יש סיפורים ואגדות רבות על האורז השחור שמכונה גם אורז אסור, אחת הנפוצות שבהן היא שהאורז הזה היה מזון של אנשי מלוכה ואצולה בסין העתיקה, ואסור לאכילה על ידי ההמון, האספסוף שקטף אותו בעבורם. עכשיו אני אגיד לכם שאגדות אם הן נכונות או לא הן מייצרות מיתוסים ונותנות מימד דרמטי לדברים די שגרתיים (נגיד אורז לדוגמא) ודבר נוסף זה שהעולם ניהיה קטן, רוב הממלכות התפרקו (או לפחות שינו פורמט) ותודה לאל שאת האורז הזה אפשר למצוא כמעט בכל חנות (לרוב באלה שמחזיקות קטניות בתפזורת). בסלט הזה שידכתי לו קוביות של דלעת מקורמלת וצרובה במחבת, עשבי תיבול, צימוקים ואגוזי לוז. עכשיו בכנות, זה סלט שמצריך מעט הכנות ובישול, שום דבר מאוד…

שעון חורף וחורף – חיים שלמים ששנאתי אותם ואת עונות המעבר עוד יותר.כל הסגריריות הזו וזה שמחשיך מוקדם היו מכניסים אותי למצב כרובל מתקדם.כנראה שעם השנים אנחנו מתרככים או לומדים למצוא את היתרונות במצב נתון וככל שחולף הזמן, אני מוצא עצמי שונא אותו פחות ופחות ואפילו מצליח למצוא כמה דברים חיננים בעונה הזו:הקרירות שמביאה איתה רעננות, תחושה שהקצב ברחובות מהיר יותר, הצעדים קלים יותר והירוקים ? הירוקים ירוקים הרבה יותר.אבל יש דברים שאני לא מצליח להתגבר עליהם וזה סלידתי מתפוזים וקלמנטינות וחורף הרי זו העונה שלהם וזו העונה שבא אני מתחיל לגעור בכל מי שמקלף לידי תפוז או קלמנטינה. אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל ולפומלית (וגם לפומלה) אני…

אני לא יודע מי קובע את זה ואם מישהו מכתיב את הדבר הזה אבל גם באוכל יש אופנה, וכל כמה שנים יש איזה מנה או ירק תורן שמקבל את הבמה ונדמה שהוא מופיע בכל מקום, מקבל מלא תשומת לב, נוכח בכל תפריט ויהיה הדבר הנכון שצריך לצרוך ולהכין. בתקופה האחרונה הכרובית – היא הירק הנכון , ספרים (מצויינים אגב) נכתבו עליה, תפריטים התפייטו עליה וכולם גילו את כמות הגיוונים והמאכלים שאפשר להכין מהירק המעולה הזה.עכשיו מה אני בא להגיד, שאופנה זה אחלה ואני חובב טרנדים ידוע, אבל יש דברים שהם לא טרנד חולף הם קלאסים ונצחיים כי הם מתאימים לזמן ולמקום. ואותם –  אני חובב במיוחד.והכרובית – יש בה איזה צניעות…

החגים מאחורינו, חזרה איטית לשגרה, ללקחת קופסה לעבודה,בלתקתק ארוחת ערב בקערה אחת. תכף גם העננים והסגרירות יגיעו ואיתם הרצון בפחמימה ובאוכל לא מאוד קר- וסלט פסטה זו התשובה המדוייקת לימים האלה.אני מת על סלטי פסטה יש בהם משהו שהוא בין סלט לארוחה, יש בהם אינספור אפשרויות גיוון והכי חשוב יש בהם פסטה – ופסטה זה טעים!אז הסלט הזה לא מצריך הרבה מעבר לבישול הפסטה, אין צורך בהכנות ובכלים מרובים, הוא לא בדיוק איטלקי וממש לא מתחכם הוא פשוט במובן הכי טוב של המילה  – ואני את האוכל היומיומי שלי אוהב פשוט ומדוייק.הסלט הזה מושלם לאירוח של כמויות גדולות של אנשים וגם מתפקד מצויין בארוחת ערב בטרנינג על הספה וגם נכנס…

אז שניה לפני שהחגים נגמרים ושניה לפני שאתם שוכחים מהרימון (למרות שהוא נשאר גם קצת אחרי החגים) הנה סלט מגזרת הסלטים שאני אוהב במיוחד, פשוט להכנה, נראה מיליון דולר וטעים שזה חגיגה.אז יש בו דלעת טריה, לא מבושלת – כן כן היא לא מבושלת וזו לא טעות, אפשר ורצוי לאכול אותה ככה כמו שהיא, יש בה מתיקות ופריכות שבבישול קצת הולכות לאיבוד ואחרי שתנסו תגלו שזה לא ירק קשה כמו שהוא נראה ושדלעת טריה ונאה – טעימה בטרוף.אז חווץ מדלעת ורימון הוספתי כדרכי בקודש המון עשבים ירוקים חופן צנובר קלוי ויצא סלט שהוא בול לעונה, בול לסוכה והאמת שאני מקפיד להכין אותו כל עוד הדלועים בשיאם והרימונים עדיין בעונתם.אז כנסו…

חול המועד סוכות זה זמן מצויין להזמין אורחים שלא יוצא לנו להפגש איתם הרבה ולהכין מאכלים שלרוב אנחנו לא מכינים בשגרה.אז ברוח החג וברוח העונה הקצרה שלה אני מזמין את כולכם ללכת לירקנים ולחפש את הפפאיה הירוקה, היא מתארחת אצלנו לזמן יחסית קצר, חובבי המטבח האסיאתי מתענגים על הסלט הזה במסעדות (ובצדק!) בלי שהם יודעים כמה פשוט וקל להכין אותו בבית.הדבר הכי חשוב לגבי הפפאיה שהיא חייבת להיות ירוקה ובוסרית – זה פשוט לא עובד עם פפאיה בשלה.אז קבלו מתכון לסלט של פפאיה ירוקה בטעמים אסיאתים מרעננים ועוקצנים. כזה שחוץ מהפאפיה את כל המצרכים שלו יש בכל בית – ונגיד ולא מצאתם פפאיה או שנגמרה העונה, בסוף המתכון תמצאו אלטרנטיבות…

37 שנה וכל פעם מחדש סוכות תופס אותי לא מוכן, כאילו מהר מדי, צמוד מדי ליום כיפור – לא משאיר מרחב לנשום רגע ולהתגעגע לאושפזין הקבועים שסועדים איתנו.וגם הפעם זה לא שונה, ושוב כל האיך כ”כ מהר? נגמרו לי הרעיונות מה לבשל? יהיה גשם בי-ם השנה? ועוד המון שאלות שהתשובות לכולם ברורות.אז להגיד לכם מה לבשל שעוד לא בישלתם החגים אני לא יכול, אבל אני כן יכול להגיד שבירושלים ירד גשם – אני לא חזאי, תמיד יורד.ואני כן יכול להציע לכם סלט שמשלב 2 משבעת המינים (שמצווה לקשט בהם את הסוכה) הסלט הזה מצריך אומנם בישול וסיר אבל באמת שלא מדובר במשהו מורכב, 20 דקות בערך והבישול מאחוריכם. סלט של  חיטה,…

אין הרבה ימים בשנה שאנחנו יודעים את מהלכם מראש, את סדר הפעולות המדוייק, את הלך הרוח, את האופן המדוייק שבו השגרה שלו נשברת. יום כיפור הוא מהימים הבודדים האלה שבין אם צמים ובין אם לא הוא מלא בטקסים קטנים, לוח זמנים יחסית מדוקדק והוא שובר השגרה הכי ידוע מראש – זה שמסמן לכולנו לעצור רק לרגע ולהתכונן ליום הזה, להתכונן לשגרה שנשברת – שעוצרת.עכשיו כל אחד והמסורות שלו, ואצלי הטקסים וההרגלים סביב היום הזה מתחילים הרבה לפני הצום. בין כל הטקסים והמסורת יש לי הרגל לא מוסבר של הכנת סלט קצוץ לארוחה מפסקת, אני מכין אותו באופן המדוייק הזה רק בערב יום הכיפורים, ובכלל באופן כללי האוכל שאני אוכל לארוחה…

רימון – חוצמזה שהוא הסמל של ראש השנה,  ושיש בו 613 גרגירים (מסוקרן לדעת מי ספר) ושהוא מלא זכויות וברכות, ומייצרים מלא תרופות סבתא ומוצרים קוסמטיים, הוא גם מאוד מאוד טעים וזה השיא העונה שלו ואם שותים את המיץ שלו – שתו אותו על בטן מלאה כי הוא מאוד מאוד חומצי. אז אם נשארו לכם רימונים מהחג או סתם בא לכם לנצל את המומנטם הנה סלט מעולה שמשלב בין רימון בורגול וזוקיני.עכשיו לפני שאתם נבהלים ואומרים גם רימון וגם בורגול זה מלא עבודה וכו וכו ותירוצים …תקראו את המתכון ותגלו שזה קל קל קל.סלט מהיר הכנה, משביע, צבעוני ואם בטעות נשאר לכם ממנו הוא יהיה ממש טעים בקופסא שאתם לוקחים…

לא חקרתי ואין לי הסבר מדעי לזה, אבל נדמה לי שמכל ברכות החג זו שקיבלה את הבכורה, שהפכה ממש לסמל המובהק של חג, לקונטציה הראשונה שחושבים עליה שאומרים ראש השנה זו הברכה על התפוח בדבש.עכשיו אני לא יודע אם זה תכסיס שיווקי לדבש, או בגלל שזה מתוק (ורובנו מכורים אליו) או בגלל הפשטות של הטעם ושל הברכה – בלי מילים מסובכות ובלי תמרים צהובים שמיבשים את הפה – קח תפוח , טבול בדבש ושיהיה לך מתוק כל השנה וכל החיים.ושאר הברכות מה איתם? זה אומר שהם פחות חשובות? פחות טעימות ?ממש ממש לא (שוב תמרים צהובים לא עושים לי את זה, למה לא מג’הול בעצם?).כאיש סלטים אני יודע שהרי בסוף…