זו אחת התקופות האהובות עליי בשנה, מזג האוויר עוד לא חם ומהביל, אבל שמשי  ובהיר ויש תחושה של אביב באוויר ובטרום עידן קורונה זה בדיוק הזמן שאני מתחיל לפנטז על חופשת הקיץ שלי.אבל לא רק בגלל זה אני חובב העונה, אני אוהב את הזמן הזה במיוחד מפני שזו עונתם של מלא דברים ירוקים ושווים, עשבי התיבול בשיאם וגם הפול הירוק עדיין כאן.הסלט הזה הוא בדיוק בשביל אנשים כמוני שאוהבים עשבי תיבול וטעמים של הלבנט.זה סלט ים תיכוני כי יש בו פול ירוק, והמון כוסברה, וגם סלרי ומלפפון והוא בעיקר ים-תיכוני כי בדרכו הפשוטה הוא עושה הרבה רעש ובלי הרבה מאמץ.אז לכל חובבי הלבנט (היי היי בלי להתנשא הלבנט זו השכונה…

את זה שאנחנו עם שאוהב לאכול ומחפש הזדמנויות וסיבה למסיבה כולם יודעים.וזה שאין לנו חגיגות וחגים נטולי מזון (אולי יום כיפור אבל כמות המזון שלפני ואחרי הצום בהחלט מפצה) גם כולם יודעים.לכן זה ממש ממש לא מפתיע שגם בחג-לאומי כמו יום העצמאות כולנו עסוקים באוכל, במנגלים, בלנפנף, בלדאוג שיהיה גם צ’יפס וגם כמות בשרים ולפעמים גם דגים שתספיק לגדוד, וחשוב שולחן עמוס עמוס בכל טוב. המהדרין אומרים שנפתח את המנגל לכמה שעות ונאכל לאט לאט באיזי, בלי לחץ ואכן אוכלים בלי לחץ וגםבלי סוף.ואני אני בארוחות האלה מקפיד שיהיה מלא מלא סלטים וירקות כי יש דברים שהולכים מצויין עם זה ויש דברים שהולכים מצויין עם כזה וכו וכו אבל אני…

יש סלטים שהם באים ממש בול בסוף ארוחה, משהו בשקט שלהם ובקלילות קצת מרגיע את הנפש ואת הגוף מהזלילה הגדולה. זה לא אומר שאי אפשר לפתוח איתם את הארוחה אבל זה אומר שאחרי ארוחה דשנה הם באים בטוב.וסוגר הארוחה האולטימטיבי ( זה קינוח אבל זה אח”כ) זה סלט ירוק רענן, יש אינספור גרסאות לסלט ירוק ולי באופן אישי אף פעם לא נמאס ממנו,  וגם ביומיום וגם בחגים ותמיד תמיד בארוחה מרובת מנות וזוללים יהיה אצלי סלט עלים על השולחן.וכשמדובר בשולחן חג אני בוחר בעלים קצת אחרים פחות שגרתיים. לסלט הזה בחרתי חסה פרנק ( שהיא עדינה ובשרנית) ובעלי רוברב, שנראים כמו מנגולד זרחני, ערבבתי אותם עם אגס וקשיו ויצא חגיגה…

אם תשאלו אותי מה הדבר הכי מזוהה עם השולחן הישראלי – אני אענה שירקות וצלוחיות.אני לא נכנס עכשיו לסוגי המאכלים הטוענים לכתר או מהי המנה הכי ישראלית.אני מדבר על השולחן עצמו, על ארוחת הבוקר, ארוחת הערב או כל בראנצ’ או סיבה למסיבה: בכולם תמצאו שפע של ירקות ומלא מלא צלוחיות ומגוון. כל אחד בוחר מה לשים בצלחת ומתי, מה ילך עם מה, מה הוא משאיר לסוף הארוחה וכמה הוא ישבע עוד לפני העיקרית.כי אנחננו עם שאוהב לבחור ולהחליט בעצמו (לנו לא יכתיבו) ואנחנו אוהבים שפע וחגים ושמחות והכל הכל קשור באוכל.וחג הפסח שעוד רגע כאן, יחגג השנה בצורה מוזרה ושונה בהמון מובנים חוץ מבמובן אחד – אוכל, לא משנה איפה ניהיה…

פסח זו אחת התקופות האהובות עליי בשנה, יש משהו מתחדש באוויר…אם דתים או לא: זה זמן לאוורור ולארגן את הבית – ואת המחשבותאם מאמינים או שפחות: עצם העיסוק בחירות וביציאה לחופש –  מזמין חשיבה מחודשת.חוץ מזה עוברים לשעון הקיץ, הימים ארוכים יותר, האביב בפתח, מתחילים לחשוב על יעדי נסיעה בקיץ, ובאופן כללי אנחנו דקה לפני הלחות שניה אחרי הכפור וזה מזג מושלם לצאת לטיולים, לתפוס פריחה ולשטוף את העיניים במלא צבע.והשנה איך לומר בעדינות- פסח מרגיש כמו מעולם אחר, סוריאליסטי, אז אני עוד לא יודע באיזה מתכונת חוגגים השנה ואני יודע שזה יהיה אחרת ואני ממש לא מתיימר להבין מה השיעור שצריך ללמוד אבל אני מתעקש על דברים קטנים שעושים…

שולחן ערוך, מסודר יפה יפה ועוד לפני שמתיישבים ומברכים הוא כבר עמוס בכל טוב, מלא מלא צלוחיות עם טריליון סוגים של סלטים ומטעמים, רובם סלטים מבושלים (שעליהם אחראית המלכה-האם) שזה שהם מגיעים בצלוחית קטנה לא אומר שהעבודה עליהם היא בקטנה, להפך – רובם ככולם מצריכים שעות של עבודה.ואני איך לומר? מת על צלוחיות, ומת על מגוון ושפע אבל עבודת פרך זה פחות בשבילי. בכללי כל הקונספט של החג הוא יציאה מעבדות לחירות ואף פעם לא הבנתי איך הקונספט מתיישב עם העבודה המטורפת שהחג הזה (וכל חג) מצריך.בקיצור לא חייבים לעבוד קשה, לא בחג ולא בכלל. וגם בחג מספיק טורחים על שאר המנות אז את הסלטים אפשר פשוט לעשות בפשטות –…

“אם אין לחם תאוכלו עוגות” אמרה המנוחה לפני שערפו את ראשה.אומרים שהיא לא באמת אמרה את זה ואני מאמין שהיה לה משהו דחוף יותר להגיד  שניה לפני שהיא החזירה את נשמתה לבורא.אבל היא שהיתה מלכת צרפת האחרונה דווקא את זה זוכרים לה, ולמה? כי המשפט הזה סימל ריחוק, חוסר הבנה בסיסית של מהי משמעות הלחם, של נהנתנות יתרה וניתוק מהמציאות.והלחם הזה וכל לחם אחר משחר ההיסטוריה  -הוא קדוש- והלחם הזה הוא הבסיס – ולחם, לחם לא זורקים.אין כמעט מטבח בעולם שלא עושה שימוש יצרתי בלחם ישן, בקצוות, בקרעי לחם מיום אתמול ואפילו… אפילו בפירורים.במטבח  הערבי מטגנים את הפיתות בסלט  קצוץ, הצרפתים הופכים את הבריוש הישן לקרוטונים והאיטלקים חותכים גס את…

כל פעם מחדש אני נפעם מהיכולת של חום לשנות ולהפוך עולמות – כמה כוח משחית יש בה באש וכמה כוח לברוא, ליצור יש מאין.אז החום משנה תרכובות, ממיס חומות ואם להאמין ולקוות גם מגרש מחלות (כאלה או אחרות)והחום הזה גם אחראי לגילוי די מפתיע והזוי שגילית לא מזמן – צנוניות צלויות!מודה שזה תפס אותי לא מוכן, אני לא משתגע על צנוניות( כאילו זה נחמד אבל לא טירוף) ואז אתה מכניס אותן לתנור והחום? החום מעיף אותן לגבהים חדשים.אז גם אם אתם לא חובבים של הירק החריף והעוקצני הזה תנו לו צ’אנס, זרקו אותו לתנור ל20 דקות ותגלו כמה קסם יש בזה.עכשיו כבר הפעלתי את התנור והוצאתי תבנית גדולה מדי אז…

אני ירושלמי בדימוס וירושלמי שלא נופל בתו-תקן הירושלמי של עמידות בקור.חיים שלמים שנאתי את החורף ויותר מזה את הסתיו.תנו לי שמש ואור ואני איש הרבה יותר שמח, אבל וזה אבל חשוב ככל שעוברות השנים אני מוצא יותר סיבות לאהוב (טוב אולי לא לאהוב יותר לחבב) את  החורף.אז חוץ ממרקים, קרמבו ומלא עשבי תיבול רעננים, בחורף יש כוכב אחד בעייני וזה האבוקדו – כמו הנחליאלי הוא מתחיל להופיע שניה לפני הגשם והוא נשאר כאן עד שהחום חוזר לאזורנו. בחישוב מהיר זה אומר שעכשיו הוא בשיא שלו!כן זו הקדמה פומפוזית אבל אני מהמכורים, נקרע ביני לבין עצמי איזה זן אני יותר אוהב את ההס או האטינגר – וזו באמת בחירה לא פשוטה.מה…

הסלט הזה חדש אצלי על השולחן, הוא נולד בביקור אצל הירקן לפני מספר שבועות, עוד יום שישי שגרתי של ליקוט ירקות וטריליון סידורים. בכניסה לירקן חלפתי ליד הר של תותים והמשכתי לחלק החביב עליי: שדרת הירוקים, וכמו תמיד שיש זעתר על המדף -הוא מיד נכנס לסל שלי.ופתאום מחשבה ” תותים וזעתר? תותים וזעתר זה מתאים? ” המשכתי בליקוט ולפי חוק המחשבה השניה שלי (זה בתכלס אומר שאם נכנס לי רעיון לראש והוא לא מרפה – אני מנסה וגג מתאכזב לטובה). מפה לשם, אספתי כמה תותים ושבתי למטבח – זה לא הצריך הרבה נסיונות אלא ממש רק דיוק קל של מינונים.ומה אני אגיד לכם ? אני מת פשוט מת על הרגעים…