מחיקות, מחיקות, מחיקות – כל כמה זמן אני נדרש למחוק – ומלא.ככה זה, אני מצלם ועורך בלי סוף.הצילום הוא ממש חלק מהשגרה שלי וכפועל יוצא מזה גם מחיקות הן חלק מהשגרה שלי.כי בניגוד לארון הבגדים עם האיחסון של האיפון אי אפשר לשחק משחקים – צריך למחוק אחרת אי אפשר לצלם.ופתאום השבוע מחקתי מלא, ובין המחיקות הסרטון של המתכון הזה קפץ לי. את המתכון הזה צילמתי ממש לפני כמה חודשים, דקה לפני המלחמה, ערכתי ושמרתי בצד שאפרסם אותו בימים של שגרה.בינתיים השגרה קצת התרחקה מאיתנו והמתכון הזה נשכח אי-שם בטיוטות. זה מתכון לסלט כרוב ועוף בסגנון אסיאתי.סלט כזה כמעט יומיומי, שמכינים ממצרכים שיש בכל בית והוא ממש ארוחה מלאה ומשביעה, והוא…

סום טאם זה הסלט פפאיה שאתם אוכלים לרוב במסעדות אסיאתיות.לפעמים הוא מגיע כמו המקור עם מעט שעועית ירוקה וקצת עגבניות טריות ולפעמים הוא מגיע עם כל מיני תוספות מזורות בשם ההתחכמות או הנסיון להתנחמד לחך המקומי. הסלט הזה תמיד אבל תמיד מגיע עם פפאיה ירוקה ורוטב ממכר שמשלב חמוץ-מתוק-מלוח.אבל מה עושים שאין פפאיה בעונה? או לא מצאתם אחת ירוקה טובה? מכינים את הגרסה הזו שהיא נאמנה אחד לאחד למקור – רק בלי הפפאיה. את הגרסה הזו למדתי מטבחית בורמזית מחוננת, בחורה צעירה עם ידיים של קוסמת וחיוך ממיס.שאלתי אותה איזה סלט היא הכי אוהבת לאכול והיא ענתה לי “סלט פפאיה נו פפאיה” שאלתי אותה למה הכוונה והיא ענתה שהיא מכינה סום…

מלחמות ורגעי-משבר יש להן יכולת אכזרית לנצל את החולשות, להעיר נפשות משאננות/יש להן יכולת להאיר בזרקור על אזורים אפורים שהיוו קרקע למחדלים ארורים.אבל הזרקור הזה של המלחמה מאיר באור בוהק גם המון דברים טובים.מזכיר לנו את ששכחנו, מזכיר לנו את יכולת ההרתמות, העשיה ותסלחו על הקלישאה מזכיר לנו שבטחון אמיתי נובע מבפנים (נכון, צריכים גם חברים שיתמכו).מזכיר לנו שאדם ומולדת הם האחראים לגורלם. הם אחראים לבטחונם.הם אחראים לבטחון קיומי, בטחון תזונתי והם אחראים לבטחונם הכלכלי. בטחון תזונתי וכלכלי הוא בהכרח לקנות מקומי!כמו הרבה דברים גם בעת הזו רבים מאתנו מתגייסים, הולכים וקוטפים, אורזים ומשנעים את הסחורה שעוד נותרה בכל המטעים.ורבים (וחשובים לא פחות) בוחרים נכון לפני שהם מעמיסים לסל את…

  זה ישמע מצחיק אבל בסלט הזה חרגתי קצת ממנהגי.יש בו גרגיר נחלים, צנון ותפוח. הוא גם מצולם בדיוק כמו כל הסלטים האחרים שלי.אז במה החריגה? מה שונה המתכון הזה משאר המתכונים?בניגוד למתכונים האחרים שלי שנולדים מבהייה במדפים אצל הירקן או מחשבות על שילובים עונתיים.הסלט הזה נולד ממחשבה על צבע –  התחשק לי ורוד וכמה שיותר.הורוד הזה נכנס לי לראש מתוך נסיון קלוש לזרזף קצת בהירות לתוך האפור -שחור של החודש האחרון.לקחתי צלחת ורודה, תפוח ורוד, צנון ורוד וסדרתי יפה על צלחת.ממש ככה ישר על הצלחת, בלי ערבוב וקערה – והנה נרשמה לה עוד חריגה. ובמדרון חלקלק לחריגה קטנה נוספת – את מצרכי הרוטב פיזרתי ובזקתי ביד חופשית.לקראת סיום זרזפתי קצת…

  בסלט הזה יש ענבים וקישואים וגבינה שאני אוהב במיוחד.צילמתי אותו אי שם בימים רחוקים, לפני חודש וחצי אולי קצת יותר.חשבתי שזה סלט כיפי לערב זוגי לצד כוס יין לבן.תוך כדי שהכנתי וכרסמתי אותו הבנתי שהוא גם לגמרי מתאים לשולחן בראנצ’ משפחתי בשבת בבוקר.לא פרסמתי אותו עד עכשיו – כי ככה הוא נחקק לי בראש. בימים שאנחנו עוברים משהו במילים: משפחתי, שבת בבוקר, או פינוק ערב זוגי הרגיש לי לא רלוונטי.הרגיש לי שלמי יש כוח או חשק לפינוקים או לבראנצ’ים.לא אני לא שופט אם למישהו יש חשק כזה אני לגמרי מעודד את זה (באמת!), אצלי החשק עומעם, אצלי אפילו הכינוסים המשפחתיים (שהם מקודשים) הפכו מעט תכליתים, כבדים, עצלים ועם המון…

פעם מזמן לפני איזה חודשיים, קצת לפני החגים וקצת לפני השבת הארורה ההיא – נסעתי לאופקים.נסעתי לפגוש את שושה ביטון, הכרנו דרך האינסטגרם ומשהו בשמחה שלה ובכנות הפשוטה שלה נכנס לי ללב.נסעתי כדי ללוש ולערבב איתה ביחד במטבח שלה.יצאתי בבוקר מוקדם ותוך כדי נהיגה דרומה חלפו בי מספר מחשבות:1. איך לא התארגנתי על הקפה ???2. כמה האזור הזה יפה, יפה ממש, אחד היפים בארץ לדעתי3. ניסיונות לחשב כמה שנים עברו מהפעם האחרונה שביקרתי באופקים או בקיבוצים שמסביב.4. וכמובן המחשבה שחוזרת לי בכל נסיעה מחוץ לגבולות המוכרים – אתה צריך לעשות את זה יותר! שושה חיכתה לי עם ארוחת בוקר של מלכים, שקשוקה וחלות טריות ומדהימות, קפה עוגיות ועיינים שמחות!הכנו ביחד…

השבועות האחרונים מרגישים כמו חיים שלמים,אני לא צריך לספר לכם, כולנו עוברים את זה. אין בי רצון או יכולת להסביר את התקופה הזו- אני מבין שאני לא מבין.אני מבין שיקח לי זמן לעבד,אני מבין שלכל אחד יש את יכולת ההכלה שלו – ושכולנו מוצפים. השבועות האחרונים הפכו אותי תכליתי יותר, קצר במילים וארוך במחשבות.מודד פעולות, ממלא זמנים במשימות וגולל שעות ברשתות החברתיות.אני דרוך כל הזמן, כאילו התלבש לי אי-שקט פנימי מובנה.יחד איתו התיישבה לה גם כרסמת בלתי פוסקת, אכילה רגשית שהיא לא חדשה לי.היא מגיעה אצלי תמיד במצבי סטרס.וכמו תנועה טבעית, אני מאפשר לזה, לא מטיף ולא מלקה את עצמי – מספיק קשה בחוץ אז אין צורך גם בזה.שהרגשית אצלי…

את העוגה הזו והמתכון שלה אני מכיר מילדות. כבר מלא זמן היא ברשימת המתכונים שאני רוצה לחלוק איתכן.בחגים האחרונים דאגתי לצלם אותה, לערוך ולהכין לפרסום.תוך כדי שכתבתי את הפוסט שלה הבנתי שהעוגה הזו מבחינתי היא העוגה של הבית שלנו.היא עוגה של סתם סופי שבוע כאלה שגרתיים, היא העוגה הזו שיוצאת בחגים לצד או אחרי כל הקינוחים המפונפנים.היא העוגה הזו שהולכת עם המשפחה שנים, היא זו שהחברים הקרובים שלנו וגם הבני-דודים יגידו לכם שהיא העוגה שהכי מזוהה עם הבית שלי, עם האמא הנהדרת שלי ועם האבא שלי שפשוט מכור לעוגות תפוחים. ברגע שהבנתי את המהות של העוגה הזו, הבנתי שאני לא מפרסם אותה בחגים.הבנתי שאני רוצה לפרסם אותה בסתם סוף שבוע…

כל שנה אני נשבע לעצמי שהשנה אני לא יוצא במניפסט הקבוע.שהשנה אני כבר מוכן ואני לא עושה מזה עניין, ושהדבר ידוע מראש וחבל על אכילת הראש.אבל כנראה שזה חזק ממני….סוכות.החג הזה פשוט תקוע לי, קרוב מדי, צפוף מדי, עייף לי מדי.בינינו, למי יש כוח לאירוח וטירוח?לא יעזור כלום לסוכות אני מגיע עייף, מחפש פתרונות כאלה קלים ומלאי דאוויןשסוגרים פינה בלי הרבה עניינים. בקיצור קרפצ’יו קולורבי שמכינים ב10 דקות זה הפתרון שלי לחג הזה.מנה קלה, מרשימה וטעימה ברמות שאני מבטיח לכן שתקצור מחמאות. מילה שלי, המנה הזו טעימה גם ממש בלי קשר לסוכה. אז מה קונים?1 קולורבי3-5 תאנים בשלות ומוצקות1 פלפל ירוק חריף קטן2 גבעולי תימין1 בצל ירוק2 כפות שומשום קלוי…

בקצה מסדרון רחב עם תקרה גבוהה.מטבח קטן עם חלון קטנטן.גז מלא סירים, קרש שבדיוק חתכו עליו עשב כלשהו, מגבת זרוקה על השיש.שולחן אוכל ועליו קערה בצבע תכלת מלאה בצק.הידיים שלה מרדדות.העיינים שלה משגיחות בי אוחז בגלגת, מייצר בעוגיות חריצים.“נאבייבש, תעשה יפה” – שאני מחורר חזק מדי.“ככה, ככה תעשה” מדגימה לי במבטא כבד.היידים שלה, ידיים שלשו הרבה בצק בחיים, מקושטות בצמידים מרשרשיםוהעיינים שלה, בהירות בהירות, קצת ממזריות וטובות טובות. סבתא ונכד במטבח זה אחד הזכרונות הראשונים והמוחשיים שיש לי בחיים האלה.כילד אהבתי את ההכנה שלהן ולא סבלתי את הטעם, לא הבנתי מה סוד קסמן. יש דברים שאנחנו מבינים רק שאנחנו מתבגרים וכנראה שריפעת זה אחד מהם.ריפעת  -אלה עוגיות תה מרקואיות, עוגיות…