שניה לפני שאני אספר לכם מה יש בסלט הזה ושניה לפני שתגללו מטה כדי להבין כמה פשוט להכין אותו – חשוב לי להגיד דבר אחד –  זה לא טאבולה כרובית.כן זה נכון, הכרובית מגורדת דק דק אבל כרובית זה עדיין לא בורגול.וטאבולה מכינים עם בורגול והכרובית היא כל כך שווה בפני עצמה אז למה לחפש אותה למשהו אחר?מה שאני מנסה להגיד זה שהרבה פעמים ממציאים שמות למנות ומאכלים כדי כביכול להפוך אותם לאטרקטיבים יותר, ואני שואל,  למה זה טוב? אם אני אקרא לסלט הזה סלט כרובית וירוקים הוא יהיה פחות אטרקטיבי ? פחות טעים? ואם אני אקרא לקציצת עדשים “המבורגר” היא תרגיש לי כמו בשר?בסופו של דבר יש משהו בכל…

טוב הסלט הזה לא הכי אופיני לסלטים שאני בד”כ מכין, אני גם לא בטוח שזה עונה על ההגדרה של סלט (אבל זה דיון בפני עצמו) אני כן בטוח שבשניה שתכינו אותו לא תתחרטו, אני יודע שצלחת מכובדת שלו ופיתה זו משביע כמו ארוחה שלמה. אני גם יודע שאם בא לכם לגוון קצת את גזרת החומוס-טחינה אצלכם בשולחן הוא יגוון לכם בצורה מעולה ושבימי גשם וסגריר הוא מחמם ומשביע ומנחם.אז כל עוד אתם לא רגישים לפול אני מציע לכם לקרוא את המתכון ולהכין את מסבאחת הפול הירוק הזה.זה נכון שאני לא מחסידי הירקות הקפואים למינהם,אבל מוכרח להודות שבדברים מסויימים הם עובדים יופי, במקפיאים בסופרים ניתן למצוא פול ירוק ללא קליפה (ללא…

תפוחי-אדמה, שנים ניהלתי איתם מערכת יחסים של אהבה ופחד – שנים אהבתי אותם ושנים על גבי שנים פחדתי מהם. כל מי שאי פעם עשה דיאטה יודע תפוחי אדמה זו פחמימה פשוטה ועלובה כזו שמשביעה במהירות אבל לא באמת מחזיקה אותנו שבעים לאורך זמן. מצד שני מי שאכל תפוד או שניים בחייו יודע כמה כיף, נחמה ושמחה יש בהם.פירה או צ’יפס או גראטן של מושחתים או אפילו כזה פשוט שלוק עם כמון וקצת מיונז בצד (המרוקאים יבינו על מה אני מדבר) – משמחים ומשביעים לבבות ואנשים כבר דורות על גבי דורות.וכמו שכבר סיפרתי אחת ההחלטות הכי חשובות שלקחתי בשנים האחרונות זה להפסיק לפחד מאוכל – אז גם מתפוחי אדמה הפסקתי לפחד,…

סביר להניח שבפעם הראשונה שטעמתם קפה או בירה לא התלהבתם יותר מדי, חשבתם שזה מר ומוזר  – אבל אחרי כמה פעמים, פתאום מצאתם את עצמכם שותים את זה כל בוקר (את הקפה, את הקפה…בירה בבוקר זה קשוח). עכשיו לדבר הזה קוראים טעם נרכש ויש מלא מזונות שדורשים מאיתנו תהליך למידה של הטעם. אבל מה לגבי מזונות שמבינים אותם ככל שאנחנו מזדקנים, לקטגוריה הזו אני מציע את המונח “טעם מתבגר” אני מדבר על דברים כמו סודה, שוקלד מריר, דגים מלוחים, צלפים וגבינות קשות ומסריחות. עכשיו אני, שנים טענתי שאפרסמון זה פרי שצריך לעבור את גיל 40 כדי להעריך אותו, וששמור לו מקום של כבוד בקטגוריית “טעם מתבגר”. וביננו אני אומנם לא…

אני תמיד אומר שבחיים זה הכל עניין של מינונים, ומינונים זו חוכמה גדולה: צריך לדעת לאזן בין הדברים, לדעת מתי להוסיף, מתי לגרוע והכי קשה זה לדעת מתי לשחרר. ולפעמים צריך לשחרר בקטע של לעזוב ולפעמים צריך לשחרר כל רסן – להתפרע ולחגוג.והחוכמה האמיתית היא לדעת עם מי ומתי ואיך.אז את מינוני החיים אני אשאיר לכם כי זה באמת עניין סוביקטיבי ואני אתמקד בסלט.והסלט הזה ספציפית זה לימים שבא לכם להתפרע, שאוכלים איתכם אנשים שלא מפחדים מטעמים חזקים. עכשיו כל ההקדמה הזאת היא כדי להגיד לכם שאין פה טעות בכמויות ושאלה אכן המידות הנכונות. יש בסלט הזה כמות עצומה של נענע, כמות גדולה מאוד של בצל ירוק  וגם שומר –…

את הסלט הזה מכינים לאנשים שאוהבים באמת, כאלה שמחוברים אליהם חזק חזק, אנשים שנותנים לכם תחושה של בית, שמכירים אתכם על כל המורכבויות, על השמחה והצחוק, על המר והמתוק שבכם. והסלט הזה מוקדש לאישה שאני הכי אוהב בעולם – היא ולא אחרת – האמא הפרטית שלי.בסופשבוע האחרון חגגנו לאמא שלי יום-הולדת, לא חגיגה גרנדיוזית מרובת משתתפים עם ליצן וקוסם יותר ארוחת שישי שגרתית (רק עם אקסטרא עוגות בסוף).התכנסנו כולם אצל ההורים שלי בבית: רובנו עייפים, חלקנו מקוררים, חלקנו מוטרדים וחלקנו מתפלספים על החיים, האחיינים משתוללים ואני על הסלטים בארגונים אחרונים – שגרה משפחתית מקודשת!התיישבנו לשולחן כל אחד במקום הקבוע שלו וכל אחד ממלא את תפקידו הידוע בארוחה ועל הכל מנצחת…

אני מת על ערבוב של פירות בסלט ואני יודע שיש אסכולה שלמה של אנשים (לדעתי מעט מוזרים – אבל לא שופט) שמעצם הרעיון שיש פרי בסלט אוטמטית פוסלים את הרעיון.עכשיו אני לא בא לחנך אף אחד – אבל הם מפסידים.אני לא יודע אם הסלט הזה ישכנע אותם ויגלה להם את האור אבל אני יודע שהוא עלול לחולל איזה שינוי.הרבה עלי תרד, כוסברה וגבעולי סלרי ביחד עם שזיף סגול והר של בוטנים – ויש לכם סלט מרענן שאיכשהו לי מזכיר מעט ארצות רחוקות. אני חושב שיש משהו בשילוב של בוטנים וכוסברה שמיד שולח אותי לאסיה אבל ביננו הסלט הזה הכי מפה – ולא משנה איזה מדינה הוא יזכיר לכם הכי חשוב…

יש סיפורים ואגדות רבות על האורז השחור שמכונה גם אורז אסור, אחת הנפוצות שבהן היא שהאורז הזה היה מזון של אנשי מלוכה ואצולה בסין העתיקה, ואסור לאכילה על ידי ההמון, האספסוף שקטף אותו בעבורם. עכשיו אני אגיד לכם שאגדות אם הן נכונות או לא הן מייצרות מיתוסים ונותנות מימד דרמטי לדברים די שגרתיים (נגיד אורז לדוגמא) ודבר נוסף זה שהעולם ניהיה קטן, רוב הממלכות התפרקו (או לפחות שינו פורמט) ותודה לאל שאת האורז הזה אפשר למצוא כמעט בכל חנות (לרוב באלה שמחזיקות קטניות בתפזורת). בסלט הזה שידכתי לו קוביות של דלעת מקורמלת וצרובה במחבת, עשבי תיבול, צימוקים ואגוזי לוז. עכשיו בכנות, זה סלט שמצריך מעט הכנות ובישול, שום דבר מאוד…

שעון חורף וחורף – חיים שלמים ששנאתי אותם ואת עונות המעבר עוד יותר.כל הסגריריות הזו וזה שמחשיך מוקדם היו מכניסים אותי למצב כרובל מתקדם.כנראה שעם השנים אנחנו מתרככים או לומדים למצוא את היתרונות במצב נתון וככל שחולף הזמן, אני מוצא עצמי שונא אותו פחות ופחות ואפילו מצליח למצוא כמה דברים חיננים בעונה הזו:הקרירות שמביאה איתה רעננות, תחושה שהקצב ברחובות מהיר יותר, הצעדים קלים יותר והירוקים ? הירוקים ירוקים הרבה יותר.אבל יש דברים שאני לא מצליח להתגבר עליהם וזה סלידתי מתפוזים וקלמנטינות וחורף הרי זו העונה שלהם וזו העונה שבא אני מתחיל לגעור בכל מי שמקלף לידי תפוז או קלמנטינה. אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל ולפומלית (וגם לפומלה) אני…

אני לא יודע מי קובע את זה ואם מישהו מכתיב את הדבר הזה אבל גם באוכל יש אופנה, וכל כמה שנים יש איזה מנה או ירק תורן שמקבל את הבמה ונדמה שהוא מופיע בכל מקום, מקבל מלא תשומת לב, נוכח בכל תפריט ויהיה הדבר הנכון שצריך לצרוך ולהכין. בתקופה האחרונה הכרובית – היא הירק הנכון , ספרים (מצויינים אגב) נכתבו עליה, תפריטים התפייטו עליה וכולם גילו את כמות הגיוונים והמאכלים שאפשר להכין מהירק המעולה הזה.עכשיו מה אני בא להגיד, שאופנה זה אחלה ואני חובב טרנדים ידוע, אבל יש דברים שהם לא טרנד חולף הם קלאסים ונצחיים כי הם מתאימים לזמן ולמקום. ואותם –  אני חובב במיוחד.והכרובית – יש בה איזה צניעות…