אז שניה לפני שהחגים נגמרים ושניה לפני שאתם שוכחים מהרימון (למרות שהוא נשאר גם קצת אחרי החגים) הנה סלט מגזרת הסלטים שאני אוהב במיוחד, פשוט להכנה, נראה מיליון דולר וטעים שזה חגיגה.אז יש בו דלעת טריה, לא מבושלת – כן כן היא לא מבושלת וזו לא טעות, אפשר ורצוי לאכול אותה ככה כמו שהיא, יש בה מתיקות ופריכות שבבישול קצת הולכות לאיבוד ואחרי שתנסו תגלו שזה לא ירק קשה כמו שהוא נראה ושדלעת טריה ונאה – טעימה בטרוף.אז חווץ מדלעת ורימון הוספתי כדרכי בקודש המון עשבים ירוקים חופן צנובר קלוי ויצא סלט שהוא בול לעונה, בול לסוכה והאמת שאני מקפיד להכין אותו כל עוד הדלועים בשיאם והרימונים עדיין בעונתם.אז כנסו…

37 שנה וכל פעם מחדש סוכות תופס אותי לא מוכן, כאילו מהר מדי, צמוד מדי ליום כיפור – לא משאיר מרחב לנשום רגע ולהתגעגע לאושפזין הקבועים שסועדים איתנו.וגם הפעם זה לא שונה, ושוב כל האיך כ”כ מהר? נגמרו לי הרעיונות מה לבשל? יהיה גשם בי-ם השנה? ועוד המון שאלות שהתשובות לכולם ברורות.אז להגיד לכם מה לבשל שעוד לא בישלתם החגים אני לא יכול, אבל אני כן יכול להגיד שבירושלים ירד גשם – אני לא חזאי, תמיד יורד.ואני כן יכול להציע לכם סלט שמשלב 2 משבעת המינים (שמצווה לקשט בהם את הסוכה) הסלט הזה מצריך אומנם בישול וסיר אבל באמת שלא מדובר במשהו מורכב, 20 דקות בערך והבישול מאחוריכם. סלט של  חיטה,…

אין הרבה ימים בשנה שאנחנו יודעים את מהלכם מראש, את סדר הפעולות המדוייק, את הלך הרוח, את האופן המדוייק שבו השגרה שלו נשברת. יום כיפור הוא מהימים הבודדים האלה שבין אם צמים ובין אם לא הוא מלא בטקסים קטנים, לוח זמנים יחסית מדוקדק והוא שובר השגרה הכי ידוע מראש – זה שמסמן לכולנו לעצור רק לרגע ולהתכונן ליום הזה, להתכונן לשגרה שנשברת – שעוצרת.עכשיו כל אחד והמסורות שלו, ואצלי הטקסים וההרגלים סביב היום הזה מתחילים הרבה לפני הצום. בין כל הטקסים והמסורת יש לי הרגל לא מוסבר של הכנת סלט קצוץ לארוחה מפסקת, אני מכין אותו באופן המדוייק הזה רק בערב יום הכיפורים, ובכלל באופן כללי האוכל שאני אוכל לארוחה…

לא חקרתי ואין לי הסבר מדעי לזה, אבל נדמה לי שמכל ברכות החג זו שקיבלה את הבכורה, שהפכה ממש לסמל המובהק של חג, לקונטציה הראשונה שחושבים עליה שאומרים ראש השנה זו הברכה על התפוח בדבש.עכשיו אני לא יודע אם זה תכסיס שיווקי לדבש, או בגלל שזה מתוק (ורובנו מכורים אליו) או בגלל הפשטות של הטעם ושל הברכה – בלי מילים מסובכות ובלי תמרים צהובים שמיבשים את הפה – קח תפוח , טבול בדבש ושיהיה לך מתוק כל השנה וכל החיים.ושאר הברכות מה איתם? זה אומר שהם פחות חשובות? פחות טעימות ?ממש ממש לא (שוב תמרים צהובים לא עושים לי את זה, למה לא מג’הול בעצם?).כאיש סלטים אני יודע שהרי בסוף…

ראש השנה עמוס בארוחות, מפגשים, תפילות וברכות – אבל בסוף אם מצמצים את זה הוא עמוס בסמלים ומטאפורות.גם בלי להיות אדם דתי יש משהו מאוד יפה בלהודות על השנה שחלפה, בלברך את זו שתבוא ולעשות את זה באמצעות דברים פשוטים ויומיומיים כמו דלעת או קישוא וגם תפוח. אם תחשבו על זה אנחנו רואים אותם כל הזמן בסופר ופתאום בשולחן החג הם מקבלים מעמד ומשמעות כמעט מיסטית. יש משהו בטרנספורמציה הזאת, בחגיגיות ובהתכנסות שמחדד אצלי את ההבנה שלזמנים ולתפאורה יש משמעות. ולכן בחג צריך להיות חגיגים גם אם לפעמים זה מצריך טרחה וגם אם לא תמיד יש חשק – יש משהו בכלים המהודרים, בחולצה מכופתרת במתנות (המאוסות) שעושה את העבודה מייצר…

בניגוד לאופנה הרווחת אני מאוד אוהב את החגים (יסלח לי סוכות אותו אני אוהב קצת פחות).את הראש השנה אני אוהב במיוחד, הוא מסמל התחדשות, את סיום העונה החמה ופתיחת פרק חדש.הוא תמיד מגיע עם נופך חגיגי, חש עצמו הכתר של כל החגים.עכשיו יש בזה אמת הוא עומד בראש, לו זכות הראשונים ובגלל שאנחנו אחרי הקיץ ותקופה ארוכה ללא חגים, פתאום החגיגיות הזו משתלטת עלינו – זו סיבה למסיבה.זה גם שניה לפני שנזכרים שמדובר ברצף של ארוחות ומפגשים בלתי פוסק, עוד כוחנו במותנינו והסבלנות עוד לא פגה.אז זה הזמן להשקיע, להוסיף קצת אלגנטיות לשולחן. זה לא בהכרח אומר שצריך לעבוד מאוד קשה ולרדוף אחרי פרודוקטים אקזוטים, אפשר לערבב דברים טובים שיש…

פעם מזמן סלט פירות היה כמעט הקינוח היחידי בנוף ארוחות החג. מאז השתכללנו, השתדרגנו והתחלנו לעוף על עצמנו עם קינוחים מורכבים וטעימים (זו לא תלונה) ואיכשהו נדמה לי ששכחנו את הקסם והדיוק שבפשטות.אז כיליד שנות ה80 אני חושב שהגיע הזמן לעשות לקינוח הזה קאמבק – למה? כי הוא פשוט להכנה, ניתן להכין אותו מראש (וזה יעשה לו רק טוב) והכי חשוב כי באמת מדובר בקינוח מדוייק לסיומה של ארוחה כבדה.חוצמזה מי אמר שסלט זה רק מירקות? זו הגרסה שלי לסלט פירות ותסמכו עליי שהכנסתי בו טוויסטים קלים בשביל השדרוג והמחמאות.זו התוספת המושלמת לצד עוגת גבינה אפויה, בהנחה שנשאר לכם עוד מקום בסיום ארוחת החג. חג שמח!   אז מה קונים?1…

מה הקשר לסלט לא “חלבי”, בועט וחריף לחג שכולו מזוהה עם רוך, גבינות וללבוש לבן? ובמילים אחרות מה לשקשוקה ולשבועות? אני לפחות, לא מצליח לחשוב על תוצר ישראלי יותר מובהק משקשוקה (המאכל והאופי) היכולת לערבב מלא דברים שיש לנו כאן וליצור משהו חדש שמוכיח שהכל יכול להתחבר, להתאים ולצאת טעים טעים!חוצמזה , יש מלא אנשים בעולם הזה שנמנעים מגבינות, ומלא עדות שארוחת החג היא עדיין על טהרת הבשר – אז בעבורם הסלט הזה הוא אחלה תוספת לארוחה. ואם אתם מהחוגגים בלבן, בלבוש ובתפריט, אז שדכו את הסלט הזה לבורקס קשקבל, מאפה אטריות או לחם טוב ואתם כבר תבינו כמה הוא מתאים לחג (ובתכלס גם לכל שאר הימים בשנה)   אז…

אין ויכוח ששבועות הוא חג הגבינות, אבל נדמה לי שקצת שכחנו שהחג הזה חוגג את הביכורים, את תבואת הארץ ואת השפע שהאדמה פה מניבה לנו. בסלט הזה מככבים שניים מהפירות המזוהים ביותר עם ארץ ישראל כאלה שהיו פה עוד הרבה לפנינו – תפוזים ותמרים  – אנחנו מייצאים אותם לכול העולם וקצת מתייחסים אליהם כאל מובן מאליו. אז כאן ביחד עם חסה, בצל ירוק וקראנצ’ כוסמת מתקבל סלט שהוא קצת כמונו: אוהבים פשוט, קל ונוח אבל דואגים לעשות רעש של חגיגה.קראנץ’ הכוסמת מצריך ממש כלום עבודה אבל כן לוקח די הרבה זמן אז הכינו אותו מראש .וכן אני יודע שבשיר זה “תפוחים ותמרים”…חג שמח.   אז מה קונים?1 חסה ערבית/רומית (חסה…

בחגי ישראל רוב שולחנות החג עמוסים בשלל מטעמים שלרוב יאכילו כמות סועדים כפולה מזו שיושבת לשולחן, שבועות הוא לא יוצא דופן במובן הזה, הוא שונה בדבר אחד מרכזי – שולחן החג עמוס במאפים ובצקים עתירי גבינות (ואני לא מתלונן לרגע) מה שהופך את הארוחה לכבדה מאוד ולכן, בארוחות שכאלה אני מעדיף שלא להעמיס גם את הסלט בגבינות או ברטבים כבדים, כמו תמיד חשובה לי ההתאמה של הסלט לעונה ולחגיגה.המרכיב העיקירי בסלט הזה הוא סלק אדום, שמשום מה אצלי מתקשר לבורשט ולחורף אבל בזכות הנקטרינה והבזיליקום הוא מקבל מלא אוויר ושמש של קיץ בים- התיכון והרוקפור כאן היא ממש כמו תבלין, רק בשביל הקיק והעקצוץ. במעט מאוד מאמץ מתקבל סלט שהוא חגיגה…