אני לא אוהב לדבר או להשמע כמו קלישאת ריאלטי אבל יש דברים שיונקים מבית. יש זכרונות שצרובים בתוכנו. יש תנועות ידיים שגם אם אף פעם לא ניסית קודם, הגוף כאילו יודע אותם, מכיר אותם, את ההוראה את התחושה. וברגעים הנדירים שאני פורס חלה בשישי בצהריים (נדיר כי לרוב אני משתדל להתאפק עד הערב) אני נזכר בה. בתנועת היד המודיקת שפורסת חלה לפרוסות עבות (עבות מאוד) ודואגת שכל שתי פרוסות ישארו מחוברות בתחתית ואז ממלאת אותן במלא אהבה, מעמיסה את כל האהבה שיש לה בתוך שתי הפרוסות האלה. שמה קצת מטבוחה, מוסיפה קציצה ופלפל חריף מטוגן ועוטפת בנייר לבן פשוט ומגישה למי שנכנס בדלת, דואגת לארוז ולשלוח למי שנאלץ לעבוד – ומקפידה שכולם יאוכלו ויקבלו אהבה במידה שווה. והסבתא הזו שלי כבר מזמן לא כאן ואת הכריך הזה שלה אני לא אשחזר לעולם, ויודעים מה אני גם לא מנסה, אבל עדיין בכל פעם שאני פורס חלה אני נזכר בה ומודה לאלוהים על אהבה, על הזכרון ועל התחושה. ואחרי שהכנתי את הסלט והכנסתי אותו לתוך חלה פתאום הבנתי שבלי להתכוון את החומוס שהיא היתה מגישה לצד הדגים הפכתי לסלט, רענן וחצוף כזה, כזה שצריך לאכול עם הרבה לחם ורצוי עם קצת חריף ליד. והבנתי עוד דבר, באוכל כמו באהבה לא צריך לשחזר, לא חייבים לחקות אפשר וצריך לתת לזכרון ולתנועה להוביל. והכי חשוב צריך להעניק. להעניק מהלב.
אז מה קונים? 500 גרם גריגרי חומוס ( לפני בישול) 3 עגבניות בשלות 2 גבעולי סלרי 1/2 צרור פטרוזיליה 1/4 צרור כוסברה 2 פלפלים ירוקים חריפים (אופציונלי להגשה)
לרוטב: 1/4 כוס שמן זית מיץ מחצי לימון כף אריסה (עדיף חריפה) 1 שן שום כתושה 2 כפות חומץ 1/4 כפית מלח גס 1/2 כפית פלפל שחור גרוס
מפשילים שרוולים
את גרגירי החומוס משרים במים למשך לילה במקרר, מסננים, מעבירים לסיר מלא במים, מביאים לרתיחה ומבשלים כ25 דקות. גרגירי החומוס מוכנים כאשר הם נגיסים אבל לא נמעכים בקלות. מסננים, שוטפים במים קרים ומעבירים לקערת ערבוב. פורסים את העגבניות לפרוסות יחסית עבות (5-7 פרוסות בערך), חותכים לרצועות ואז לקוביות. מוסיפים לקערה. בעזרת קולפן קולפים את השכבה החיצונית של גבעולי הסלרי ובכך נפתרים ממרבית הסיבים. חותכים לאורך לרצועות דקות ואז לקוביות קטנות, מעבירים לקערה. מפרידים את עלי הפטרוזיליה והכוסברה מן הגבעולים הגסים, קוצצים ומוסיפים לקערה. בקערית קטנה מערבבים את האריסה עם מיץ הלימון והחומץ כאשר מתקבלת תערובת אחידה מוסיפים בהדרגה ובאיטיות את שמן הזית ובחושים היטב עד לקבלת רוטב אחיד, מוסיפים את שן השום, המלח והפלפל ומערבבים עם הסלט, מעבירים לצלחת הגשה.
והסלט הזה צריך לחם והכי טעים בתוך חלה שסופגת את כל הנוזלים והטעמים. פורסים את החלה לפרוסות עבות מאוד, מקפידים לפרוס בצורה כזו שכל 2 פרוסות נשארות מחוברות יחד בתחתית (בעצם מנסרים כמעט עד הסוף) ובכך הכריך הזה לא מתפרק. מורחים שכבה נדיבה של טחינה גולמית, ממלאים את כיס החלה בסלט, עוטפים בנייר ומגישים למי שאוהבים. את הסלט הזה אני אוהב להגיש לצד פלפל חריף קלוי, אז אם חשקה נפשכם באקסטרה חריפות זה מה שצריך לעשות: בעזרת מזלג מחוררים את הפלפל החריף, משמנים קלות וצולים במשך 20 דקות בתנור שחומם ל200 מעלות, מדי פעם הופכים את הפלפל כדי שיקבל חריכה יפה מכל הכיוונים, מוצאים ומצננים.
ומה אם אין לי? חומוס – יש פה עוד מלא סלטים שווים. בלי חריף – את האריסה אפשר להחליך בלימון כבוש. חלה – פיתה.
עם מה זה הולך? הולך עם יום שישי או בתוך חלה בצהריים או בארוחת ערב בין שלל הסלטים.
