אפרסק פיתה, נשבע לכם שלא המצאתי את זה.השם שלו נשמע כמו שם של המצאת אינסטוש או טיקטוק אבל וואלה זה השם שנתנו לו.ולמה פיתה? לא בגלל שהוא חמים, רך ועם כיס שמכיל הכל.קראו לו פיתה – רק בגלל הצורה הפחוסה-מעוכה שלו.האפרסק הזה הוא מזן האפרסקים האהובים עליי והוא לא פחות ממעדן.הלחיים שלו אדמדמות, מבפנים הוא צהוב-צהוב, פריך כזה ומתוק מתוק.אז מה נאהב אותו פחות כי הוא נולד מעוך? ההפך הוא הנכון.והכי כיף שבכל המעיכות הזו יש מלא בשר של פרי וגרעין קטן קטן. ממליץ לכם לחפש את אפרסקי הפיתה אצל הירקנים ובשווקים, הם טעימים ככה כמו שהם והם נהדרים ממש כמו בסלט שלפניכן.   אז מה קונים?6 אפרסק פיתה1 צרור…

התוכן אינן ממומן ע״י המועצה לגריסי-פנינה וזאת מהסיבה הפשוטה שהמועצה הזו לא קיימת וחבל שכך! למה חבל? כי וואלה הדגן החמוד הזה חייב יח״צ ויפה שעה אחת קודם. איכשהו יצא שרובכן נזכרות בו בחורף ומוסיפות אותו ללמרקים או לחמין ואיך שמגיעים הימים החמים הוא נשכח במאחורה של המקפיא או במדף במזווה. ומה אני אגיד לכן? חבל שכך.אני כבר שנים טוען שגריסי-פנינה זה הפתיתים של הטבע אוכל כזה שמכינים בצ׳יק והוא משביע שיא. חוץ מזה שהוא מקדם שובע ברמות הגבוהות, הוא מזין וטעים ברמות וכן גם בסלט, וכן גם בקיץ. שידכתי אותו לתפוח, מלא מלא נענע וקצת חריף, רוטב חרדל עם קצת מייפל ויצא סלט מטריף. אז מה קונים?1 כוס גריסי פנינה1 תפוח פינק לידי1 שורש פטרוזיליה1 צרור נענע1 צ’ילי אדום חריף1/3 כוס אגוזי מלך קלוים וקצוצים גס לרוטב:1 כף גדושה חרדל1 כפית מייפל2 כפות מיץ לימון1/4 כוס שמן זית1 שן שום כתושה1/2 כפית מלח גס1/4 כפית פלפל שחור גרוס   מפשילים שרוולים:ממלאים סיר במים ומביאים לרתיחה.מבשלים את הגריסים 18 דקות, מסננים, שוטפים…

משמש הוא אחד הפירות הכי כיפים לבישול, אפיה וגם סלטים.יש משהו חמצמצות שלו שפשוט עובד נהדר – ועם הכל כמעט.אז לכבוד העונה חמה ובשל חיבתי העזה לפרי, קבלו כמה עובדות שאולי לא ידעתם על משמש: העונה שלהם לא קצרה כמו שאתם חושבים אין להם סתם גרעין זה או גוגואים או אג׳ואים מהאג׳ואים עושים ליקר משובח. בבפנוכו של הגוגו מסתתר שקד קטן וממזר שנקרא ״שקד מר״ שהוא קלוי הוא פציח נהדר לכל סלט. את השקד המר לא צריכים לחלץ בעצמכן – קונים את זה בשווקים בדוכני קטניות ופיצוחים (רק אל תפריזו כי יש בו ציאניד) ריבת משמש היא הריבה הטעימה בעולם. אין אפליקציה שתצליח לדמות את האושר התמים של משחק בגוגואים. יש להם ערך קלורי נמוך והם מפוצצים בויטמינים. השמועה אומרת שהם עושים פלאים לעור הפנים. משמשים הולכים מצוין אבל מצוין עם חריף. מתכון, ברור שיש גם מתכון והפעם סלט קצר, מהיר, חריף וממזרי ומי שרוצה לשדרג את הביס לרמת פצצה שיגיש את הממזרי הזה עם שמנת חמוצה.   אז מה קונים? 10-15 משמשים1 פלפל ירוק חריף3 שיני שום2 גבעולי נענע לרוטב:1/4 כוס שמן זית2 כפות חומץ תפוחים1/4 כפית פלפל שחור גרוס1/4 כפית מלח גס להגשה (מומלץ אבל לא חובה) שמנת חמוצה מפשילים שרוולים:חוצים את המשמשים…

נשבע שבכלל לא תכננתי להכין קיש ובטח שלא לפרסם אותו לקראת חג שבועות.מקרה שקרה כך קרה…לפני שבוע הוזמנתי לארוחת חברים שכל אחד התבקש להכין משהו טעים.זו ארוחה כזו של מלא משתתפים ואיכשהו הפעם כולם התנדבו להכין סלטים.בקיצר “נתקעתי” עם להכין פשטידה.   יום קודם אני ונטלי סיימנו עוד סדנא והגענו לרגע המבורך שנטלי מכינה לי קפה.תוך כדי שאלתי אותה אם יש לה רעיון לפשטידה/מאפה שאני אכין לדינר.לפני שהיא ענתה אמרתי לה אבל בחייאת כזה לא מסובך ושנראה סופר קלאס.אמרה לי: תכין קיש.אמרתי לה: קיש זה טוב, אני ארכוש לי בצק פריך בדרך הביתה כי אין לי כוח ללוש.הגברת הזדעקה: “לקנות פריך זו שטות זה בול 10 דקות עבודה.”לגמתי מהקפה ואמרתי…

כן כן אתם לא טועים וגם לא טועות.זה מתכון ללאבנה שמכינים לבד ובקלות, ממש בקלות.ואת הלאבנה הזו מכינים ב2 מרכיבים. את המתכון הנהדר הזה קיבלתי מענת, ענת השתתפה באחת הסדנאות האחרונות שלי ותוך כדי סדנא אמרה שיש לה מתכון ללאבנה שהוא בגדר חובה.היא אמרה – אני ביקשתי את המתכון, לא האמנתי כמה זה קל, הייתי בספק מזה שמשני מרכביבים יוצאת לאבנה טעימה באקסטרים. באתי הביתה – מיד פעלתי לפי ההוראות ומה אני אגיד לכן- יצאה לאבנה עשירה וקרמית בטירוף.זה לא יאומן כמה שזה קל ועוד יותר לא יאומן שהיא לא צריכה חיתולי בד.רק 2 מרכיבים וקצת סבלנות. הלאבנה הזו עשירה וקרמית כמו שהיא, לקראת שבועות צירפתי למתכון הצעת הגשה שהופכת…

כי התרגלנו לחשוב שיש סלט כרוב ויש סלט חסה.כי שנים אומרים לנו שחסה לא קוצצים ובטח שלא עם סכין.כי שנים אני ועוד רבים חושבים שמיונז הורס את רוב הסלטים.כי רבים אחרים חושבים שאם יש מיונז אז שמן זית לא מוסיפים. מה אני אגיד לכם? הכל אבל הכל קשקושים.אני? אני אני מאמין בלאוורר דפוסים ובעיקר מאמין בערבובים.אני מאמין ויודע שעל השולחן ליד המנגל או בתוך הפיתה תמיד יש מקום לעוד סלט כזה טוב ומדייק.סלט כזה שהוא גם פריך וגם מלא בג’וס – סלט כזה פשוט, פשוט וטוב. שניה לפני המטסים, הפחמים, הפקקים והפארקים הלאומים אני אגיד שבניגוד אולי למה שרבים חושבים אנחנו לא דייסה.אנחנו לא דייסה עם טעם ומרקם אחידים (וטוב…

יש קדושה בימי הזכרון, טקסים וטקסיות שהם שורש קיומנו.אנחנו שרים שירים, עורכים טקסים ומרכינים ראש לזכר הנופלים.אנחנו מספרים את סיפורם.הסיפורים האלה, מטבע הדברים,  עוסקים במי הם היו.מה היו התחביבים שלהם, הערכים שלהם, את מי הם אהבו, כיצד הם נפלו ואת מי הם השאירו מאחור.בסיפורים האלו, אני תמיד מחפש איזה רגע קטן כמעט שולי.אני מחפש איזו בדיחה עסיסית שנהגו לספר בין חברים, תיאור של מבט פרטי, שיר אהוב או אוכל שגרם לעיניים שלהם לנצוץ.אני מחפש את הפרטים הקטנים האלה כי הם אלה שעוזרים לי לצבוע את האדם שהלך.נותנים לי מושג אפילו קטנטן על איזה טיפוס הוא היה.מושג קטן לא רק על החייל הגיבור והתלמיד המצטיין אלא דווקא הבחור היומיומי, זה שיכל…

מה לטארט ולבלוג סלטים? ולמה דווקא עכשיו עוגה?בקצרה – זו העוגה הכי אבל הכי קלה להכנה.קצת פחות בקצרה – כמה שהיא פשוטה להכנה ככה היא טעימה.קצת יותר בהרחבה – אין בה שמן, ובכלל ממש מעט מרכיבים, הכל בקערה אחת והתוצאה היא פלא של ממש. בהרחבה: ישבתי בחצר של קטאשקה (שהיא חברה טובה), נשנשנו כרסמנו וזלגנו לשיחה איטית על כוס יין.פתאום היא נזכרה שיש לה עוגה, שלפה התבנית פרסה חתיכה ואמרה לי – בבקשה שרלוטקה.אני לא הבנתי את הבדיחה אבל לקחתי ביס מהעוגה – זו לא עוגה מפוארת או מתוחכמת אבל יש בה המון עדינות והיא טעימה שזה שלמות.בין ביס לביס שאלתי את קטאשקה מאיפה המתכון? היא סיפרה לי בפרטי פרטים…

“נדבי העץ מלא שקדים כמו שאתה אוהב, אני אשמח שתבוא לקחת”את ההודעה הזו קיבלתי מדודה שלי מספר ימים לפני פסח. הגעתי בערב החג, היא עמדה במטבח להכנות, הוא העלה מהמחסן בקבוקי שתיה וצלחות, דיברנו קצת, התעדכנו ותוך כדי חשבתי שזה מבאס איך זה שככל שאנחנו מתבגרים אנחנו פחות ספונטנים, אנחנו נפגשים הרבה פחות עם אנשים שאנחנו מאוד מאוד אוהבים.אז לפני שנגיע למתכון אם יש לכם דודים/קרובים/סבים סבתות או אנשים כאלה שהם בלב שלכם ולא התראיתם איתם תקופה, שלחו להם הודעה ותקבעו איתם לקפה – תגידו שעושהסלט ביקש ממכם. נחזור לשקדים:עמדתי בחצר הירושלמית, מול השקדיה מפוארת וקטפתי בלי סוף.דודה שלי זכרה נכון, אני משוגע פשוט משוגע על השקד הירוק, השקד הבוסרי…

אני לא יודע מה איתכם אבל אני חולה על מצות.באופן כללי אני אוהב את פסח ובמיוחד את האוכל בפסח.מצה ברייד או בגרסה המלוחה והמעודפת עליי “בורמיליקוס”, אני אוהב במיוחד. העניין שטיגונים אני פחות אוהב – בעיקר בגלל הריח, השמן שמשפריץ והבלאגן במטבח.זה לקח לי מספר נסיונות ובסוף הצלחתי לדייק את כל הטעים הזה לגרסה אפויה, כזו שמכינים בתבנית אחת, בלי שמן, בלי לטגן ובלי להסתבך.לא משנה אם תקראו לה בורמיליקוס אפויאו פשטידת מצות וגבינותאו שלא תקראו לה בכלל מה שחשוב שכשתכינו אותה תקראו לי – כי אני רוצה גם. פשטידת המצות הזו פשוטה להכנה וניתנת לאין ספור גיוונים.אני בחרתי להוסיף לה זיתים ועשבים אבל היא תקבל באהבה פטריות ובצלים מטוגנים…