמעט תמיד אותם מטעמים, טריליון צלוחיות עם סלטים מבושלים, סלטים חיים, דגים, גפילטע, קניידלך, בשרים – ומטעמים ששמורים רק לחגים.אני אוהב את הטקסיות הזו, את העובדה שבטקסי השולחן לא הרבה השתנה ואני מת על זה שיש מאכלים ששמורים לחגים ולזמנים מסוימים.ואת הסלט הזה אפשר להכין כל עוד המנגולד בעונה אבל…

השנה נפל לי האסימון שחרוסת זה כדורי-אנרגיה של היהודים, אתם מבינים משחר ההיסטוריה היינו צריכים מלא כוחות בשביל להיות עבדים, נרדפים, לחצות ימים ולהיות חופשים – אז היינו חייבים משהו שיתן לנו בוסט.אני אוהב חרוסת, ממש אוהב חרוסת, אבל מה אין לי איזה מתכון עתיק שעובר מדור לדור, מתכון כזה שאנחנו משחזרים בהצלחה, אין מתכון כזה שבלעדיו שולחן פסח לא שלם. יש חרוסת וכל פסח היא טעימה וכל פסח היא קצת שונה.ושחשבתי על הסלט הזה ממש ניסיתי למצוא מתכון עם שורשים עמוקים, כזה שעובר בין סבתות לנכדים, בסוף מכל המתכונים שקיבלתי לא הצלחתי למצוא את זה שיהיה מדוייק לסלט ולטעם האישי שלי.בסופו של דבר לקחתי תמרים ואגוזים שהם המרכיבים הפשוטים…

אני אתחיל  מהסוף, אחרי שהכנתי את הסלט הזה הבנתי שבסלט הזה יש מרכיבים וכוכבים שאני מכיר היטב משולחן החג המשפחתי שלי. אצלנו בבית בפסח מגישים מרק צלול של כרוב, פול והמון עשבי תיבול, שוברים מעל מצה ומשחררים אנחת רווחה – אביב הגיע פסח בא וזו סיבה נפלאה לחגיגה.והחגיגה היא כי פסח זה אחד החגים האוהבים עליי בשנה, שינוי מזג האוויר, הירוק העוצמתי גם בנוף ובעיקר בעשבי התבלין. וכן ברור אני אוהב אותו במיוחד בגלל האוכל. האוכל בפסח טעים יותר ואף אחד לא ישכנע אותי אחרת.והסלט הזה אומנם מצריך קצת הכנה מקדימה (לאפות את הכרוב ולקלוף את הפול), אבל הוא ממש לא מסובך להכנה והוא בדיוק מסוג המאכלים שאני אוהב,עשוי ממרכבים…