את זה שאנחנו עם שאוהב לאכול ומחפש הזדמנויות וסיבה למסיבה כולם יודעים.וזה שאין לנו חגיגות וחגים נטולי מזון (אולי יום כיפור אבל כמות המזון שלפני ואחרי הצום בהחלט מפצה) גם כולם יודעים.לכן זה ממש ממש לא מפתיע שגם בחג-לאומי כמו יום העצמאות כולנו עסוקים באוכל, במנגלים, בלנפנף, בלדאוג שיהיה גם צ’יפס וגם כמות בשרים ולפעמים גם דגים שתספיק לגדוד, וחשוב שולחן עמוס עמוס בכל טוב. המהדרין אומרים שנפתח את המנגל לכמה שעות ונאכל לאט לאט באיזי, בלי לחץ ואכן אוכלים בלי לחץ וגםבלי סוף.ואני אני בארוחות האלה מקפיד שיהיה מלא מלא סלטים וירקות כי יש דברים שהולכים מצויין עם זה ויש דברים שהולכים מצויין עם כזה וכו וכו אבל אני…

יש מרכיבים ששמורים לימים מיוחדים, אבל לא רק לחגים ולא רק לימים חשובים בלוח השנה, הם שמורים לימים שמתחשק לנו לפנק אנשים שאנחנו אוהבים.יש מרכיבים שלרוב אנחנו לא מחזיקים ככה סתם במקרר והם לא עניין שבשגרה, שמספיק שהם מגיעים לשולחן והסועדים מבינים שהיום חגיגה. והיום הזה באמת יכול להיות חג או יום הולדת אבל הוא גם יכול להיות עוד יום ברצף ימים בלתי נגמר, של שגרה כפויה בטרניניג.בקיצור זה יכול להיות כל יום שמתחשק לכם להזכיר לאנשים שאיתכם שהאביב כבר פה ושגם אתם, ושאתם עדיין אוהבים ודואגים ומחייכים – גם בסתם עוד יום.והסלט הזה אומנם מורכב מכמה מרכיבים שלא תמיד זמינים (יש חלופות בסוף המתכון), והוא מערבב טעמים שנראים קצת…

יש סלטים שהם באים ממש בול בסוף ארוחה, משהו בשקט שלהם ובקלילות קצת מרגיע את הנפש ואת הגוף מהזלילה הגדולה. זה לא אומר שאי אפשר לפתוח איתם את הארוחה אבל זה אומר שאחרי ארוחה דשנה הם באים בטוב.וסוגר הארוחה האולטימטיבי ( זה קינוח אבל זה אח”כ) זה סלט ירוק רענן, יש אינספור גרסאות לסלט ירוק ולי באופן אישי אף פעם לא נמאס ממנו,  וגם ביומיום וגם בחגים ותמיד תמיד בארוחה מרובת מנות וזוללים יהיה אצלי סלט עלים על השולחן.וכשמדובר בשולחן חג אני בוחר בעלים קצת אחרים פחות שגרתיים. לסלט הזה בחרתי חסה פרנק ( שהיא עדינה ובשרנית) ובעלי רוברב, שנראים כמו מנגולד זרחני, ערבבתי אותם עם אגס וקשיו ויצא חגיגה…

אם תשאלו אותי מה הדבר הכי מזוהה עם השולחן הישראלי – אני אענה שירקות וצלוחיות.אני לא נכנס עכשיו לסוגי המאכלים הטוענים לכתר או מהי המנה הכי ישראלית.אני מדבר על השולחן עצמו, על ארוחת הבוקר, ארוחת הערב או כל בראנצ’ או סיבה למסיבה: בכולם תמצאו שפע של ירקות ומלא מלא צלוחיות ומגוון. כל אחד בוחר מה לשים בצלחת ומתי, מה ילך עם מה, מה הוא משאיר לסוף הארוחה וכמה הוא ישבע עוד לפני העיקרית.כי אנחננו עם שאוהב לבחור ולהחליט בעצמו (לנו לא יכתיבו) ואנחנו אוהבים שפע וחגים ושמחות והכל הכל קשור באוכל.וחג הפסח שעוד רגע כאן, יחגג השנה בצורה מוזרה ושונה בהמון מובנים חוץ מבמובן אחד – אוכל, לא משנה איפה ניהיה…

שולחן ערוך, מסודר יפה יפה ועוד לפני שמתיישבים ומברכים הוא כבר עמוס בכל טוב, מלא מלא צלוחיות עם טריליון סוגים של סלטים ומטעמים, רובם סלטים מבושלים (שעליהם אחראית המלכה-האם) שזה שהם מגיעים בצלוחית קטנה לא אומר שהעבודה עליהם היא בקטנה, להפך – רובם ככולם מצריכים שעות של עבודה.ואני איך לומר? מת על צלוחיות, ומת על מגוון ושפע אבל עבודת פרך זה פחות בשבילי. בכללי כל הקונספט של החג הוא יציאה מעבדות לחירות ואף פעם לא הבנתי איך הקונספט מתיישב עם העבודה המטורפת שהחג הזה (וכל חג) מצריך.בקיצור לא חייבים לעבוד קשה, לא בחג ולא בכלל. וגם בחג מספיק טורחים על שאר המנות אז את הסלטים אפשר פשוט לעשות בפשטות –…

פסח עוד דקה כאן ונדמה שהשנה יותר מתמיד, מונח החירות מקבל משמעות חדשה.אין ספק שכולנו לומדים כמה שיעורים טובים וחשובים בתקופה האחרונה ובכללם  מה הוא חופש ומהי חירות.וגם (וסלחו לי על הקלישאה) אנחנו מקבלים חתכת שיעור על מכות וכוחן המשחית – עד כמה כולנו עלה נידף, כל כך חלשים וחשופים ולא תגידו מול אויב מחומש בצבא כולה כולה חיידק קטן ובלתי נראה – שעושה בנו שמות וסוגר מדינות שלמות.ופסח (סלחו לי על הקלישאה 2) עוסק ב10 מכות שעזרו לנו לפלס את דרכנו אל החופש אל החירות – ומאז דורי דורות של יהודים (ובעיקר היהודיות) אספו בדרך עוד כמה מכות שהם מלקים עצמם בהם טרום החג: מכת ניקיון, מכת ההכנות והקניות,…

אז שניה לפני שהחגים נגמרים ושניה לפני שאתם שוכחים מהרימון (למרות שהוא נשאר גם קצת אחרי החגים) הנה סלט מגזרת הסלטים שאני אוהב במיוחד, פשוט להכנה, נראה מיליון דולר וטעים שזה חגיגה.אז יש בו דלעת טריה, לא מבושלת – כן כן היא לא מבושלת וזו לא טעות, אפשר ורצוי לאכול אותה ככה כמו שהיא, יש בה מתיקות ופריכות שבבישול קצת הולכות לאיבוד ואחרי שתנסו תגלו שזה לא ירק קשה כמו שהוא נראה ושדלעת טריה ונאה – טעימה בטרוף.אז חווץ מדלעת ורימון הוספתי כדרכי בקודש המון עשבים ירוקים חופן צנובר קלוי ויצא סלט שהוא בול לעונה, בול לסוכה והאמת שאני מקפיד להכין אותו כל עוד הדלועים בשיאם והרימונים עדיין בעונתם.אז כנסו…

37 שנה וכל פעם מחדש סוכות תופס אותי לא מוכן, כאילו מהר מדי, צמוד מדי ליום כיפור – לא משאיר מרחב לנשום רגע ולהתגעגע לאושפזין הקבועים שסועדים איתנו.וגם הפעם זה לא שונה, ושוב כל האיך כ”כ מהר? נגמרו לי הרעיונות מה לבשל? יהיה גשם בי-ם השנה? ועוד המון שאלות שהתשובות לכולם ברורות.אז להגיד לכם מה לבשל שעוד לא בישלתם החגים אני לא יכול, אבל אני כן יכול להגיד שבירושלים ירד גשם – אני לא חזאי, תמיד יורד.ואני כן יכול להציע לכם סלט שמשלב 2 משבעת המינים (שמצווה לקשט בהם את הסוכה) הסלט הזה מצריך אומנם בישול וסיר אבל באמת שלא מדובר במשהו מורכב, 20 דקות בערך והבישול מאחוריכם. סלט של  חיטה,…

אין הרבה ימים בשנה שאנחנו יודעים את מהלכם מראש, את סדר הפעולות המדוייק, את הלך הרוח, את האופן המדוייק שבו השגרה שלו נשברת. יום כיפור הוא מהימים הבודדים האלה שבין אם צמים ובין אם לא הוא מלא בטקסים קטנים, לוח זמנים יחסית מדוקדק והוא שובר השגרה הכי ידוע מראש – זה שמסמן לכולנו לעצור רק לרגע ולהתכונן ליום הזה, להתכונן לשגרה שנשברת – שעוצרת.עכשיו כל אחד והמסורות שלו, ואצלי הטקסים וההרגלים סביב היום הזה מתחילים הרבה לפני הצום. בין כל הטקסים והמסורת יש לי הרגל לא מוסבר של הכנת סלט קצוץ לארוחה מפסקת, אני מכין אותו באופן המדוייק הזה רק בערב יום הכיפורים, ובכלל באופן כללי האוכל שאני אוכל לארוחה…

לא חקרתי ואין לי הסבר מדעי לזה, אבל נדמה לי שמכל ברכות החג זו שקיבלה את הבכורה, שהפכה ממש לסמל המובהק של חג, לקונטציה הראשונה שחושבים עליה שאומרים ראש השנה זו הברכה על התפוח בדבש.עכשיו אני לא יודע אם זה תכסיס שיווקי לדבש, או בגלל שזה מתוק (ורובנו מכורים אליו) או בגלל הפשטות של הטעם ושל הברכה – בלי מילים מסובכות ובלי תמרים צהובים שמיבשים את הפה – קח תפוח , טבול בדבש ושיהיה לך מתוק כל השנה וכל החיים.ושאר הברכות מה איתם? זה אומר שהם פחות חשובות? פחות טעימות ?ממש ממש לא (שוב תמרים צהובים לא עושים לי את זה, למה לא מג’הול בעצם?).כאיש סלטים אני יודע שהרי בסוף…