אני קורא לו סלט של עייפות כי הוא פתרון מעולה ליום בישול כזה שכולם עייפים, המבשלים, הטורחות ובעיקר העגבניות.“סלט העייפות” שלי הוא בתכלס סלט מבושל של עגבניות ופלפלים אבל כזה שמצריך מינימום עבודה, לא מצריך סיר ובטח שלא בישול איטי של שעות על להבה קטנה. אני מכין את הסלט כל פעם שיש לי עגבניות ופלפלים עייפים ומקומטים במקרר, כאלה שלאכול טרי זה כבר לא כיף, כאלה עגבניטות שלא עוד יומיים יזרקו לפח. במקום לזרוק אותן לפח אני פשוט שולח אותן לתנור עם קצת שמן זית ומלח גס, מקלף ומערבב את הכל לסלטי שהוא באמת שיגעון.מבחינתי, הקסם של הסלט הזה נעוץ בתיבול הפשוט טהנקי שלו, יש משהו בסלט הזה שלמרות…

בכנות, בשנים האחרונות המרדף אחר הסופגניה המושלמת, המוגזמת, המפונפנת – מתיש ולא מספק אותי.עם יד על הלב שום סופגניה מתוחכמת לא תנצח את זו הפשוטה עם הריבה.וביננו שום סופגניה קנויה לא תרגש אותי כמו סופגניה של בית, של סלון עם ריח קל של טיגון, אור נרות וחום משפחתי.סופגניות של בית מבחינתי זה ספינג’ וסופגניות-אשל. אצלנו ספינג’ זה לא רק של חנוכה – ספינג’ זה בכל שמחה וחגיגה –בכל חינה, חתונה, ברמצווה, מימונה ובכל בשורה טובה – תמיד אבל תמיד איכשהו יש הר של ספינג’ חם ופריך שמשאיר פצפפוצי סוכר על האצבעות והשפתיים. בכל שמחה יש ספינג’ שמוגש לך עם מפית וחיוך ותמיד זה אותו מתכון, המתכון של סבתא ז’יז’ה היא…

אני משוגע על ריבות.עוד מילדות לריבות היה מקום של כבוד אצלנו בבית.אני לא מדבר על ריבות ממרח שקונים בסופר (שזה טעים אבל זה אחר לגמרי) אני מדבר על ריבות שמכינים בבית, ריבה שהכוכב שלה הוא הפרי או הירק שבושל בסוכר. אצל סבתא שלי ואצל הדודות שלי תמיד אבל תמיד היינו מוצאים ריבות בארונות, ריבות מחצילים, תאנים, משמשים, ורדים, תפוזים ומה לא.וגם אצלי בבית – תמיד יש ריבה.הפעם אני בוחר לשתף אתכם במתכונים ל2 ריבות שבזמן האחרון אני מכין שוב ושוב: ריבת דלעת וריבת סלק. למה עכשיו? כי הן טעימות שיא וכי בתכלס הן בקלות יכולות להיות חלק בשולחן הברכות לחג לצד הלביבות, התמר והתפוח בדבש. אני בחרתי לתבל את ריבת…

פעם שבועות היה החג האהוב עליי, החג עם הארוחה הכי שווה בשולחן החגים.הייתי לובש חולצה לבנה מכנס פשתן ומתרגש ממנו ברמות של חתן (או של כלה שלא אכלה כבר תקופה פחמימה).עם השנים מעמדו של שבועות אצלי הולך ומדרדר, אני אפילו מפתח אנטי קל לחג זה. למה?גם כי אנחנו משתנים עם השנים ולא בהכרח מה שאהבנו פעם עדיין עובד לנו.והסיבה העיקרית זו התחושה שאבדה התמימות, הפשטות ורוח החג.מחג שעוסק בביכורים, בתנובת הארץ, בסלינו על כתיפנו זה הפך מבחינתי ולתחושתי לחג התאכלו גבינות וכמה שיותר. ולא אין לי בעיה עם גבינות ומאפים יש לי בעיה עם ההגזמה.יש לי בעיה עם זה שברוב הבתים שאני מכיר כל אחת ואחד מכינים לשולחן את כל…

אז למה בכלל צריך מדריך סלטים לפסח ?פסח – כל שנה הוא מגיע בדיוק באותה עונה ותמיד עם אותו מה נשתנה.וביננו כמעט בכל המשפחות הטקסים והחגיגות הן כמעט זהות.שולחן ערוך, מארחת תשושה, אותן בדיחות בהגדה, הדרדס התורן ממלמל את המה נשתנה ויאללה קדימה לארוחה. בתוך הרצון לחדש ולגוון ולשמור על המסורת רובנו הולכים לאיבוד ומכינים גם וגם וגם.מכינים כמויות מוגזמות מהפחד שאולי יחסר. בכדי לנסות להקל ולעשות קצת סדר – בניתי את מדריך הסלטים השלם לערב פסח (נשבע שהוא יתאים כם לכל חג או ארוחה גדולה בכל ימות השנה). המדריך הזה מתמקד בסלטים טרים ומבושלים וכולל המלצות על כמויות לפי מספר הסועדים. המבושלים לסלטים האלה ממש מתבקשת חלה, אבל בתכלס…

קראתי לו בורקס אושר מכמה סיבות:1. בורקס עושה אותי מאושר.2. חציל ומטבוחה זה שילוב שהופך כל מרוקאי למאושר.3. המתכון הזה הוא השידוך של 2 הסעיפים הקודמים. הבורקס הזה הוא בעצם בצק עלים ממולא במטבוחה, חציל וביצה (הביצה זה לא חובה אבל אמא איזה ביס פצצה). אני יודע זה נשמע מסובך וארוך ומורכב אבל בתכלס זה כי יש פה 2 מתכונים נפרדים שהשתדכו להם לכדי בורקס אחד טוב במיוחד:1. מתכון לסלט מטבוחה עם חצילים – שהוא סלט נהדר ומשובח בפני עצמו, מהסלטים האלה שמגיעים לשולחן ומתחסלים עם כמה פרוסות טובות של חלה.2. המתכון השני זה איך לקחת את הסלט הנהדר הזה ולהפוך אותו לבורקס מטורף במיוחד – ונשבע לכם שזה קל…

סמבוסק חומוס, מטוגן, זהוב ופריך – זה אחד הפינוקים הכי כיפים שאמא שלי מכינה לנו. בעייני, יש משהו מאוד ירושלמי במאכל הזה.אני לא יודע אם זה כי מכרו כאלה במחנה-יהודה או כי זה ממש פינוק של הבית שגדלתי בו אבל מבחינתי זה אוכל של ירושלמים.ושוב אני לא יודע כמה הוא באמת ירושלמי אבל אני כן יודע כמה שזה טעים. גדלתי בבית עוטף ומפנק ועמוס באוכל (תודה לאלוהים על זה).המלכה-האם היא בשלנית בחסד עליון. בישול זו התרפיה שלה, זה מה שהיא עושה, זה מה שהיא אוהבת וזו אחת הדרכים שלה להעניק.היא תמיד מבשלת, ומבשלת טוב.בתפריט הבישול והאפיה של המלכה-שלי, יש דברים מסובכים יותר, מורכבים הרבה יותר, שדורשים מיומנות וטכניקה.אבל בסוף הפינוק…

  אורז עם שעועית, אין הרבה מאכלים עוטפים, מנחמים ומדוייקים לי ביום סגריר כמו אורז עם שעועית.ילד ירושלמי שלא אוהב אורז, חוזר מבית הספר עם מעיל, כובע צמר עם פונפון, אף אדום ופנים לבנות מקור.וכמו כל פעם שהוא נכנס לבית הוא זורק את התיק על הריצפה והולך להציץ בסירים. כשהמלכה-האם הכינה אורז עם שעועית, לא הייתי צריך לפתוח שום מכסה של שום סיר, צמד הסירים הספציפי שעל השיש היה מגלה לי את הסוד.היינו שולפים קעריות חומות קטנות, מוזגים את המרק-תבשיל המהביל, כל אחד והמינון שלו יותר אורז או פחות הרבה נוזלים או פחות, כל אחד והמודייק לו.יושבים לשולחן מפשירים ונמסים, מתמזגים עם האדים, עם הקצת חריף.מתמזגים עם הנחמה שהאוכל הפשוט…

את העוגה הזו והמתכון שלה אני מכיר מילדות. כבר מלא זמן היא ברשימת המתכונים שאני רוצה לחלוק איתכן.בחגים האחרונים דאגתי לצלם אותה, לערוך ולהכין לפרסום.תוך כדי שכתבתי את הפוסט שלה הבנתי שהעוגה הזו מבחינתי היא העוגה של הבית שלנו.היא עוגה של סתם סופי שבוע כאלה שגרתיים, היא העוגה הזו שיוצאת בחגים לצד או אחרי כל הקינוחים המפונפנים.היא העוגה הזו שהולכת עם המשפחה שנים, היא זו שהחברים הקרובים שלנו וגם הבני-דודים יגידו לכם שהיא העוגה שהכי מזוהה עם הבית שלי, עם האמא הנהדרת שלי ועם האבא שלי שפשוט מכור לעוגות תפוחים. ברגע שהבנתי את המהות של העוגה הזו, הבנתי שאני לא מפרסם אותה בחגים.הבנתי שאני רוצה לפרסם אותה בסתם סוף שבוע…

בקצה מסדרון רחב עם תקרה גבוהה.מטבח קטן עם חלון קטנטן.גז מלא סירים, קרש שבדיוק חתכו עליו עשב כלשהו, מגבת זרוקה על השיש.שולחן אוכל ועליו קערה בצבע תכלת מלאה בצק.הידיים שלה מרדדות.העיינים שלה משגיחות בי אוחז בגלגת, מייצר בעוגיות חריצים.“נאבייבש, תעשה יפה” – שאני מחורר חזק מדי.“ככה, ככה תעשה” מדגימה לי במבטא כבד.היידים שלה, ידיים שלשו הרבה בצק בחיים, מקושטות בצמידים מרשרשיםוהעיינים שלה, בהירות בהירות, קצת ממזריות וטובות טובות. סבתא ונכד במטבח זה אחד הזכרונות הראשונים והמוחשיים שיש לי בחיים האלה.כילד אהבתי את ההכנה שלהן ולא סבלתי את הטעם, לא הבנתי מה סוד קסמן. יש דברים שאנחנו מבינים רק שאנחנו מתבגרים וכנראה שריפעת זה אחד מהם.ריפעת  -אלה עוגיות תה מרקואיות, עוגיות…