איזה באסה לסוכות איך תקעו אותו בסוף התור.וגם לא תגידו בסוף  עם איזה מרווח נשימה, לא לא, ממש צמוד דבוק לכיפור שתמיד איכשהו צמוד לשבת.ואני יודע זה חג חשוב ונחשב אבל מה לעשות הוא מגיע כל שנה מחדש שרובנו כבר לא יכולים לראות מטבח, אוכל (שקר אוכל תמיד כיף לראות ולאכול) ובעיקר לא יכולים לראות עוד אירוחים ואושפזין.אז אני באמת שואל למה לא לדחות אותו קצת? למה לא לתת לו ולנו עוד איזה זמן נשימה וגעגוע? ככה גם על הדרך נקזז ממרחשוון האיום את תקופת היובש והשיממון?התשובה לכל התהיות האלה שלי – היא כי ככה.ולפעמים ככה זו תשובה לגיטמית.וסוכות כבר פה וגם האושפזין ואנחנו נטרח ונכין ונלבש בגדים לבנים חגיגים,…

אני אוהב צנצנות עם ממרחים הן הופכות את החיים להרבה יותר קלים וטעימים.שעשבי התיבול מסתכלים עליי ואומרים לי “לא גבר אני לא מספיק פרש לסלט, אבל שמע בדקות הקרובות אתה יכול להוסיף אותי לאיזה תבשיל או מרק. ובאופן כללי כדאי שתזדרז ותנצל, כי עוד יום או יומיים ואני מתקפל, מתרופף סופית ומתפטר”.אני מקשיב לשירת העשבים הזו ומבין שני דברים: הראשון שזה שאני שומע ירקות מדברים זה קצת מחשיד.והשני, שאם כבר שמעתי את השירה כדאי לי להסיק מסקנה ולהזדרז בהכנה.לפעמים הם באמת נכנסים לתבשיל או מרק ולפעמים אני הופך אותם לממרח משובח.הממרח הזה הוא אורח קבוע אצלי במקרר. כמו שהבנתם אני מכין אותו שהעשבים כבר עייפים, הקיצוץ, התיבול והשימון הופכים אותו…

קצת יותר מ25 שעות נמשך יום הכיפורים, כולה יממה ועוד שעה.והיממה הזו חוזרת על עצמה בדיוק מופתי פעם בשנה. ועדיין כל פעם מחדש, התארגנויות, שאלות והערכות משל היה מדובר בצום ומעצור של העולם לשלושה ימים שלמים.מה עושים לפני/מה לא עושים לפני, איך מעבירים את הזמן, אפוניים/ספר קריאה או תפילה / שינה/ בית כנסת? מה שותים אחרי? ומה אוכלים לפני או אחרי (וחלקנו גם תוך כדי). בתכלס, כולה יום אחד.אבל יום כזה שמלא משמעות, הרגלים, טקסים וטקסיות.אני ביום הזה בוחר להנות מהשקט, מתכנס, מנהל שיחות עם עצמי ועם האלוהים שלי, לא מוותר על השופר ועל התפילה/הבקשה הלא כתובה.ביום הזה אני נצמד להרגלים קטנים שאני משמר שנים ,הרגלים ששמורים רק ליום הכיפורים.אחד ההרגלים…

ולפעמים הסיפור הוא יותר פשוט ממה הוא נראה.לפעמים והרבה פעמים זה פשוט כי ככה יצא.מנגו ותרד במקרר, זרזיף מחשבה, שולף קערה ומתחיל לערבב.ויש משהו בדברים שקורים בספונטניות ובזרימה, הם כמעט תמיד מולידים תוצר עם מחשבה רעננה.קחו את הסלט הזה, באמת אין סיפור מאחריו, שמתי מוזיקה ברקע, פתתתי את המקרר וזה פשוט זרם לי.שהגעתי לרוטב דיגדג לי להוסיף עקצוץ, ולא היה לי פלפל חריף או צ’ילי רענן אז הוספתי מעט פלפל שאטה יבש גרוס, הוספתי גם קצת דבש בשביל הקונטרסט.טעמתי את הרוטב, דייקתי ממש בקטנה והבנתי דבר חשוב, הבנתי שלפעמים מאילוץ יוצאים דברים פיצוץ.אז הרוטב הזה מבחינתי הוא בחזקת גזור ושמור -הוא יתאים לסלט שלפניכם אבל גם למגוון סלטי עלים או …

היא: תגיד איך זה שאין לך סלט אסיאתי בבלוג?אומר: דווקא יש איזה אחד או שנייםהיא: ולמה לא יותר?אומר: כי אני כולי מידל-איסט.היא: אבל שנים עבדת בסושי, ובכלל אתה עף על אוכל אסיאתי.אני: אני עף על אוכל נקודה.אני: ואסיאתי כיף בחוץ, והרטבים מסובכים ודורשים דיוק טעמים.היא: ואתה מרגיש שזה גדול עליך? חושב לעצמי: היא יודעת על איזה כפתורים ללחוץ לי (הכלבה)עונה לה: גדול עליי??? כולה סלט ורוטב אסיאתי לאן עפת? היא: לא עפה לשום מקום, מה אתה מתנפח? חושב לעצמי: היא מכירה אותי טוב מדי, יודעת שהאגו כבר מפעיל את הגלגלים.אני: תנוחי כפרה, לא מתנפח ולא נעליים. יאללה חייב לחזור לעבוד.היא: סבבה, בהצלחה עם הערבוב של המזרח-רחוק….אני:  את מכירה אותי יותר מדי טוב. חברים…

חם, חם, חם ממש חם. מה אני אגיד לכם צריכים להיות כנים ולהודות שפייר אנחנו בפאקינג אוגוסט במידל איסט.החום והלחות איך לומר תוקפים באותו זמן כל שנה. אנחנו מזיעים, בורחים למזגן ונהנים משיח הכמה-חם-ואיך-אנחנו-מופתעים-ולא-זוכרים חום כזה.אז אני לא מופתע מהמזג האוויר או מהחום אבל מה שכן מפתיע אותי בכל קיץ זה הפרצוף של הפטרוזיליה-כוסברה אצל הירקנים. הזרים של עשבי התיבול כל כך מצומקים ועייפים, מסתכלים עליי במבט כזה שאומר “עושהסלט כפרה עליך חם לנו וידענו ימים יפים יותר – דבר איתנו עוד חודש שקצת יתקרר”.לרוב אני אקח את הזר הכי חינני מהמגוון העייף אבל תמיד אעדיף להתמקד במה שעכשיו מקבל את החום ממש ממש בכיף.כי תמיד יש מישהו או משהו שפורח…

פעם בכמה שנים תוקף אותי חשק בלתי מוסבר לפלאפל. אז אני מזמין מנה, אוכל חצי פיתה ומזכיר לעצמי שאני לא אוהב את הדבר.הווידוי שלי לא נגמר  בזה – שווארמה מעולם לא טעמתי (הווידוי למה, שמור במערכת כי אחרת בכלל תחשבו שאני טרללה) אני יודע שמדובר בדברי כפירה, אני מבין שייתכן ותשלל ממני תעודת הזללן, ואולי תחשבו אותי למתנשא – אז כדאי לתקן מעט אתה רושם אני אגיד לכם שלאפה עם שניצל זה החיים, וסביח טוב זו אומנות קולינרית.וכל הפתיח זה נועד כדי לספר לכם שבבופה המה-לשים-לך-בפיתה לכל אחד יש העדפה, ואצליי אומנם בפיתה אין פלאפל אבל תמיד יש את הסלט מלפפונים הזה שהמלפפון ספק כבוש ספק פריך ומלא מלא בטעם חמוץ…

המזגן בסלון התקלקל ועד שבעלהבית יסדר, כול מה שנותר לי זה להתנחם במאוורר.נכון מאוורר זה סבבה ועדיף על כלום, אבל מאוורר בסופו של דבר דוחס את האוויר בחדר שהוא נמצא בו והאוויר בחדר לח למות, לח ודחוס.בקיצור כבר כמה ימים שאני בביתי מתבשל, מיטגן נצלה בחום. איך אני אגיד את זה בעדינות, הימים האלה הוציאו ממני את המיטב -כל מי שבטעות נתקל בי חש בחמימות של המוד ובהתקצרות הפתיל.ואני? אני טיפוס של קיץ, תמיד מעדיף שורטס על צעיף, שמש יוקדת על עננים אפורים ובגדול בגדול אני טיפוס של חום – אבל גם לי יש את הגבולות שלי.לסיכום, בכל מה שקשור ללצלות, להטגן ולהתבשל אני חושב שהרבה יותר טעים ונעים לעשות…

נשבע לכם שטרחתי לברר ולא אין משמעות לשם, לגבינת חלומי קוראים כך לגמרי במקרה.אבל בואו לא ניתן לעובדות לבלבל אותנו, ונחליט שקוראים לה ככה כי היא פשוט חלום.זה מדהים איך גבינה פשוטה כ”כ הופכת לדבר כ”כ חלומי שהיא פוגשת שמן או כל מקור של חום.קוביות של חלומי מטוגנות זהובות ופריכות הם שידוך מעולה לסלט ירוק ורענן, כזה שמשלב כמה סוגי חסות ועליי מיקרו עזים.זה סלט כזה שעושה דאווין של ביתקפה והוא מתאים בול לבראנצ’ בשבת לצד איזה מאפה.הוא לא מצריך עבודה רבה או בלאגן אטומי במטבח אבל כדי שהוא יצא ממש ממש מוצלח כדאי מאוד להקפיד על הכללים הבאים (שהם נכונים לכל סלט עלים)1. תערבבו כמה סוגים של חסות, זה…

אתם הרי לא באמת חשבתם שאני ואפרת נסתפק בסלט אחד נכון?אז קבלו סלט נוסף שהתערבב אצל אפרת במטבח והצטלם יפה יפה כמו דוגמן למדור שבעיתון.והוא לא רק יפה ואלגנטי הוא סלט מרענן כזה ושרמנטי.הענבים האדומים מביאים איתם בריזה של מתיקות, וביחד עם עלי הטרגון זה כל מה שנדרש ליום חם במזרח התיכון.אני: אפרת יש לי מחשבה על סלט של ענבים, ביבי מוצרלה וטרגון…אפרת: זה נשמע שיגעון אבל אולי, רק אולי,  חסר עוד מרכיב שיקפיץ את הטון.חשבתי רגע ואמרתי: פריכות של עלים זה כל מה שהסלט הזה צריך – חסה?אפרת: חסה זה מעולה, יש זן חדש גם טעים וגם יפה.נדב: לליק?אפרת: בול, איך ידעת?אמרתי לה שגרייט מיינד טיינק א לליק (באינגליש…