אני ירושלמי בדימוס וירושלמי שלא נופל בתו-תקן הירושלמי של עמידות בקור.חיים שלמים שנאתי את החורף ויותר מזה את הסתיו.תנו לי שמש ואור ואני איש הרבה יותר שמח, אבל וזה אבל חשוב ככל שעוברות השנים אני מוצא יותר סיבות לאהוב (טוב אולי לא לאהוב יותר לחבב) את  החורף.אז חוץ ממרקים, קרמבו ומלא עשבי תיבול רעננים, בחורף יש כוכב אחד בעייני וזה האבוקדו – כמו הנחליאלי הוא מתחיל להופיע שניה לפני הגשם והוא נשאר כאן עד שהחום חוזר לאזורנו. בחישוב מהיר זה אומר שעכשיו הוא בשיא שלו!כן זו הקדמה פומפוזית אבל אני מהמכורים, נקרע ביני לבין עצמי איזה זן אני יותר אוהב את ההס או האטינגר – וזו באמת בחירה לא פשוטה.מה…

הסלט הזה חדש אצלי על השולחן, הוא נולד בביקור אצל הירקן לפני מספר שבועות, עוד יום שישי שגרתי של ליקוט ירקות וטריליון סידורים. בכניסה לירקן חלפתי ליד הר של תותים והמשכתי לחלק החביב עליי: שדרת הירוקים, וכמו תמיד שיש זעתר על המדף -הוא מיד נכנס לסל שלי.ופתאום מחשבה ” תותים וזעתר? תותים וזעתר זה מתאים? ” המשכתי בליקוט ולפי חוק המחשבה השניה שלי (זה בתכלס אומר שאם נכנס לי רעיון לראש והוא לא מרפה – אני מנסה וגג מתאכזב לטובה). מפה לשם, אספתי כמה תותים ושבתי למטבח – זה לא הצריך הרבה נסיונות אלא ממש רק דיוק קל של מינונים.ומה אני אגיד לכם ? אני מת פשוט מת על הרגעים…

בוא נדבר רגע על שניצל: פריך, דק (רק דק), זהוב , מטוגן – אושר!בתכלס לא צריך עוד הרבה מילים כי באמת שניצל כמה פשוט ככה טוב.יש הרבה ויכוחים על מה הוא המאכל הכי ישראלי. הטוענים לכתר הם תמיד החומוס או הפלאפל או הבמבה ויש שיטענו שגם הקרמבו – אבל אם תשאלו אותי המאכל הכי ישראלי זה שניצל, ולו רק מהסיבה הפשוטה: שבדיוק כזה אין בשום מקום אחר בעולם.השניצל שרובנו מכירים הוא תולדה של כשרות וצנע.את השניצל המקורי ההוא מוינה, עושים בכלל מבשר עגל (או מבשר לבן- רחמנא לצלן) מוסיפים גבינה ומטגנים בחמאה – ואז היהודים הורידו את הגבינה והחמאה בשל הכשרות, ואז הגיעו לארץ ובארץ אין הרבה עגלים ויש צנע.…

בוא נדבר רגע על אפרטיף, על ההמצאה הגאונית הזאת של לאכול משהו קל לפני האוכל, משהו שרק יפתח את התאבון – למה גאוני אתם שואלים? כי זה אוכל לפני אוכל…ומה לא גאונות בזה?עכשיו המסורת הזו של לאכול משהו קטן לפני נולדה מתוך מחשבה על להפעיל את בלוטות הטעם ומערכת העיכול לפני שמאביסים ארוחה דשנה וכדי שבארוחה עצמה נאכל יותר בנחת.אבל כמו כל מסורת גם לזו גבולתיה נפרצו ויש אסכולה שלמה של מנות ומאכלים שמתלווים אליה ואם תשאלו אותי זה גם מגיע לממדים של ארוחה בפני עצמה – מעיין ארוחה קלה, משהו שהוא יותר מנשנשוש קל אבל לא אוכל כבד, מתבטא לרוב במגוון מאזטים ומאכלים קלים שהולכים מצויין ליד אלכוהול.ובבית שגדלתי…

שניה לפני שאני אספר לכם מה יש בסלט הזה ושניה לפני שתגללו מטה כדי להבין כמה פשוט להכין אותו – חשוב לי להגיד דבר אחד –  זה לא טאבולה כרובית.כן זה נכון, הכרובית מגורדת דק דק אבל כרובית זה עדיין לא בורגול.וטאבולה מכינים עם בורגול והכרובית היא כל כך שווה בפני עצמה אז למה לחפש אותה למשהו אחר?מה שאני מנסה להגיד זה שהרבה פעמים ממציאים שמות למנות ומאכלים כדי כביכול להפוך אותם לאטרקטיבים יותר, ואני שואל,  למה זה טוב? אם אני אקרא לסלט הזה סלט כרובית וירוקים הוא יהיה פחות אטרקטיבי ? פחות טעים? ואם אני אקרא לקציצת עדשים “המבורגר” היא תרגיש לי כמו בשר?בסופו של דבר יש משהו בכל…

טוב הסלט הזה לא הכי אופיני לסלטים שאני בד”כ מכין, אני גם לא בטוח שזה עונה על ההגדרה של סלט (אבל זה דיון בפני עצמו) אני כן בטוח שבשניה שתכינו אותו לא תתחרטו, אני יודע שצלחת מכובדת שלו ופיתה זו משביע כמו ארוחה שלמה. אני גם יודע שאם בא לכם לגוון קצת את גזרת החומוס-טחינה אצלכם בשולחן הוא יגוון לכם בצורה מעולה ושבימי גשם וסגריר הוא מחמם ומשביע ומנחם.אז כל עוד אתם לא רגישים לפול אני מציע לכם לקרוא את המתכון ולהכין את מסבאחת הפול הירוק הזה.זה נכון שאני לא מחסידי הירקות הקפואים למינהם,אבל מוכרח להודות שבדברים מסויימים הם עובדים יופי, במקפיאים בסופרים ניתן למצוא פול ירוק ללא קליפה (ללא…

סביר להניח שבפעם הראשונה שטעמתם קפה או בירה לא התלהבתם יותר מדי, חשבתם שזה מר ומוזר  – אבל אחרי כמה פעמים, פתאום מצאתם את עצמכם שותים את זה כל בוקר (את הקפה, את הקפה…בירה בבוקר זה קשוח). עכשיו לדבר הזה קוראים טעם נרכש ויש מלא מזונות שדורשים מאיתנו תהליך למידה של הטעם. אבל מה לגבי מזונות שמבינים אותם ככל שאנחנו מזדקנים, לקטגוריה הזו אני מציע את המונח “טעם מתבגר” אני מדבר על דברים כמו סודה, שוקלד מריר, דגים מלוחים, צלפים וגבינות קשות ומסריחות. עכשיו אני, שנים טענתי שאפרסמון זה פרי שצריך לעבור את גיל 40 כדי להעריך אותו, וששמור לו מקום של כבוד בקטגוריית “טעם מתבגר”. וביננו אני אומנם לא…

אני תמיד אומר שבחיים זה הכל עניין של מינונים, ומינונים זו חוכמה גדולה: צריך לדעת לאזן בין הדברים, לדעת מתי להוסיף, מתי לגרוע והכי קשה זה לדעת מתי לשחרר. ולפעמים צריך לשחרר בקטע של לעזוב ולפעמים צריך לשחרר כל רסן – להתפרע ולחגוג.והחוכמה האמיתית היא לדעת עם מי ומתי ואיך.אז את מינוני החיים אני אשאיר לכם כי זה באמת עניין סוביקטיבי ואני אתמקד בסלט.והסלט הזה ספציפית זה לימים שבא לכם להתפרע, שאוכלים איתכם אנשים שלא מפחדים מטעמים חזקים. עכשיו כל ההקדמה הזאת היא כדי להגיד לכם שאין פה טעות בכמויות ושאלה אכן המידות הנכונות. יש בסלט הזה כמות עצומה של נענע, כמות גדולה מאוד של בצל ירוק  וגם שומר –…

כידוע התפקיד שלי בארוחות משפחתיות הוא להכין סלט, וכבן למלכה האם חשוב לי שלכל סועד בשולחן יהיה משהו שהוא אוהב.שנים תמרנתי בהצלחה בין אח אחד שלא אוכל פירות בסלט, השני שלא אוכל פטריות/נבטים/כרובית (או כל מה שלא מתחשק לו באותו רגע) ואבא אחד שבאמת חוץ מחציל אוכל הכל.ואז הגיעה גיסתי והפכה את התמרון לבלתי אפשרי. עכשיו שלא תטעו היא אישה מדהימה ואני חולה עליה, היא גם מגיעה עם צמד חמודים (האחיינים ההורסים שלי!) אבל מה, באוכל היא מאוד מאוד בררנית. היא אוהבת דברים פשוטים, בלי עשבים, בלי רוב סוגי הירקות והנורא מכל היא לא משתגעת על שמן זית. חרף נסיונות רבים ומגוונים לא הצלחתי לשכנע אותה להנות מירוקים ומשאר דברים טובים.…

יש מיתוסים שחייבים לשבור: תירס טרי, זה שמגיע בקלח – ממש אבל ממש לא מצריך בישול – הרוב המכריע  של הזנים המצויים בסופר ואצל הירקנים טובים לאכילה ככה כמו  שהם. לא זה לא עושה כאבי בטןוכן זה הרבה יותר פריך ומזין מזה שנמכר בקופסאות שימורים.ושוב זה ממש לא מצריך בישול.אז את הסלט הזה אני ממליץ ומפציר בכם להכין מתירס טרי, בקשו מהירקן את הזן המתוק במיוחד ותסמכו עליי, ברגע שתטעמו אותו לא תחזרו לתירס מקופסה.למען הסר ספק, אני ממש לא נגד קופסאות וחיים שלמים אכלתי תירס מקופסאות אבל אין מה לעשות ואף אחד לא ישכנע אותי אחרת – טרי תמיד יותר טעים, אבל תמיד.חוץ מתירס טרי ומתוק יש בסלט הזה…