סלט פפאיה ירוקה הוא סלט שהוא חידה בעייני.הוא מהדברים האלה שאתה לא מצליח למצוא להם הסבר אבל איכשהו במבחן המציאות הם עובדים – אתה מכניס אותו לפה ובום יש זיקוקים.מה החידה?המרכיב העיקרי בו הוא פרי בוסר – ואנחנו רובנו רגילים כל החיים לרוץ ולחפש את הפירות והירקות הבשלים , אלה שהם בדיוק בזמן.והנה בא סלט שאומר קחו את הפרי דווקא לפני שהוא מוכן, לא בשל, כמעט חסר טעם – קחו אותו ככה כמו שהוא ותראו כמה שהוא נהדר.והחריפות בסלט הזה היא חידה בפני עצמה – זה סלט שכמעט תמיד החריפות שלו תופסת אותך לא מוכן, הוא באינסטינקט הראשוני חריף מדי, עוצמתי מדי – אבל אז מיד אחרי העיקצוץ יש רגיעה…

עוד רגע נדבר על הסלט פומלה אדומה עם זיתים וקשיו וכמה שהשילוב המופרע הזה טעים.לפני כן, חשוב לי להגיד שאתן לא טועות וגם לא מדמינות – יש פיקצ’ו ליד הסלט שלי.עוד הבהרה חשובה – לא אני לא מהדור ששיחק בפוקימון, אני מהדור של האחים הגדולים שחשו בגיל 16 שהם מבוגרים מדי ומגניבים בשביל להנות מהקסם. אני מהדור שראה איך האחים הקטנים שלהם מפתחים אובססיה טובה ובריאה למשחק ולתופעה.הבהרה אחרונה – בגיל 40 אני מבין שאין כזה דבר מבוגר מדי, אני מבין שהמגניבים באמת לא עסוקים בלהיות מגניבים הם עסוקים במה שעושה להם כיף ושמח.אני מבין שכל דבר שמביא איתו אנרגיה, שמחה ושובבות עם איזה קסם ילדות הוא דבר נפלא! אני מבין…

והיום בלי הרבה מילים וסיפורים.למה? כי אין לי ממש שסיפור, קפץ לי לראש, ניסיתי ויצא פצצה.אז הפוסט היום בדיוק כמו הצלחת שבתמונה – מהיר, פשוט ובלי הרבה קישוטיםגזרים וזוקיני מוקפצים בחמאה סוכר וצ’ילי חריף – על לאבנה עיזים וזה ביס שהוא מפחיד. לקח לי כולל חיתוך וצילחות 8 דקות על השעון וביחד עם לחם נתתי ביס והרגיש לי שיגעון.מתכון בחזקת גזור ושמור ושאלוהים ישמור אז מה קונים?3 גזרים1 זוקני גדול ומוצק40 גרם חמאה (כף ממש ממש גדושה)1.5 כפות סוכר חום1/2 כפית צ’ילי יבש גרוס1/4 כפית פלפל שחור גרוסכפית מיץ לימון סחוט1 בצל ירוקלאבנה (ממליץ על עיזים)קורט מלח גס לחם טוב  מפשילים שרוולים:קולפים את הגזרים, חוצים אותם לאורכם ופורסים באלכסון לפרוסות…

בחירות, כולנו עושים בחירות.ולא אני לא מדבר על אלה שיצאו לנו מהאף שחוזרות אלינו כמעט כל קיץ וסתיו.אני מדבר על בחירות יומיומיות, כאלה בלי תעמולה ופרסומות.לקום מוקדם או מאוחר, לנשום עמוק ולהרגע או לרוץ בפארק כמו משוגע.אם במודע או שלא כל יום אנחנו בוחרים.בכל תחום ובכל רגע בחיים – בוחרים.בוחרים איך להסתכל על הדברים, בוחרים איך לערבב את המצרכים, בוחרים וכמובן שגם בוחרות.עם מי להיות, מה לרצות ולמה לקוות. ואוכל? גם הוא בחירה, יש מי שיבחרו לאכול אותו דבר בכל יום כדי לשמור על שגרה.יש מי שחייבים גיוון בשביל הנשמה.ויש שמי שמאותם מרכיבים כל יום מערבבים משביעים שונים. אני ונטע ליבנה בחרנו בסלט עוף כי הוא תמיד סוגר פינה, משביע…

אוכל אסיאתי אני אוהב, מאוד.אני לא משתגע על המילה או ההגדרה אסיאתי – כי הרי יש הבדלים מהותים בין המטבחים בין ההודי ליפני, בין הפילפיני לקוריאני ובין המטעמים של ויטנאם לאלה של קופנגאן.בדומה למטבחים ומחוזות גם בין אנשים יש הבדלים ,אבל בסופו של דבר  זה לא הגבולות או ההגדרות, זה הכימיה, החיבור והתחושות. את הסלט הזה ערבבתי עם נטע ליבנה.שהיא חזקה מאוד במינונים, עירבובים ובשילובים.היא נוגעת ויוצרת במליון תחומים, אמא, דיאטנית, יוצרת תוכן וכותבת מתכונים.יש בה מבט תכלסי על החיים והמתכונים שלה פשוטים, בריאים ומזינים.הכי מדהים שעם כל העיסוקים היא זו שמזכירה לי לנשום ושלא צריך להאיץ בדברים.מזמין אתכן להכיר את המטבח של נטע שם תמצאו את כל המתכונים המשובחים…

אם אתם עוקבים אחרי באינסטגרם אתם יודעים שחוץ מסלטים יש לי עוד אהבה גדולה בחיים.אהבה הזאת היא למלית גבינה חמה בתוך בצק זהוב – הבצק יכול להיות פריך או נימוח או עלים – העיקר שיפלו ממנו קצת פירורים.פירורים כאלה שאוספים עם האצבע בתנועה אגבית, תוך כדי שיחה קלה, דקה אחרי שמסיימים לאכול.פירורים זהובים שנושאים איתם קראנצ’ קטן ומדוייק.בקיצר – אני אוהב בורקס, בורקס משמח אותי, אני חושב שאין באמת הרבה מאפים מושלמים כמו בורקס מדויק וטוב. שמחתי לגלות,  שמעבר לעוד תחומים וחיבורים משותפים אני ונטלי לוין חולקים את אותה אהבה לבורקס.נטלי אמרה בוא נכין בורקס עם סלט טוב ליד – אני לא סירבתי להצעה.הזכרתי לנטלי שאצלי בבלוג אני מקפיד על…

על הרימון מברכים רק בצהרי החג, המחמירים לא יאוכלו אותו לפני הברכה.אני מודה שיש באיפוק הז קסם, זה מייחד את הרגע, הדבר הזה של לעצור את התאווה, את הרצון ולחכות- לקדש את הרימון ורק אז לאכול.אני גם מודה שעם השנים אני כבר לא ממש מקפיד על ההמתנה למה?כי דחיית הסיפוקים שלי הולכת ומתקצרת.וגם ככי אין ברירה ואני צריך לערבב ולצלם מראש כדי שהסלט הזה יגיע אליכן בדיוק בחג ובדיוק לארוחה.אז אין שום סיכוי שאני מערבב מתכון, מקלף רימון ולא עוצר כדי לטעום.אז ערבבתי וטעמתי, וטעמתי עוד קצת, וכדי לבדוק עד הסוף שלפתי גם חלה, טעמתי שוב – ומה אני אגיד לכן ? מדובר בסלט הצגה. קוביות חציל מטוגנות, עם גרגירי…

הסיר הזה הוא כוכב, זה סיר עם אופי, זה סיר שצרוב אצלי בעור.הסיר הזה במקורו הוא לערב ראש השנה, סיר מתוק של ירקות מסודרים יפה יפה בשכבות.ובחוברת של אמא שלי הוא כתוב תחת השם “דלעת מתוקה”, הרגשתי שזה לא מייצג וקראתי לו בפשטות סיר ירקות של השמחות.למה? כי הוא חגיגי מירקות פשוטים פשוטים.הוא מגיע מפואר לשולחן ולא הצריך המון עבודה או טירחה, הוא רק הצריך סבלנות וזמן על להבה קטנה.ובכל חג אם אנחנו מארחים בבית או מתארחים אצל הדודים אנחנו יודעים בלי שיגדו אנחנו מגיעים עם “סיר ירקות של שמחות” וסלטים.ואנחנו לא אוכלים אותו רק בראש השנה, אנחנו מתפנקים עליו כל עוד הדלעת בעונה.שתקראו את המצרכים לא תגלו שם פרודקטים…

  חגים וזמנים לששון,לאירוח ולטרחה.אינספור סעודות, יותר מדי מנות, ומארח.ת שעובדים קשה, קשה מדי. ביננו, מי אמר שצריך לעבוד קשה? לא יותר עדיף להגיש מנות חגיגיות בלי מאמץ?יודעות מה, בסדר,  על העיקרית והקינוח אני מרשה לכן לטרוח.במילים אחרות – אני חושב שבאירוח חכם, חגיגי ואלגנטי צריך לבחור מנה או שתיים שדורשות אקסטרא מאמץ, מרובות שלבים ודיוקים ובשאר המנות צריך להקפיד על קל קל קליל.ומאחר וזה עדיין חג או אירוח מיוחד אז גם את הקליל צריך לדאוג שיגיע עם הרבה דאווין. ריכזתי בשבילכם קולקציית סלטים מלאי רושם ובלי מאמץ.כאלה שתכינו וכולם יתפעלו, ישבחו, יהללו – לכולם יהיה טעים וכולם יהיו מרוצים ובלי הרבה מאמצים. מבחינת כמויות חילקתי את ההמלצה שלי ל2…

תאמינו או לא, בתמונות שלפניכן זה אותו סלט.סלט פסטה עם קישוא, עוד כמה דברים טובים ורוטב ירוק ירוק שעוטף את הכל בטעם מדהים.אז מה ההבדל? ההבדל הוא בצלחת או יותר נכון במצלחת.אוכל בדומה לתרבות מקושר למקום, לזמן, ליוצר, ובעיקר למתבונן (ובמקרה הזה גם הטועם). אוכל בעייני זו אומנות, זה היכולת של אנשים לבטא את עצמם, להעניק מעצמם קצת (או הרבה) לאחרים. אנשים שמצליחים לבטא עצמם דרך אוכל, לספר סיפור, שמתייחסים לאוכל כאל חוויה, כאל תרבותואל כאל אמירה – אלה אנשים שאני אוהב ומעריך במיוחד. אסף גרושבסקי הוא שף אמן, הוא חוקר, הוא עורך במטבח שלו אינספור ניסויים כדי לדייק את האומנות שלו.ובמקרה של אסף האומונות הזו טעימה טעימה ואלוהים כמה שהיא…